(1).jpg&width=150)
ויואל משה
במאמר מסויים קראתי את הדברים הבאים. האם אוכל לקבל את התייחסותכם?
בעיקר האריך בזה בספר ויואל משה, מאמר שלוש שבועות, באשר לפי דעתו עצם הקמת המדינה היא הפרת השבועה שלא לעלות בחומה. ולהפרה מתמדת זו הוא מיחס משמעות הזהה לכפירה ועבודה זרה וכיוצא באלה, וכמעט כל בניינו בנוי על משמעויות מחשבתיות אלו,המגדילות את האיסור (אם היה בזה איסור), מעבר לתחומי השאלה האיסורית. ובאמת איני מוצא מקום לדון בשאלה זו. כי אם יש לשבועה משמעות איסורית, הרי ברור כי מי שעבר עליה, אינו חמור ממי שעבר על כל איסור שבועה אחר. אך אם היא נבואה לעתיד, ולשון שבועה היא בלשון משל, כאשר דקדק גם בספר ההוא, מלשון הרמב"ם באיגרת תימן, הרי באמת כפי שאני מאמין באמונה שלמה, אכן אין שום אפשרות כי יקרה הדבר במציאות. ואם יקרה דבר שלמראית עין יהיה כזה, לא אוכל להימלט מלהחליט כי אותו נביא אינו נביא אמת, (אם לא שאוכל לפרש נבואתו בדרך אחרת). ולצורך משל אומר, כי אם נביא המוחזק כדין לנביא, יאמר כי פלוני לא יצליח להעפיל בהר, ואנו נראה בעינינו כי אותו פלוני הצליח, כבר נתברר שאותו נביא אינו נביא אמת. אך בשום פנים ואופן לא יעלה על הדעת כי אותו פלוני יחשב ככופר וכו' בעבור שהכחיש דברי נביא. ועל פי זה מי שסבור בהחלט שבדברי אחד מנביאי האמת, מפורש כי עם ישראל לא יצליח להקים מדינה בשנת תש"ח טרם בוא המשיח, לא יוכל בשום פנים לטעון כי הקמת המדינה היא עניין של כפירה, ואם יעמוד על דעתו שאכן נביא שלל מציאות זו, על כורחך עיקרי אמונתו יש בהם סתירה פנימית.
כותב המאמר בור ועם הארץ וניכר...
שלא עיין מעולם בספר "ויואל משה" ואפילו בצורה שטחית לא קרא אותו. ומה שמפרש את השבועה כ"נבואה" שלא תהיה מדינה וא"כ מציאות המדינה בה' באייר תש"ח מכחישה את הנבואה בדה הדברים מלבו דהשבועות אינן נבואה המתארת מציאות עתידית אלא אזהרה המזהירה מפני כל פעולה שתעמוד בהגדרה של: מרידה באומות, עליה בחומה או דחיקת הקץ ובצידה העונש החמור ח"ו: הנני מתיר את בשרכם כצבאים וכאיילות השדה...
(ובדיוק כמו שכשהנביא יחזקאל מזהיר את ישראל כי "העולה על רוחכם נהיה כגויים כמשפחות האדמה וגו' היה לא תהיה" אין הכונה שלעולם לא יהיה מצב שיעלה על דעת מאן דהו מישראל להיות כגויים אלא שמצב של נסיון להידמות לגויים כדי לפרוק עול מלכות שמים יביא לתוצאה של: "כי אם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם" ואם תוצאה זו אינה נראית מיד אין זו קושיא כלל כי "מאריך אפיה וגבי דיליה" ומי בכלל יכול להכנס לצורת הנהגת הקב"ה את העולם?!
דבר נוסף-רבני הציונות הדתית מעלימים מחניכיהם כי איסור שלושת השבועות וחומרתו היו בבסיס משנתם של מקימי הציונות הדתית הן הרב מוהליבר ז"ל שלמרות שלא היה באופן רשמי ב"מזרחי" נחשב למנהיגה הרוחני השרשי ביותר והן מייסד המזרחי הר' ריינס (בביאורם את דברי הרמב"ן במצות עשה ד'-ישוב ארץ ישראל, שרבותיה הכזבנים של הציונות הדתית ובראשם הרצי"ה קוק למדו מהם חובת כיבוש מלחמה של הארץ בזמננוkלהיפך לגמרי מדברי רבותיהם ודברי כל הפוסקים לאורך כל הדורות): וז"ל:
"והנה הרמב"ן מתאמץ שם להוכיח כי המצוה הזאת נוהגת גם בזה"ז, ומובן שאין כוונתו על ההתנחלות לבדה, כי היא לא תצויר בלעדי הכיבוש וא"כ אין ספק כי כוונתו גם על הכבוש, וגם זה ברור כי לא כיון לומר דהכבוש על ידי מלחמה הוא מצוה, כי הלא בני ישראל מושבעים ועומדים בכל ימי הגלות להיות רחוקים מכל מזימות מרד ומעל חלילה, וא"כ נעלה מכל ספק כי כוונתו על הלקיחה הרצונית" (הר' ריינס, "אור חדש על ציון", שער ד' פרק ג' עמ' 36.).
והנה מה שכתב הרמב"ן שהיא מצוה לדורות ואפילו בזמן הגלות לרשת את הארץ ולשבת בה, כוונתו מבוארת שהירושה אינה על ידי מלחמה, שאין אנו יכולים ולא רשאים ללחום בזמן הזה, כמבואר בכתובות דף קי"א שהשביענו הקב"ה שלא נמרוד באומות שאנחנו חוסים בצילם (וכמו שהורו אותנו חז"ל בכמה מקומות לאהוב ולכבד לירא ולעבוד באמת ובאמונה את המלך והממשלה אשר בצילה מצאנו מחסה) ושלא נעלה בחומה, פירש"י ז"ל ביד חזקה, ועל כן המצות עשה של ירושה שנוהגת גם בזמן הזה אינה כי אם שנשתדל לקנות את הארץ מיד בעליה, וכל כברת ארץ שנקנה הננו מקיימים המצוה של ירושה" (הרב שמואל מוהליבר ז"ל, מתוך מאמרו"מטרת נסיעתי לארץ ישראל" (נדפס בתחילת ספר "שיבת ציון" להרא"י סלוצקי).
כך שדברי מרן הגה"ק בעל ה"ויואל משה" אינם "מדעתו" אלא מדעת כל גדולי ישראל ללא חולק לאורך כל שנות קיומו של עם ישראל ולא כתבו נגד שבועות אלה ונגד חומרתן אלא אוכלי שולחן איזבל רבני הרבנות החילונית הראשית והאפיקורסים של הציונות הדתית (שרק מוסד כמו הרבנות החילונית הראשית יכל להסמיכם כרבנים בישראל) אשר באונס או כתוצאה מעיורון עיניהם מחמת השוחד הפכו את השבועות ל"דעתו" של הרבי מסאטמאר ואת שפיכת דמם של חיילי ישראל עבור מדינת השמד המפטמת אותם במשרות וכבוד מדומה שאחריתו בזיון נצחי ל-"מלחמת מצוה" ועתידים ליתן את הדין על כל חייל ואזרח שנשפך דמם מחמת מלחמותיהם ורציחותיהם.
גם אם לא דקדק
כותב המאמר בלשונו, מ"מ הוא צודק שזהו יסוד מוסד אצל ה'ויואל משה' שכיון שע"פ התורה אין ישראל נגאלים אלא בתשובה, כפי שכתב הרמב"ם (תשובה פ"ז ה"ה), ממילא אם הם לוקחים גאולה לעצמם, ללא תשובה, ומקימים מדינה, הרי זו כפירה.
ע"כ נ"ל שצודק כותב המאמר בביקרתו.
מ.כ הנכבד...
המינימום הנדרש משואל שאלה הוא לדעת מה הוא שואל כי אם לא מבין מה שאלתו כיצד יבין את התשובה אליה?
הבאת בשם המאמר כי העבירה על השבועות היא ענין של כפירה ועכשיו הפכת דבריך לגמרי וכתבת שהגאולה ללא תשובה היא ענין של כפירה שעל זה לא מדבר המאמר שהבאת כלל.
לכן, לפני שאתה קובע מה הוא ה"יסוד המוסד" של ה"ויואל משה" תטרח ראשית לקרוא אותו ואז תבין בעצמך כי דברי המאמר שהבאת הם לא חוסר דקדוק אלא בורות ועם ארצות גם יחד.
ואז תוכל לשאול כענין ובעז"ה נשתדל להשיבך תשובה כהלכה.
בברכה, יואל.
קראתי את הויואל משה וזה מה שעלה בידי
מספרי העמודים דלהלן הם ע"פ המהדורה המקוצרת של ה'ויואל משה'.
א. בעמ' עא הוא מביא מהזוהר על הפסוק 'נפלה לא תוסיף קום' ומביאור בשם 'אור החמה' שלא תוכל לקום מעצמה עד שיאחז אותה הקב"ה בידה ויעמיד אותה. ובהמשך כותב שעל כרחך שא"א [שתקום] אלא בבחינה גבוהה יותר מהגאולות הקודמות, וק"ו שלא לקום מעצמו בבחינה שפלה שעשו האפיקורסים שזה ודאי נגד הקרא ד'לא תוסיף קום'.
א"כ הבין שע"פ הזוהר א"א לקום מעצמו, וכיון שהאפיקורסים עשו מה שא"א שיהיה ע"פ הזוהר - הרי זה אסור. וקשה, היאך אפשר שבנ"א יעשו מה שאמר הזוהר שא"א שיעשו.
ב. בעמ' עג הוא כותב: וכבר נתבאר שמבואר בכמה קראי שהגאולה הוא רק בידו של הקב"ה, ואנו מוזהרין על זה וכו', לכן דעת המהר"ל שלוקחי הגאולה מעצמם קודם הזמן, נגד שבועות של הקב"ה, וחושבים שהמה בזרוע בשר יכולים לבטל גזירתו של הקב"ה הוא כפירה גמורה בתורה הקדושה וכו'.
ודברים אלו קשים: אם קב"ה גזר שא"א לקחת גאולה לבד, א"כ לא יתכן שאדם יקח גאולה לבד, והקמת המדינה איננה גאולה ואין לה שייכות לגאולה וממילא אין בזה כפירה.
ומה שכתב שזו דעת המהר"ל, כך שיטתו בהבנת המהר"ל, אבל המעיין במהר"ל יראה שאין הכרח להבינו כך. ומ"מ איך שיהיה דברים אלו קשים כנ"ל.
ג. בעמ' עט כתב על דברי הרמב"ם, שזה ברור ומפורש בפסוקי פ' ניצבים שא"א לגאולה בלא תשובה, והמשיך שא"צ הרמב"ם לכתוב שלא לעשות גאולה מעצמם, כיון שממה נפשך, אם לא יעשו כל ישראל תשובה כבר הודיע שהוא נגד ההבטחה המפורשת בקרא והוי כפירה בתורה הקדושה, ואם יעשו תשובה בודאי תבוא הגאולה.
א"כ שוב אמר שכיון שא"א שתהיה גאולה בלי תשובה, אם עשו גאולה מעצמם ללא תשובה זו כפירה בתורה. ושוב קשה, הרי אם התורה אמרה שא"א שתהיה גאולה בלי תשובה א"כ א"א שיעשו גאולה מעצמם בלי תשובה, ומה עניין זה לכפירה?
התשובה לשאלותיך...
מבוארת בהמשך דברי ה"ויואל משה" (בילקו"א הוא בעמ' פד' בסי' פג' בריש פרק כ' וכמו שסיים שם וז"ל: "ועל כרחך שאין השבועות דוקא על השגת איזה מלוכה וחירות, אלא על עשית צעדים בדבר נגד גזירת הגלות שגזר ה' יתברך, וכן מסתבר דודאי אם אין רצון הבורא יתברך שמו בזה, אין בו הצלחה ד"אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו" אלא דעשית צעדים לבטל גזירותיו יתברך שמו על ידי זרוע בשר, הוי כפירה בעיקר, אף אם אינו משיג מאומה". ע"כ.
בברכה, יואל