במאמר מסויים קראתי את הדברים הבאים. האם אוכל לקבל את התייחסותכם?

בעיקר האריך בזה בספר ויואל משה, מאמר שלוש שבועות, באשר לפי דעתו עצם הקמת המדינה היא הפרת השבועה שלא לעלות בחומה. ולהפרה מתמדת זו הוא מיחס משמעות הזהה לכפירה ועבודה זרה וכיוצא באלה, וכמעט כל בניינו בנוי על משמעויות מחשבתיות אלו,המגדילות את האיסור (אם היה בזה איסור), מעבר לתחומי השאלה האיסורית. ובאמת איני מוצא מקום לדון בשאלה זו. כי אם יש לשבועה משמעות איסורית, הרי ברור כי מי שעבר עליה, אינו חמור ממי שעבר על כל איסור שבועה אחר. אך אם היא נבואה לעתיד, ולשון שבועה היא בלשון משל, כאשר דקדק גם בספר ההוא, מלשון הרמב"ם באיגרת תימן, הרי באמת כפי שאני מאמין באמונה שלמה, אכן אין שום אפשרות כי יקרה הדבר במציאות. ואם יקרה דבר שלמראית עין יהיה כזה, לא אוכל להימלט מלהחליט כי אותו נביא אינו נביא אמת, (אם לא שאוכל לפרש נבואתו בדרך אחרת). ולצורך משל אומר, כי אם נביא המוחזק כדין לנביא, יאמר כי פלוני לא יצליח להעפיל בהר, ואנו נראה בעינינו כי אותו פלוני הצליח, כבר נתברר שאותו נביא אינו נביא אמת. אך בשום פנים ואופן לא יעלה על הדעת כי אותו פלוני יחשב ככופר וכו' בעבור שהכחיש דברי נביא. ועל פי זה מי שסבור בהחלט שבדברי אחד מנביאי האמת, מפורש כי עם ישראל לא יצליח להקים מדינה בשנת תש"ח טרם בוא המשיח, לא יוכל בשום פנים לטעון כי הקמת המדינה היא עניין של כפירה, ואם יעמוד על דעתו שאכן נביא שלל מציאות זו, על כורחך עיקרי אמונתו יש בהם סתירה פנימית.