---

הפסול של הר' שמואל אליהו מתוך דברי הרמב"ם..

---

ציטוט מתוך ההגדה ליום העצמאות של הר' שמואל אליהו:

"חרדי מה הוא אומר? מה המדינה הזו לכם? ואע"פ שהוציא את עצמו מהכלל, הריהו עיקר שהוא יושב בארץ ישראל, חי בצניעות, עוסק בתורה ושומר על הגחלת שלא תכבה".

לעומת זאת ולעומת דעה זהה של חבריו הדת"לים של הר' אליהו הרי דעת הרמב"ם בעניין מי שייך לכלל ישראל כפי שהובא במכתב של הרב הגאון יעקב רבינוביץ'-תאומים שפורסם במוסף ש"ק ערב ראש השנה זו:

"אכן עדיין צריכים לדעת איך נהיים לעם ד' באמת. כתב הרמב"ם בפירוש המשניות לסנהדרין (בהקדמה לפרק חלק), שקיום המצוות לבדו אינו מספיק, אלא צריך להאמין בי"ג העיקרים שמונה שם, ומי שאינו מאמין באחד מהם, או אפילו בפרט אחד מאחד מהם, אינו נקרא בשם ישראל, ואין לו חלק לעולם הבא, ואין מצווה לאהוב אותו ...

והא לך לשון הרמב"ם שם (לאחר שסיים את העיקר הי"ג), "וכאשר יאמין האדם אלה היסודות כולם ונתברר בה אמונתו בהם, הוא נכנס בכלל ישראל, ומצווה לאהבו ולרחם עליו ולנהוג עמו בכל מה שציווה ד' ית' איש לחבירו מן האהבה והאחוה וכו'. אך כשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות, הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, ומצוה לשונאו ולאבדו, ועליו נאמר הלא משנאיך ד' אשנא"..."

... ולפי האמור יכול יהודי לחיות שבעים שנה, ולקיים מצוות בהידור ולהיקבר כיהודי, אך באמת בכלל אינו מעם ישראל.

לדאבונינו, יש הרבה שאינם יודעים את כל י"ג העיקרים, או שאינם מבינים בהם, ואף שאינם אשמים בכך שהרי לא לימדו אותם דבר זה אף פעם, בכ"ז הרי הוא בכלל דברי מרן הגר"ח סולובייצ'יק מבריסק זצללה"ה שאמר שאפילו אם אינו יודע מחמת אונס, הרי הוא נחשב לאפיקורס ואינו מעם ישראל, ומחמת דבר זה עם ישראל מאבד חלק גדול מבניו, ומצוותיהם אינם מצטרפות לזכות בביאת המשיח..."

---

עיקרי האמונה

---

לגבי הדברים המיוחסים לר' חיים מבריסק, שגם מי שאינו יודע את כל י"ג עיקרי האמונה מחמת אונס חשוב אפיקורס, יש להבהיר כדלהלן:

 

א. בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' קפז, בסוף התשובה, כתוב:

ולא מצאתי טעם לפוטרו מן העונש זולת מפני שהוא טועה בעיונו ותקנתו קלקלתו. ולא עדיף האי ממי שטועה באחד מעיקרי הדת מחמת עיונו הנפסד שלא נקרא בשביל זה כופר. והרי הלל היה אדם גדול וטעה באחד מעיקרי הדת שאמר אין להם משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיהו. ומפני זה הטעות לא חשבוהו כופר ח"ו דאם לא כן איך היו אומרים שמועה משמו. והטעם מבואר כיון שאין כפירתו אלא מפני שחושב שמה שעלה בעיונו אמת ואם כן אנוס הוא ופטור.

הרי לנו שהרדב"ז בשום אופן לא הסכים עם מה שמפורסם בשם ר' חיים.

 

ב. יעיין נא כל המעוניין בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' שנו וייווכח לדעת שאף הוא, כרדב"ז, לא הסכים בשום פנים עם המפורסם בשם ר' חיים.

 

ג. בקובץ מאמרים של ר' אלחנן וסרמן הי"ד מביא בשם ר' חיים את הרעיון הנ"ל, אבל לא לגבי כל י"ג עיקרים, אלא רק לגבי הדברים הידועים והמפורסמים, דהיינו מציאות השם ותורה משמים (הוא מזכיר גם את האמונה בביאת המשיח). לא נראה שם שעלה על דעת ר' אלחנן שר' חיים סבר שמי שלא יודע למשל את מה שמפרט הרמב"ם בעיקר השני לגבי האמונה באחדות השם (מעבר לכך שאין שתי רשויות) הוא אפיקורס.

 

ד. מקום שבו כן מובאים דברי ר' חיים כפי שהובאו בדברי ג. שבח, אלו ספרי משמר הלוי, של הרמ"מ שולזינגר. 

בספרו על מסכת מגילה סי' ה הוא מאריך בעניין זה וטוען שזו שיטת הרמב"ם אליבא דר' חיים.

 

כאמור, הרדב"ז והחת"ס לא סברו כך, והם גם לא סברו שזו שיטת הרמב"ם, שאל"כ היו מציינים זאת. ולפי מה שכתב ר' אלחנן, ספק האם ר' חיים באמת אמר את הדברים כפי שהם מופיעים במשמר הלוי. 

---

החילוק בין מרן הגר"ח מבריסק לרדב"ז פשוט

---

הרדב"ז מדבר על דין אפיקורס לענין ענישה דבזה בודאי הענישה על הכפירה תלויה בזדון הכפירה וכמו שחילק הרמב"ם במפורש בריש פ"ג מהלכות ממרים. ולכן כשכופר מחמת עיונו הנפסד אינו שייך בענישה דחשיב כאנוס ופטור. ואילו דברי מרן הגר"ח מבריסק פירושם לא לענין "דין כופר" אלא לענין "מציאות כופר" דתהא הסיבה אשר הביאתו לכפירה אשר תהא סוף כל סוף אינו מאמין ולכן הגדרתו המציאותית היא: "כופר". ועיי' דברי מרן הגר"מ פיינשטיין בהתיחסו לדברי הרמב"ם בריש פ"ג בהלכות ממרים שם מביא הרמב"ם דין תינוק שנשבה (שו"ת אגרות משה אהע"ז חלק א' סי' פ"ב) וז"ל: "מאחר דחזינן דכפירה מחשיבה ליצא מכלל ישראל משום שאינו מחזיק בדת ישראל לכן כל זמן שטועה אינו בכלל ישראל" (ואעפ"י שאנוס שהרי אנוס אינו כמאן דעבד עיי"ש). הרי לך שלענין שייכות לכלל ישראל אין שום נפק"מ אם כופר באונס או בזדון וכל הנפקותא היא רק לגבי דין אפיקורס ולגבי הענישה הבאה מחמת דין זה. בברכה, יואל.