---

לגבי מסירות נפש

---

האם יש מידת חסידות למסור את נפשי כדי שחברי יחיה?

---

דברי הגר"א וייס במנחת אשר:

---

 מנחת אשר על ויקרא סוף סימן נט  (עמוד שצז):

"...וכעין דבריו כתב הגר"י עמדין בספר מגדל עוז (אבן בחן פנה א' פ"ה) דתלמיד שיש בידו קיתון אחד רשאי ליתנו לרבו ויש לדבריו בית אב בדברי ספר חסידים סימן תרח"ץ שכתב "שנים שיושבים ובקשו אויבים להרוג אחד מהם אם אחד תלמיד חכם והשני הדיוט מצוה להדיוט לומר הרגוני ולא חבירי כר' ראובן בן איצטרובלי שביקש שיהרגוהו ולא לר' עקיבא כי רבים צריכים לרבי עקיבא" ע"ש. אך דבריהם דברי חידוש ופשטות ההבנה דחייך קודמין חיוב הוא ולא רשות בלבד, ואף ע"ה מצווה לחיות ואין חייו של אדם קנינו שיוותר לחבירו, ובאמת נראה שאם נניח שרע"ק מסברא נקט שאין לחלק את הכוס, אלא שלמד מקרא דישתה הוא ולא חבירו וכפי שנתבאר, אין מקום לדבריהם דלמ"ל קרא שמותר לו ליקח לעצמו וכי יש צד שחייב ליתן לחברו ולא לשתות בעצמו, אלא פשוט דילפינן מקרא דחייב להקדים את חייו לחיי חבירו, וז"פ לכאורה."