הערות על הספר דת הציונות - אשמח אם תפרסם
במאמרו
בענין יחס הגרי"ש אלישיב לר' קוק מתאריך כ"ט טבת תשס"ט כתב
יואל אלחנן וז"ל: א. כל ספור מוצג כעובדה מוגמרת ופשוטה שאינה ניתנת לערעור גם אם
אין בו שמץ של עדות של שומע הספור או שמץ של פרט לגבי מקור הספור שיש בהם משום
התחלת אפשרות לבירור הדברים. כך למשל באשר ליחס הגרי"ש אלישיב: מספר
הגר"י בוקסבוים זצ"ל...(מתי סִפֵּר? למי סִפֵּר? עדות כלשהי לספור? מקור
כלשהו לספור? שום דבר! לכל היותר הם מציינים מראה מקום לספרי העיתונאי שמחה רז שגם
הם נטולי ביסוס ומקורות) רבי אריה היה מסביר...מסופר כי פעם שמעה הרבנית
אלישיב...סיפר לנו אחד הרבנים...עוד מסופר...ספר הגאון רבי שריה דבליצקי...מפי
קרוב משפחה של הגרי"ש...מפי אחד הנוכחים...
עובדת הצגת הדברים
באופן כזה אינה מצריכה או מחייבת התיחסות או תגובה כלשהי אך אעפ"י
כן לצורך הדיון בלבד ולצורך חשיפת האמת בחלק מן הנושאים שהעלו עורכי העלון נתייחס
לדברים כאילו יש בהם ממש.
ב. לכל ספור נוספים
ביטויים רגשיים מופלגים והבעות רגשיות של הדמויות המדוברות כדי לשעבד גם את
רגשותיו של הקורא לדברים המוצגים בפניו ולהעצים את השפעתם עליו. (הרב
אלישיב היה מזועזע...פעם אחת שמעה הרבנית אלישיב דברי בזיון כנגד הראי"ה,
ונחרדה לנפשה מאד, וימים ארוכים סבלה וכאבה מכך...מיד קרע הגרי"ש את פסקו
שלו...הוא מחה בחריפות על השקרים הנ"ל...גדולי ישראל בקשו והתחננו למערכת
העתון שתפרסם התנצלות...כשהגרי"ש מדבר בשבחו של הראי"ה הוא כולו אש
להבה, ומדבר בהערצה גלויה...
אכן
מנוסח היטב ומשכנע
אלא ש...
נראה שיואל
אלחנן "שכח" לנהוג באותה רמת זהירות ודיוק שדורש הוא מכשנגדו.
אתחיל
בדוגמה אחת [יש עוד רבות עמי, אך כיון שהסתפקתי אם יואיל הרב יואל לפרסם את דברי
באתרו, אסתפק לעת עתה בדוגמה זו]
א
בספר דת הציונות ח"א (מהדורה ראשונה עמ'
קו בהערה וחזר על כך בחלק ב' מהדורה שניה! עמוד קנ"ד) מובא מהספר
"הדור והתקופה" לר"א שליזנגר ראש ישיבת "הרמה" בלונדון
שסיפר מה שסח באוזניו מרן הגרי"ז "פעם שאל אותי אם הנני יודע איך הגיע רב קוק ללונדון, וסיפר לי כי
רב קוק הורחק מישיבת וואלוז'ין לפי שהיה קייליקער, ועסק בלימודי השכלה, ואח"כ
התחתן ושמע הגר"ח ז"ל שהוא מחפש רבנות, וחרה דבר זה להגר"ח
ז"ל מאד, אמרו לו הלא הוא כבר עשה תשובה, אמר להם וכי ממנים בעל תשובה להיות
רב, וכתב הסבא לכל העירות ליטא שלא יקבלוהו לרב ולכן הוכרח לנסוע ללונדון."
סיפור זה הוא כמובן מוזר ביותר.
ראשית,
לא מצאנו לו אח ורע בכל כותבי תולדות ותורת מרן הגרי"ז לרבות בניו הגאונים
וכן בסדרת הספרים עובדות והנהגות לבית בריסק, תולדות הגר"ח, תולדות
הגרי"ז שחיבר הכותב הגדול לבית בריסק הרה"ג ר"ש מלר שליט"א
תלמידו של הגר"מ הלוי זצ"ל לא מובא שמץ מזה.
אך גרוע
מזה הוא תוכן המעשה, שאם נרצה להשתמש במילים עדינות נאמר כי כל התיאור הנ"ל
"אינו אמת" מתחילתו ועד סופו, ותוכנו העובדתי נסתר מכל וכל, או במילים
אחרות הזיה גמורה!
הרב
קוק סיים ללמוד בוואלז'ין בשנת תרמ"ו, בעוד ללונדון הגיע בשנת תרע"ד – מרחק
קטנטן של 28 שנים.....
במרווח
הקטנטן הזה הספיק לכהן כרב בעיר זיימל ולאחריה בעיר בויסק שבליטא, ולאחר מכן בעיר
יפו....
עובדות
לא חשובות אלו ידועות היו לרבי יואל [שהרי הוא מביאם בהמשך דבריו שם], אך כנראה לא
חשב לנכון להעיר על כך – למה???
ב
אם כל
זה לא מספיק, הרי שעיקר העניין מוכח כשקר מיסודו
ראשית:
הרב קוק לא הורחק מישיבת וואלז'ין, הוא למד בה עד נישואיו לבתו של
האדר"ת בחודש ניסן שנת תרמ"ו!!
במכתב
משנת תרמ"ח כותב הנצי"ב לאדר"ת וז"ל: קויתי לה' שיעיר קדושת
הגאון האב"ד שליט"א אשר הוא יודע ומכיר סגולת הישיבה הקדושה ע"י
חתנו ידיד נפשי הרב הגאון נ"י (הראי"ה היה אז בן 23) וכו'. הגע בעצמך: הנצי"ב
מבקש עזרה ממי שחתנו סולק מהישיבה ועוד מדגיש שהוא מכיר את סגולת הישיבה ע"י
אותו חתן?? אתמהה???
דרך
אגב יש להוסיף כי במהלך שנים אלו קיבל הרב קוק לפחות 2 מכתבים מהגר"ח
מבריסק עצמו, במכתב משנת תרס"ט שחתומים עליו מרן הגר"ח
ומרן החפץ חיים, כותבים לו: הגאון המפורסם סיני ועוקר הרים, צדיק בדרכיו
כק"ש מו"ה אחר דרישת הדרת גאונו, ברכה וטובה למעלת כבודו – לא בדיוק
קייליקער........
ב
כמובן
שש-ק-ר אין לו רגליים וברור היה שיואל אלחנן יקבל תגובות על סיפור זה ועל תוכנו
ה"לא אמיתי", ואכן כך היה.
מצופה
היה ממי שחיפוש האמת הוא נר לרגליו שפשוט יאמר "טעיתי", "הוטעיתי",
לא שמתי לב וכדו', אנושי ומובן, בפרט שהביא כן בשם אדם אחר.
אך ראה
זה פלא [או שלא..] בחלק ב' (עמ' קנו' וכן במהדורה ב') טורח יואל אלחנן להעמיד
שמועה זו, לא פחות משלושה עמודים גדושים הקדיש להבל זה, וניסה לקיימו תוך כדי
הפרחת תאוריות ופלפולים של הבל (שכמובן גם הם לא מתחילים לעמוד במבחן האמת).
א. תחילה
הוא מתרעם על כך שהאשימוהו בהוצאת שם רע, שקר וסילוף, שהרי הוא רק
"ציטט" "בדייקנות" את הנאמר שם מבלי להסיק שום מסקנה – נו
באמת... לפחות יכול היית להעיר על חוסר ההיתכנות מצד סדר הזמנים שאתה בעצמך כתבת
בהמשך דבריך.
ב.
לאחר מכן הוא מביע את דעתו (יודגש: דעתו של יואל אלחנן עצמו..) שבהחלט ניתן למצוא
מקום לדבריו של הגר"א שליזנגר בלי למהר לחרוץ את דינו כשקרן או כמוציא שם רע,
משום שאין מדובר בספר היסטוריה כך שאפשר להבין או לקבל אי דיוק בפרט זה או אחר,
כלומר הר' שליזנגר אינו שקרן אלא סתם מדומיין שאגב דמיונו הוציא שם רע מהסוג הגרוע
ביותר תוך תיאור מפורט של מי אמר מה – ממש מניח את הדעת...
ג. עוד
טוען יואל כי רבנותו של הראי"ה בזיימל ובויסק אינה סותרת בהכרח את האמור, ייתכן
שהחפץ חיים ידע את דעתו של הגר"ח רק פשוט חלק עליו – כל כך פשוט וקל, לא
מסתדר, אופס מחלוקת אחרונים, העיקר להעמיד את דברי קדשו של הר' שליזנגר על מכונם.
אי נמי
מוסיף רבי יואל, י"ל דהחפץ חיים הסכים בעיקרון לדעת הגר"ח, אלא שנתבקש
ע"י האדר"ת שישפיע על הראי"ה שיקבל עול הרבנות, כדי שלא יימשך יותר
מידי על ידי רעיונותיו ומעופו – כלומר: 1) האדר"ת מגלה לאכזבתו שנה
ומחצה לאחר החתונה, כי חתנו הצעיר ל"ע נגוע ב"רעיונות"
ו"מעופים" העלולים למשוך אותו ל... ה' ירחם. 2) החתן לא שומע
לקול חותנו (וכנראה גם לא לאביו ולאמו) 3) נוצר צורך לבקש מהחפץ חיים (לא
פחות!) שישפיע על החתן הסורר [אגב, איפה התיעוד בכתב או לכל הפחות בעל פה??]. 4)
הח"ח כמובן נעתר לבקשה ועקב כך התמנה הראי"ה כרב בזוימל –
אך
מעתה יל"ע דא"כ מאי טעמא נתרעם הגר"ח? ועל כרחך צ"ל שעדיין יש
כאן מחלוקת, אלא שהרווחנו בכל הקשקוש האמור שהמחלוקת היא רק בנוגע לחתן צעיר
שהוא בחשש המשכות אחר "רעיונות ומעופים", איזו יצירתיות... מדהים!
ד. אלא
ש... הח"ח לא היה קשור כלל לקבלת רבנותו של הראי"ה בזוימל –
במכתב לאדר"ת משנת תרמ"ח כותב החפץ חיים בתוך דבריו: הנה קיבלתי מכתב וכו' שחתנו הרה"ג נ"י נתקבל לרב ואב"ד
בעיר זיימל ומאד שמח ליבי על זה ויתן ה' שיעלה מעלה מעלה כי הוא גדול
אמיתי בתורה!!
אם
הח"ח היה זה שהשפיע על הראי"ה היה צריך לכתוב שמחתי כי חתנו וכו' הסכים
להיות רב ואב"ד בעיר זיימל, בפועל עולה מדבריו כי לח"ח נודע על קבלת
הרבנות בזוימל רק דרך צד שלישי.
והעיקר: אכן
החפץ חיים מאד שמח על כך שהראי"ה נתקבל כרב בזיימל, אך לא משום חשש
"ההמשכות" ושאר ירקות, אלא מהטעם הפשוט והאמיתי שהראי"ה
הוא גדול אמיתי בתורה!!! וכל מילה
נוספת מיותרת.....
יכולתי
להמשיך ולהזים את השטויות שגיבב שם יואל בהמשך דבריו, אשר כמובן גם הם נסתרים
מעובדות היסטוריות מוצקות. אלא שאם האמור עד כאן לא יגרום לרבי יואל מחפש האמת
והצדק, לחפש אותה באופן קצת שונה, עם קצת יותר אחריות ודייקנות, קצת פחות עקשנות
ודעות קדומות, אזי שכנראה כבר נכלל הוא במי שעליו אמרו חז"ל "אין רפואה
למכתו",
ולזה
כבר לא יעזרו ראיות והוכחות....
התיחסות להערותיך...
א. כשהתחלתי לכתוב את "דת הציונות" לא היה לי מושג מאין
אמצא את הסכום הדרוש להדפיסו. אחד מתלמידיי שהכיר את הר' פנחס ראובן הי"ו
(שהוא בעל דפוס ומדפיס ספרים לזיכוי הרבים) ערך ביננו היכרות ופנחס ראובן אמר שהוא
יממן את הדפסת הספר. כשסיימתי את הספר הגעי איתו לפנחס ראובן והוא דפדף בו ונעצר
בציטוט של מרן הרב מבריסק זצ"ל (לגבי זה שאפילו במחיר של חיי יהודי אחד אסור
להקים מדינה גם אם תתנהל לגמרי ע"י תוה"ק) וזה היה נראה בעיניו קצת
קיצוני ואמר כי הוא חושש להדפיס את הספר ללא הסכמה של גדול בתורה. דרך קשר שהיה לי
עם הרב אלעזר שולזינגר שליט"א בעקבות ספרו "על משכנות הרועים"
הגעתי לאחיו הגאון רבי משה מרדכי הלוי שולזינגר זצוק"ל (שאגב, הוא היה המקור
לדברי מרן הגרי"ז הנ"ל שהבאתי בספרי). רבי אלעזר שולזינגר אמר לי להשאיר
לאחיו את הספר ולחכות בסבלנות ואכן לאחר מספר שבועות יצר איתי קשר ואמר
שהגרמ"מ שולזינגר זצ"ל אמר על הספר "חומר מצויין, ראוי
להדפסה",אמרתי לו שאני צריך הסכמה בכתב עבור פנחס ראובן כדי שיממן את הההדפסה
של הספר ואמר לי כי על כך אדבר עם הגרמ"מ שולזינגר באופן אישי. הגעתי
לגרמ"מ ואמרתי לו כי אני צריך הסכמה בכתב על הספר עבור מי שמוכן לממן את
הדפסתו ואמר לי כי הסכמה בכתב זה כבר יותר אחריות והוא צריך לשם כך לעבור שוב על
הספר וסוכם שאצור איתו קשר שבוע אחר כך. כעבור שבוע יצרתי איתו קשר ואמר לי כי יש
רק דבר אחד שהוא עדיין מסופק לגביו אם להשאירו בספר והוא ההערה שהבאתי מהרב אליקים
שלזינגר שליט"א על הרחקתו של הראי"ה קוק מישיבת וולאז'ין ואמר שיחזיר לי
תשובה בעוד מספר ימים ואכן אחרי כשלשה ימים התקשר אליי ואמר לי לא לגרוע מהספר
מאומה ולהדפיסו כמות שהוא ונתן את הסכמתו בכתב לספר.
ב. כשיצא חלק ב' של "דת הציונות" ואז כבר הופץ ע"י
'יפה נוף' גם בציבור החרדי ניסו כמה אברכים לפנות לגרי"ש אלישיב שייצא נגד
הספר (בגלל מה שמובא בו לגבי הראי"ה קוק) ולא עלתה בידם, שלחתי עותק של הספר
למרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל (ששיבח את חלק א' של הספר) בצירוף מכתב
המפרט כי יש טענות על הספר בנוגע לביקורת על הראי"ה קוק ואם חושב שצריך לתקן
משהו בענין זה יודיעני. תשובתו על כך היתה (בדיוק כמו על החלק הראשון): "ברכה
והצלחה".
ג. כשהזמין אותי הגר"ד לנדו שליט"א (ראש ישיבת סלבודקה)
לביתו אחרי ששמע מאברך מתלמידי סלבודקה שפורסם מאמר ביקורת על ספרי בעיתון
"משפחה טובה" (בגלל היחס לראי"ה קוק) סיפר לנו כי כשרבי אלחנן וסרמן
הי"ד היה בחור צעיר היגרה משפחתו לבויסק (כשהר' קוק היה אז רב העיירה) ופעם
הגיע לשם אדם מבריסק ורבי אלחנן ביקש ממנו כי יעביר בשמו מסר למרן הגר"ח מבריסק
כשהוא חוזר לבריסק והוא כי הרב של העיירה יושב פרוש בטלית ותפילין ומתענה תעניות
והוא בדעה אחת עם אחד העם (שהיה אז מהאפיקורסים המפורסמים בראשי התנועה הציונית).וכשחזר
אותו אדם שוב לבויסק ושאל אותו רבי אלחנן אם מילא את בקשתו והשיב בחיוב שאל אותו
רבי אלחנן: מה אמר מרן הגר"ח מבריסק? והשיב לו אותו אדם שהוא אמר שהוא יודע
מכך רק שיש לרבי אלחנן טעות אחת, הוא לא מתענה תעניות אלא אוכל טוב... וכשאמרתי
לגר"ד לנדו שליט"א כי המעשה מובא בספר "משכנות הרועים" אמר לי
כי הוא שמע את המעשה אישית מהגאון רבי אברהם יהושע סולובייצ'יק נכד מרן
הגרי"ז מבריסק.
ובשנת תשע"ח נדפס (ע"י ועד התלמידים
דלייקווד) קונטרס "אמרי מרן ר"מ הלוי-תורה-עניני השעה" וגם שם מביא
הגר"מ הלוי בן מרן הגרי"ז הלוי את המעשה עם רבי אלחנן וז"ל: "פעם
כשהיה הר' קוק במקום אחד יחד עם רבי אלחנן וואסערמן זצ"ל, הרגיש בו רבי אלחנן
שיש לו דעות כוזבות, ושלח שליח אל מרן הגר"ח זצ"ל לאמר שיש לו דעות
כוזבות כמו פלוני, שהיה ידוע כאחד מהאפיקורסים הגדולים דאז, ואמר על זה מרן
הגר"ח: "אונז וויסן שוין פון דעם" והוסיף שם בהמשך הגר"מ הלוי
זצ"ל וז"ל: "כשמרן זצ"ל הגיע לירושלים, ערכו לו אנשי הר' קוק
קבלת פנים במוצא ועשו דרשות שם ובאחת מהדרשות שדרשו שם היה בו ריח של ציונות, ואמר
מרן באמצע לנהג המכונית שימשיך לנסוע, וכך הוה שעזב באמצע הקבלת פנים. באותה תקופה
היה העולם נמשך אחר הר' קוק עם כל ההבלים שלו, והיה תרדמה גדולה, ולא יאומן
הרוח שטות שהיתה אז, וכאשר הגיע מרן, לחם בזה בכל כוחו עד ששבר את תוקפו. גם
בדרך לימודו חשבו מרן לעם הארץ". ע"כ (עמ' צא'-צב' מטות-מסעי
תשמ"ו)
ד. בספר הנ"ל (משכנות הרועים חלק ג') מובא מעשה מתלמיד שלמד
בישיבת תורה ויראה של נטורי קרתא והיה סועד בסעודות השבת אצל הרב הערמאן ובאחת
השבתות דברו על הר' קוק ואותו תלמיד אמר עליו "קוק ימח שמו" והרב הערמאן
אמר לו כי לא יוכל לבוא אליו יותר לסעודות שבת עד שילך לקברו של הר' קוק ויבקש
ממנו מחילה. הבחור סיפר זאת להגאון רבי אהרן קצנלבויגען זצ"ל ואמר לו רבי
אהרון שיאמר לרב הערמאן שרוצה לילך עמו לרב לשאול אם על פי הלכה צריך לילך לבקש
מחילה או לא ויאמר לו שמוכן ללכת לאחד משלשה רבנים: או לגר"י דושינסקי, או
לגרז"ר בענגיס או לרב מבריסק. ובחרו ברב מבריסק ואמר להם הרב מבריסק שהשאלה
היא שקילל היינו מוציא שם רע, והיות שיש כת יראים ושלמים שאוחזים שהר' קוק הוא
אפיקורס אין צריך לבקש מחילה.
כשיצאו מהרב מבריסק ראה הרב מבריסק שהרב הערמאן
אינו מרוצה מהפסק וקרא אותו בחזרה ואמר לו: אתה לא מרוצה מהפסק שלי אז אומר לך:
חלק חשבו שביפו היה רב ובירושלים נחמץ, אחרים חשבו שכבר ביפו נחמץ, אחרים חשבו
שבלונדון נחמץ ואחרים חשבו שבבויסק נחמץ, אבא שלי (מרן הגר"ח מבריסק) אמר לנו
שהיה אפיקורס מרחם אמו. ע"כ. (במקור מובאים הדברים ביידיש עיי"ש בחלק ג'
עמ' א'עז.)
ונראה שכוונת מרן הגר"ח מבריסק באמרו
"מרחם אמו" הכוונה לישיבת וואלאז'ין שלגבי רב רחם אמו היינו בית הגידול
שלו שהוא הישיבה בה למד והיציאה מהישיבה היא בבחינת לידה עבור הת"ח. ובספר רב
ומנהיג (על הר' קוק מאת יעקב אבן חן) הביא כי הר' קוק רצה לעניין את מרן
הנצי"ב ברעיון של תנועת "שלום לעם" שמטרתה לעשות שלום בין החסידים
המתנגדים והמשכילים "אך השעה לא היתה כשרה לכך".
ה. ובקובץ "אזכרה" [חלק א' עמ' קצז'] שיצא
לאור ע"י ראש המזרחי הר' פישמן-מימון מובא מאמרו של מייסד האוניברסיטה
ה"דתית" בר אילן הר' מאיר ברלין מראשי ה"מזרחי".
המאמר נקרא: "וצדיק באמונתו" ועוסק בקורות חייו של הר' קוק. וז"ל
הר' ברלין שם [עמ' קצח']: "עוד במעלליו התנכר בתור נער כי היה ירא וחסיד אך
יחד עם זה לא ככל הנערים היראים והחסידים. שקידתו בתורה היתה עצומה אך שקד גם על
כתבי הקדש אשר בימים ההם ובזמן ההוא לא היו רגילים ה"יראים"
וה"חסידים" להגות בהם. גם על ספרים אחרים, ספרי ימי הבינים דברי הימים ואפילו ספרי
השכלה של התקופה ההיא והתקופה הקודמת על כולם שקד הילד הנפלא. ואמנם ילד פלא היה ואלה אשר
התרועעו אתו מספרים נפלאות לא רק על היותו "עלוי" אך גם על היותו
"צדיק" ומי הוא ילד בגילו בן עשר או בן שתים עשרה וחמש עשרה אשר יזכה
להיות צדיק במקומו? אך גם בתור צדיק לא הלך בדרך הסלולה. הוא היה כמעט נזיר
מ"הבלים" ו"משחקים" רבים אשר ילדים בני גילו היו כרוכים
אחריהם אך לא נזר כלל
ולא נדר הנאה מערכים רוחניים, תרבותיים וספרותיים אשר אין בינם ובין חסידות
וחרדיות כמו שנוהגים לקרוא עכשיו-ולא כלום".
ו. מול כל האמור
לעיל עומדת לכאורה קושייתך על דברי הגר"א שלזינגר שליט"א משני מכתביו של
מרן הגר"ח מבריסק אל הר' קוק וזה לשונך בקושייתך: "דרך אגב יש להוסיף כי במהלך שנים אלו קיבל
הרב קוק לפחות 2 מכתבים מהגר"ח מבריסק עצמו, במכתב משנת תרס"ט שחתומים עליו מרן הגר"ח ומרן החפץ חיים, כותבים לו: הגאון המפורסם
סיני ועוקר הרים, צדיק בדרכיו כק"ש מו"ה אחר דרישת הדרת גאונו, ברכה
וטובה למעלת כבודו – לא בדיוק
קייליקער........"
ובכן,
בשנת תשס"ח יצא לאור ע"י הרב שמעון יוסף מלר שליט"א הספר
"אגרות מרן רי"ז הלוי הרב מבריסק" בו הובאו בין היתר חמשה מכתבים
שכתב הרב מבריסק שגם בהם תארי כבוד והערכה לכאורה לר' קוק". עשור אח"כ
בשנת תשע"ח הוציא הרב מלר לאור בשני כרכים את הספר "דחזיתיה לרבי
מאיר"-יומן רשימות משיחות אישיות שנערכו עם רבינו הגדול מרן הגאון רבי מאיר
הלוי סאלאוויציק ראש ישיבת בריסק זצוק"ללה"ה" ושם בחלק ב' בעמ' 45
כותב וז"ל: לאחר הוצאת הספר "אגרות מרן רי"ז הלוי" היו כמה
שבועות שלא הגעתי לבית הגר"מ, כיון ששמעתי שהוא מקפיד על כך שבספר הבאתי
חמישה מכתבים ממרן הגרי"ז לראי"ה קוק. ואח"כ מביא שיחה שהיתה לו על
כך עם הגר"מ והגר"מ אומר לו שלא היה צריך להדפיס את המכתבים האלה והרב
מלר עצמו כותב ( את המובן מאליו) שברור ופשוט שכתב את התארים בכדי להציל יתומה
מרעב או בחור מהצבא ושים לב מה אומר הגר"מ על כל תארי הכבוד שבמכתבים:
"אלו סתם גיבובי דברים! הם לא היו צריכים להיות מוכנסים בספר של האבא"
והרב מלר מנסה להצטדק והגר"מ אומר לו: "זה קורה כאשר אין שואלים" והרב
מלר מנסה שוב להצטדק שלא הביא לגר"מ וגם לגרמ"ד את המכתבים לרב קוק לפני
ההדפסה כי הם כבר מוכרים ומפורסמים ואף כותב שם כי הגרמ"ד אמר לו כי יש לו
טענות על עצמו, איך לא שם לב להעיר לו (לרב מלר) בעוד מועד שלא להכניס מכתבים אלו
לספר...
והרי לך שמה שהבאת כראיה נגד הגר"א שלזינגר שליט"א מוגדר ע"י הגר"מ כ"גיבובי דברים" שאין בהם שום ערך. ובשנת תשס"ח נפגשתי עם הגאון רבי דוד צבי הילמן זצ"ל לשיחה בנוגע לר' קוק וגם שם עלה נושא המכתבים של מרן הגרי"ז לר' קוק ואמר הגרד"צ הילמן: מרן הגרי"ז היה מוכן לפנות גם לגורף ביבים בתואר "רבן של כל בני הגולה" כדי להציל בחור מגזירת הצבא והוסיף ששמחה רז בספרו "מלאכים כבני אדם" על הר' קוק כותב וז"ל (עמ' 292): "נוהג היה הרב לעבור ולקרוא בעיון כמה וכמה פעמים, את התארים שכתבו אודותיו בראש המכתבים ששוגרו אליו. פעם שאלו אחד מיקירי ירושלים: מה היא הסבה שהוא מעיין כל כך בתארים שכותבים עליו? "יש לי ענין מיוחד בזה"- השיב הרב, "כדי לדעת מה שיש בי ומה שאין בי, וכדי שאדע ואשתדל לעלות למעלה, להשכיל ולהשתלם במידה גדולה כזו, עד שיימצאו בי באמת כל השבחים שמונים בי...". ואמר הגרד"צ הילמן זצ"ל שאם לשמחה רז היה ידוע דבר זה מסתמא גם גדולי ישראל ידעו מכך והשתמשו בזה כדי לפעול מול הר' קוק.