---

למה ביום עצם ידי "מצות" היום במנגל

---

בעוד שבפסח משבחים המקום על הנסים, ובשבועות לומדים תורה כל הלילה וכו'. בעבודת אלעזר בפרשת אמור, בפס' אלה מועדי ד' מקראי קדש (השבוע הביאו את זה בדף "בית ישראל" של קאזניץ) כתב וז"ל "יל"פ הלשון מקראי קדש, שהמועדים שהם מועדי ד', קוראים את האדם אל הקדושה וזהו ההבדל שבין מועדי ד' ובין אותם מועדים שאנשים בדו מלבם, כי אותם שבדו מלבם, ממשיכים בני אדם אל ההוללות, ואילו מועדי ד' מביאים אל הקדושה". עכ"ל ודפח"ח.

---

"שלש רגלים תחוג לי בשנה"

---

בתגובה ל: למה ביום עצם ידי בימי נעורי שמעתי ממורי ורבי הרב אשר גריפלד שליט"א (כיום רב קהילת ויז'ניץ במונטריאול) באור נפלא על סמיכות הפסוקים (שמות כ"ג, י"ג-י"ד)
"ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך. שלש רגלים תחוג לי בשנה".

הנה מצאו הציונים רמז באת"ת ב"ש שבכל פעם כאשר יחול ז' דפסח יכול ע' עצמאות.

ובזה הסביר:
"ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו" - לקיים תורה ומצוות כדבעי - "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" אלא רק; "שלש רגלים תחוג לי בשנה" ואל תוסיפו חגים שלא מדברי חז"ל שנראים יותר להיות כדבר השייך ל"אלהים אחרים"...