חוויה מהילדות

אני מגיע מרקע חילוני וזכור לי אירוע מסוים מהילדות המעורר בי עד היום פחד גדול.

מי שמכיר את האיזור של בת-ים יודע שהמדינה בנתה מועדון ספורט גדול על גבול בית העלמין של חולון הכולל כמה בריכות שחיה. במקום זה נהגתי להתאמן בעווה"ר. באותו הערב, אחרי האימון המתנתי עם עוד כמה חברים במסוף האוטובוסים של "דן" שנבנה סמוך לחומה של בית העלמין. אחרי כמה דקות של המתנה אפפה אותנו תחושה מאד מוזרה והרגשנו כאילו אנחנו לא לבד ושיש עוד מישהו באותו המסוף, למרות שהמקום היה נטוש לחלוטין באותה שעת לילה מאוחרת ומסביב שררה דממה. אחרי מספר דקות נוספות החלטנו לעזוב רגלית את המקום ועברנו להמתין לאוטובוס בתחנה אחרת.

אני מגדיר את עצמי כאדם רציונלי לחלוטין ואני לא סובל חלילה מדמיונות שווא, אך עד היום הזה אינני מסוגל להסביר את מה שקרה שם.

שאלה- רציתי לשאול האם לפי היהדות אכן קיימת מציאות של רוחות רפאים והאם אלה נשמות של חוטאים היורדות לעולם כעונש ?

דרך התורה

כתוב בדניאל (פרק י פסוק ז ):

וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא:

והאנשים אשר היו עמי-אלו חגי זכריה ומלאכי (מסכת מגילה דף ג עמ' א)

ושואלת הגמרא שם וכי מאחר והם לא ראו את המחזה למה נחרדו עד שברחו?

ומתרצת הגמרא: אף על גב דאינהו לא חזו - מזלייהו חזו [רש"י: מזלייהו-שר של כל אדם מלמעלה].

אמר רבינא: שמע מינה, האי מאן דמיבעית - אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי. מאי תקנתיה? ליקרי קריאת שמע.

איננו עוסקים בשדים ורוחות אלא בתפלה " כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה' אל-הינו בכל קראנו אליו"(דברים פרק ד פסוק ז).

דרש ר' פנחס בר חמא: כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים (מסכת בבא בתרא דף קטז עמ' א ) ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו (רמב"ן דברים פרק יח פסוק יג).

ליצחק היקר

חשבתי לעצמי עד כמה צריך להודות לבורא עולם ישתבח שמו לעד על כל הטובות והחסדים שעושה עימנו ועל כך שלא מאפשר לנו חשיפה למראות מבהילים.  

המקרה המתואר אירע באמצע שנות השמונים ועד היום אני זוכר איזה פחד אלקים הייתה החוויה הזאת.

אכן חסד הקב"ה...

מסכת ברכות דף ו עמוד א :

תניא, אבא בנימין אומר: אלמלי נתנה רשות לעין לראות, אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין.