אזי בכל הקשור לשאלות כמו: האם להיאבק וכיצד להיאבק היו פונים לגדולי הדור וכשם שהיו מקבלים תשובה לגבי מאבקם הם כן היתה מתקבלת הוראה מפורטת לגבי אופן ההתנהגות הראוי מצד שאר יושבי הארץ.
נ.ב.
אין לך חוכא ואיטלולא גדולים יותר מאשר לכנות את התנהגותם של תושבי גוש קטיף בתואר "מאבק". בגוש קטיף לא היה מאבק ולא שום דבר הדומה למאבק. היה הפנינג ססגוני שהצבע הכתום שלט בו ובמקרה הגרוע ביותר הוטחו בפני החיילים /החיילות המפנים קלישאות ברמת פעולת בני עקיבא לשבטים נבטים-מעלות [אם כי בהתחשב במצב הירוד של חיילי וחיילות צה"ל זה היה מספיק כדי לגרום לרבים מהם להרגיש מבוכה].
הציבור הדתי לאומי לא יכול להיאבק במדינה ולא בצה"ל בדיוק כמו שנרקומן אינו יכול להיאבק בסמים. אי אפשר להיאבק נגד דבר שאתה תלוי בו וצורך אותו בצורה כל כך חזקה. הערכיות הכל כך חיובית שניתנה למדינת ישראל ולצה"ל ע"י הצה"ד שוללים כל אפשרות למאבק רציני של ציבור זה נגדם. הצה"ד ניצבת בפני דילמה שההכרעות האמיתיות בה הן שתיים: א. להודות בטעות היסודית של נתינת ערכיות יהודית למערכות שבבסיסן עומדות מנגד לערכי היהדות, הודאה שפירושה הנוסף הוא הודאה בכך שכל רבני הצה"ד לדורותיה הוליכו את צאן מרעיתם שולל אחרי דעות כוזבות וגדולי הדור שעמדו מנגד לציונות ראו את הנולד וצדקו לאורך כל הדרך בהתנגדותם לציונות (הודאה שיותר קל לדתי לאומי שיעקרו אותו ואת כל משפחתו מיהודה ושומרון ושהחמאס ישלוט על כל א"י מאשר להודות בה). ב.לא להודות בטעות ולהמשיך בהגדרת המדינה וצה"ל כבעלי ערכיות יהודית ממדרגה ראשונה ואז לקבל בשלות נפש זריקת יהודים מבתיהם ומסירת חלקי א"י לערבים בדיוק כמו שמקבלים בשלות נפש חינוך ילדי ישראל לכפירה, התעלמות מוחלטת מחוקי התורה ומהכרה במחוקקם.
כיון שאין שום איש אמת בהנהגת הצה"ד הם פוסחים על שתי הסעיפים הנ"ל ומנסים לשלב ביניהם באופן שתוצאותיו מגוחכות למתבונן בהן בשכל ישר. [לדוגמא ראה סוגיית אליעזר מלמד-אהוד ברק בה הצהיר מלמד ב"גבורה" שאסור שהתורה תיכנע לשום גורם חיצוני אבל זמן קצר אחר כך חתם על מסמך בו נכנעת התורה לגמרי לרצונו של הגורם החיצוני משום ש"בטל את דעתו לדעת הרוב"...].
בברכה, יואל.
| שירות לאומי | גירוש גוש קטיף | פורום | יחס גדולי ישראל לציונות | ישוב ארץ ישראל | אודיו-וידאו | צור קשר | חינוך ילדים | ספר דת הציונות | |
|
|