ט"ז טבת  ה'תשע"ג  01:53 

כותב המאמר בור ועם הארץ וניכר...



שלא עיין מעולם בספר "ויואל משה" ואפילו בצורה שטחית לא קרא אותו. ומה שמפרש את השבועה כ"נבואה" שלא תהיה מדינה וא"כ מציאות המדינה בה' באייר תש"ח מכחישה את הנבואה בדה הדברים מלבו דהשבועות אינן נבואה  המתארת מציאות עתידית אלא אזהרה המזהירה מפני כל פעולה שתעמוד בהגדרה של: מרידה באומות, עליה בחומה או דחיקת הקץ ובצידה העונש החמור ח"ו: הנני מתיר את בשרכם כצבאים וכאיילות השדה...

(ובדיוק כמו שכשהנביא יחזקאל מזהיר את ישראל כי "העולה על רוחכם נהיה כגויים כמשפחות האדמה וגו' היה לא תהיה" אין הכונה שלעולם לא יהיה מצב שיעלה על דעת מאן דהו מישראל להיות כגויים אלא שמצב של נסיון להידמות לגויים כדי לפרוק עול מלכות שמים יביא לתוצאה של: "כי אם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם" ואם תוצאה זו אינה נראית מיד אין זו קושיא כלל כי "מאריך אפיה וגבי דיליה" ומי בכלל יכול להכנס לצורת הנהגת הקב"ה את העולם?!

 

דבר נוסף-רבני הציונות הדתית מעלימים מחניכיהם כי איסור שלושת השבועות וחומרתו היו בבסיס משנתם של מקימי הציונות הדתית הן הרב מוהליבר ז"ל שלמרות שלא היה באופן רשמי ב"מזרחי" נחשב למנהיגה הרוחני השרשי ביותר והן מייסד המזרחי הר' ריינס (בביאורם את דברי הרמב"ן במצות עשה ד'-ישוב ארץ ישראל, שרבותיה הכזבנים של הציונות הדתית ובראשם הרצי"ה קוק למדו מהם חובת כיבוש מלחמה של הארץ בזמננוkלהיפך לגמרי מדברי רבותיהם ודברי כל הפוסקים לאורך כל הדורות): וז"ל:

 

"והנה הרמב"ן מתאמץ שם להוכיח כי המצוה הזאת נוהגת גם בזה"ז, ומובן שאין כוונתו על ההתנחלות לבדה, כי היא לא תצויר בלעדי הכיבוש וא"כ אין ספק כי כוונתו גם על הכבוש, וגם זה ברור כי לא כיון לומר דהכבוש על ידי מלחמה הוא מצוה, כי הלא בני ישראל מושבעים ועומדים בכל ימי הגלות להיות רחוקים מכל מזימות מרד ומעל חלילה, וא"כ נעלה מכל ספק כי כוונתו על הלקיחה הרצונית" (הר' ריינס, "אור חדש על ציון", שער ד' פרק ג' עמ' 36.).

 

והנה מה שכתב הרמב"ן שהיא מצוה לדורות ואפילו בזמן הגלות לרשת את הארץ ולשבת בה, כוונתו מבוארת שהירושה אינה על ידי מלחמה, שאין אנו יכולים ולא רשאים ללחום בזמן הזה, כמבואר בכתובות דף קי"א שהשביענו הקב"ה שלא נמרוד באומות שאנחנו חוסים בצילם (וכמו שהורו אותנו חז"ל בכמה מקומות לאהוב ולכבד לירא ולעבוד באמת ובאמונה את המלך והממשלה אשר בצילה מצאנו מחסה) ושלא נעלה בחומה, פירש"י ז"ל ביד חזקה, ועל כן המצות עשה של ירושה שנוהגת גם בזמן הזה אינה כי אם שנשתדל לקנות את הארץ מיד בעליה, וכל כברת ארץ שנקנה הננו מקיימים המצוה של ירושה" (הרב שמואל מוהליבר ז"ל, מתוך מאמרו"מטרת נסיעתי לארץ ישראל" (נדפס בתחילת ספר "שיבת ציון" להרא"י סלוצקי). 

 

כך שדברי מרן הגה"ק בעל ה"ויואל משה" אינם "מדעתו" אלא מדעת כל גדולי ישראל ללא חולק לאורך כל שנות קיומו של עם ישראל ולא כתבו נגד שבועות אלה ונגד חומרתן אלא אוכלי שולחן איזבל רבני הרבנות החילונית הראשית והאפיקורסים של הציונות הדתית (שרק מוסד כמו הרבנות החילונית הראשית יכל להסמיכם כרבנים בישראל) אשר באונס או כתוצאה מעיורון עיניהם מחמת השוחד הפכו את השבועות ל"דעתו" של הרבי מסאטמאר ואת שפיכת דמם של חיילי ישראל עבור מדינת השמד המפטמת אותם במשרות וכבוד מדומה שאחריתו בזיון נצחי ל-"מלחמת מצוה" ועתידים ליתן את הדין על כל חייל ואזרח שנשפך דמם מחמת מלחמותיהם ורציחותיהם.