קצת בעניין יישוב א"י-

בתגובה ל: קצת בעניין יישוב א"י- בס"ד

1. רוב הפוסקים והגדולים האחרים שאחרי רבנו חיים מהתוס' עליו מסתמך ה"מגילת אסתר" דחו את דבריו להלכה, וכן רוב הפוסקים והגדולים האחרים שאחרי ה"מגילת אסתר" דחו את דבריו ועשהו כעפרא דארעא. להלן אביא רשימה חלקית בהחלט להוכיח את דברי:
השל"ה (שער האותיות ח"א, דף ע"ה, עמוד ב', צד ב') כתב שדברי רבנו חיים הם דעת יחיד, וגם לא מסתבר טעמיה ואין להשגיח בדבריו.
המהרי"ט (ח"א או ח"ב, סימן כ"ח ) כתב שדברי רבנו חיים לא מדברי התוס' ותלמיד טועה כתבו.
"אבני נזר" ח"ב, יו"ד, סימן תנ"ד.
"בית יהודה" (הגאון הרב יהודה עייש זצ"ל) בח"ב, סימן קנ"ד.
"יוסף דעת" (הגאון הרב יוסף שאול זצ"ל) בסימן שע"ב.
המבי"ט בח"א סימן קל"ט.
שו"ת הרשב"ש (בן לשו"ת התשב"ץ) בסימן א-ג מסיק שמצוות יישוב א"י היא מצוות עשה מהתורה ותלויה בעלייה וביישוב (שכולל קניית קרקע ובניית בתים וגם נטיעת אילנות), ואם עשה דברים אלו קיים מצוות יישוב א"י .
ה"אמרי אמת" מגור כתב: "...מצוות יישוב א"י שנצטווינו בתורתנו הקדושה, אינה דבר התלוי בזמן מן הזמנים, רק בהיכולת ובאפשרות, ולכן גם עתה צריכים להשתמש באפשרות של עכשיו, ולעבוד בכל עוז." ("אוסף מכתבים", מהדורת ירושלים תשכ"ז, עמ' ע"ה).
ה"חרדים" בפרק א' ממצוות התלויות בא"י, סעיף ט"ו (מהדורת ירושלים תשכ"ח) ש"מצוות עשה מן התורה לדור בא"י… והוא מתרי"ג מצוות לרמב"ן ולרשב"ץ (בעל שו"ת התשב"ץ)."
המהר"ם שיק (יו"ד, סימן רכ"ה).
מהרש"ם בח"א, סימן י"ח.
תשובות מהר"ם בסימן קצ"ט (מהדורת קרימונה בשנת שי"ז).
"אזור אליהו" (מחבר "שבט מוסר") בסימן קצ"ד.
הרבי מקוצק-פילוב (ר' ישראל חיים מורגנשטרן בן ר' דוד מקוצק בן ר' מנחם מנדל מקוצק) ב"שלום ירושלים" ובייחוד בהקדמה ובהקדמה שנייה, בסימן א', בסימן ב' (עמ' 13), סימן ג' (עמ' 16), סימן ז' (עמ' 47 והלאה).
ב"ישועות מלכו" יו"ד סימן ס"ו (לפני פ"צ, ניו-יורק תשי"ח) כתב: "ואין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה... ובפרט שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך והן בבינוניים והן בישרים בלבותם..."
הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה (ראה דבריו על יישוב א"י בספר "שיבת ציון" מאת הרב סלוצקי).
הנצי"ב (תמך ב"חובבי ציון" וכן ראה דבריו בעניין יישוב א"י בספר "שיבת ציון").

ראה בספר "מצוות יישוב א"י לרב יונה דב בלומברג בו הוא מוכיח שלמעשה גם לדעת הרמב"ם יש מצוות יישוב א"י בזמן הזה ושיש לדחות את דברי ה"מגילת אסתר מכל וכל. בייחוד עיין במענה א' (שייכות מצוות יישוב א"י בכל הדורות לפי הרמב"ם); במענה י"ב (דחיית דברי המגילת אסתר ודחיית ביסוסו על דברי רבנו חיים בתוספות בכתובות, ראיות שמצוות יישוב א"י בכל הדורות מהש"ס, מתוס' בגיטין ובב"ק [ומהרא"ש בב"ק] וגם מהרמב"ם); ב'בחינת דברים של טעם לסילוק וחסרון המצווה במניין הרמב"ם ז"ל.' (עמ' רכ"ז-רנ"ג)
3. רוב הפוסקים והגדולים האחרים שאחרי רבנו חיים מהתוס' עליו מסתמך ה"מגילת אסתר" דחו את דבריו להלכה, וכן רוב הפוסקים והגדולים האחרים שאחרי ה"מגילת אסתר" דחו את דבריו ועשהו כעפרא דארעא. להלן אביא רשימה חלקית בהחלט להוכיח את דברי:
השל"ה (שער האותיות ח"א, דף ע"ה, עמוד ב', צד ב') כתב שדברי רבנו חיים הם דעת יחיד, וגם לא מסתבר טעמיה ואין להשגיח בדבריו.
המהרי"ט (ח"א או ח"ב, סימן כ"ח ) כתב שדברי רבנו חיים לא מדברי התוס' ותלמיד טועה כתבו.
"אבני נזר" ח"ב, יו"ד, סימן תנ"ד.
"בית יהודה" (הגאון הרב יהודה עייש זצ"ל) בח"ב, סימן קנ"ד.
"יוסף דעת" (הגאון הרב יוסף שאול זצ"ל) בסימן שע"ב.
המבי"ט בח"א סימן קל"ט.
שו"ת הרשב"ש (בן לשו"ת התשב"ץ) בסימן א-ג מסיק שמצוות יישוב א"י היא מצוות עשה מהתורה ותלויה בעלייה וביישוב (שכולל קניית קרקע ובניית בתים וגם נטיעת אילנות), ואם עשה דברים אלו קיים מצוות יישוב א"י .
ה"אמרי אמת" מגור כתב: "...מצוות יישוב א"י שנצטווינו בתורתנו הקדושה, אינה דבר התלוי בזמן מן הזמנים, רק בהיכולת ובאפשרות, ולכן גם עתה צריכים להשתמש באפשרות של עכשיו, ולעבוד בכל עוז." ("אוסף מכתבים", מהדורת ירושלים תשכ"ז, עמ' ע"ה).
ה"חרדים" בפרק א' ממצוות התלויות בא"י, סעיף ט"ו (מהדורת ירושלים תשכ"ח) ש"מצוות עשה מן התורה לדור בא"י… והוא מתרי"ג מצוות לרמב"ן ולרשב"ץ (בעל שו"ת התשב"ץ)."
המהר"ם שיק (יו"ד, סימן רכ"ה).
מהרש"ם בח"א, סימן י"ח.
תשובות מהר"ם בסימן קצ"ט (מהדורת קרימונה בשנת שי"ז).
"אזור אליהו" (מחבר "שבט מוסר") בסימן קצ"ד.
הרבי מקוצק-פילוב (ר' ישראל חיים מורגנשטרן בן ר' דוד מקוצק בן ר' מנחם מנדל מקוצק) ב"שלום ירושלים" ובייחוד בהקדמה ובהקדמה שנייה, בסימן א', בסימן ב' (עמ' 13), סימן ג' (עמ' 16), סימן ז' (עמ' 47 והלאה).
ב"ישועות מלכו" יו"ד סימן ס"ו (לפני פ"צ, ניו-יורק תשי"ח) כתב: "ואין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה... ובפרט שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך והן בבינוניים והן בישרים בלבותם..."
הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה (ראה דבריו על יישוב א"י בספר "שיבת ציון" מאת הרב סלוצקי).
הנצי"ב (תמך ב"חובבי ציון" וכן ראה דבריו בעניין יישוב א"י בספר "שיבת ציון").

ראה בספר "מצוות יישוב א"י לרב יונה דב בלומברג בו הוא מוכיח שלמעשה גם לדעת הרמב"ם יש מצוות יישוב א"י בזמן הזה ושיש לדחות את דברי ה"מגילת אסתר מכל וכל. בייחוד עיין במענה א' (שייכות מצוות יישוב א"י בכל הדורות לפי הרמב"ם); במענה י"ב (דחיית דברי המגילת אסתר ודחיית ביסוסו על דברי רבנו חיים בתוספות בכתובות, ראיות שמצוות יישוב א"י בכל הדורות מהש"ס, מתוס' בגיטין ובב"ק [ומהרא"ש בב"ק] וגם מהרמב"ם); ב'בחינת דברים של טעם לסילוק וחסרון המצווה במניין הרמב"ם ז"ל.' (עמ' רכ"ז-רנ"ג)

אחת הדחיות היסודית של הדוחים את דעת רבנו חיים כהן וה"מגילת אסתר"שמסתמך עליו היא שלפי רבנו חיים כהן המצווה תלויה במצוות התלויות בארץ, אך הוכיחו הדוחים כי היא תלויה בקדושה הטבעית של הארץ כארץ שה' בחר בה, וקדושה זו אינה בטלה לעולם.

הטענה היסודית שזה שהרמב"ם לא מנה את מצוות יישוב א"י במניין המצוות, לא אומר שאינו רואה בה מצוות עשה בכל הדורות היא שבשורשי המצוות כתב שמצוות שהן מצוות מהתורה אך לא מתאימות לתנאים של י"ד שורשי המצוות שהביא ב"ספר המצוות" שלו, לא נכנסו למניין המצוות. ולמשל בשורש הרביעי כתב שרק מצוות שאינן כוללות את כל התורה, נכנסו למניין המצוות, אך מצוות שכוללות את כל התורה לא נכנסו למניין, ומצוות יישוב א"י כוללת את כל התורה שכל מצווה שמקיים ביושבו בא"י, היא חלק מקיום מצוות יישוב א"י, וא"א לקיים מצוות יישוב א"י בלי שכולו יהיה בא"י. בכל מקרה, זה שהרמב"ם לא מנה את מצוות יישוב א"י במניין המצוות, אינו ראיה שהיא אינה מצוות עשה מהתורה בכל הדורות.

בתגובה ל: תגובה מעט הערות מתומצתות (או אפילו מתומצתות מדי) מויואל משה ועוד על דבריך: לגבי אם השבועה בטלה מכח "שניים שנשבעו" אין זה נכון כי זה מדובר שנשבעו אחד לשני ראה לדוגמא סוטה י. וברש"י שם (תחילת העמוד) וכאן מדובר שהקב"ה השביע את השבועות, להביא שיש כאלו שסוברים כך צריך מצד שני לראות את אלו שלא סוברים כמו וכך מכריעים (גם שיש לך ספק בהלכה אתה מחפש רק את הפוסקים שמסכימים לשיטתך??) דברי המהרח"ו כוותנם שעד אלף שנה (הראשונות לשבועה)אין אפשרות לבטל את השבועות, אתה מתעלם מדברים אחרים שאמר רבי מאיר שמחה (מה שיהודה ענה לך) דברי הרב מקוצק: החלטת האומות היתה של האו"ם במקרה דנן ומהיושבים בארץ (הערבים) לא היתה קבלת רשות, כל הדברים על החשיבות לעלות לארץ ההסתייגות היא בתנאי שמקיימים מצוות לעומת מקרה דנן שאין זה כאן (ע"ע ילדי טהרן, ילדי תימן יוצאי מרוקו כו') הקיבוץ שדיבר עליו הישועות מלכו מטרתו לעודד את העליה לארץ לאלו הרוצים להתקדש (אף שכתב גם על הפחותים אין הכוונה לעוברי עבירה כמו שביאר כבר האבני נזר) אחר שהיו שמנעו לעלות לארץ אפילו על מנת להתקדש (ראה שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סימן שכח)
"ודאי מי שגר בארץ ישראל ואינו מקיים מה שמחוייב הוא פושע"-אז אין להתיר לפי זה לכל אחד לעלות לארץ אבל הסוכנות היהודית לא נוהגת כך ובכח חוק השבות מעלים אף גויים לטמאות הארץ

כל קדושת הארץ היא לא קדושה עצמותית (כמו שהביא לך יהודה מהמשך חכמה) אלא חפצא של קדושה ולא בעצם
לגבי "הפוגע בקיבוץ גלויות" ראה את התשובות והנהגות שהבאתי (ח"ד סימן שכח)

בתגובה ל: קצת בעניין יישוב א"י- שני שבועות השביע הקב"ה את ישראל: שלא יעלו בחומה (במלחמה, לכבוש את ארץ ישראל), ושלא ימרדו באומות העולם, ושבועה אחת השביע הקב"ה את אומות העולם: שלא ישתעבדו (לא בחוץ לארץ ולא בארץ ישראל) בהן בישראל יותר מידי (כתובות קיא, א).

השבועה שהשביע ה' את אומות העולם שלא ישתעבדו בישראל יותר מידי עברה את הגבול בשואה, לכן שני השבועות שה' השביע את ישראל בטלים כי הפרת האחת משחררת את הנשבע השני שנאמר "שאם מקשים עול על ישראל הם גורמים לקץ לבוא שלא בעונתו" (שיר השירים רבה ב,ז), וכן נפסק להלכה "שניים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד על השבועה, השני פטור ואינו צריך התרה" (מתוך שו"ע י, סימן רלו, ו).

הרמב"ם כתב שה' השביע האומה רק על דרך משל (סוף אגרת תימן), הפני יהושוע כתב שהשבועות הן אגדות חלוקות (כתובות קיא,א), הגאון מוילנא כתב שהשבועה אינה מכוונת לעלייה לארץ כי אם לעלייה שמגמתה בניין בית המקדש (שיר השירים ב,ז), רבי חיים ויטאל כתב שזמן השבועה היא עד אלף שנה (שער ההקדמות, עץ חיים), רבי מאיר שמחה מדוינסק כתב שסר פחד השבועות וברשיון המלכים קמה מצוות יישוב א"י (אוצר הארץ ד,פב), רבי יהונתן אייבשיץ כתב שלעתיד כשיגע עת דודים יגזור המלכות גזירות על ישראל ויתנדבו לבם לילך לדור בארץ ישראל (ספר אהבת יהונתן, פרשת עקב), הרבי מקוצק כתב שאם יחליטו אומות העולם למסור את א"י לישראל תהיה זו אתחלתא דגאולה (היכל קוצק שי'ח), רבי יצחק אלחנן מקובנא כתב שישיבת א"י גם בזמן הזה חובה מדאורייתא (מכתבים בספר שיבת ציון), הנצי"ב מוולוז'ין כתב שעלינו להשתדל לעלות ולהושיב את א"י (שיבת ציון ח"ב), רבי יהושוע יהודה לייב דיסקין כתב שתהיה אתחלתא דגאולה ברשיון האומות (הפלס תרס'ד 435), החפץ חים כתב שיש שה' נותן בלב מלכי האומות שיכירו כולם האמת וירצו להיטיב עם ישראל (שם עולם שער ההתחזקות פרק יד דף יד,ב), החיד"א כתב שמצוות ישיבת א"י אפילו בחורבנה (שו"ת יוסף אומץ סימן נב, יעיר אוזן, מערכת י אות ה), הרד"ק כתב וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל ע"י מלכי הגויים שיעורר את רוחם לשלחם (תהילים קמו,ג), הרמב"ן כתב שגאולה עתידה תהיה ברישיון המלכויות ויהיה קצת קיבוץ גלויות, וכן על הפסוק "והורשתם את הארץ וישבתם בה אמר: על דעתי זו מצוות עשה (שיר השירים ח,יב, במדבר לג,נג ועיין בספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה ד), אבני נזר כתב שהשבועות תלוי בדבר אגדה וכתב שבדין ישיבת א"י בזמן הזה אם היא מצווה, כבר האריכו בזה ראשונים ואחרונים, והעלו שהיא מצווה (סימן תנד אות א), רבי יהושוע מקוטנא כתב שמצוות יישוב א"י היא מצווה גדולה כי הקיבוץ (גלויות) הוא אתחלתא דגאולה ובפרט עתה שראינו התשוקה ליישב את א"י (שו"ת חלק ב,סו), רבי נחמן מברסלב כתב שרצונו שכל איש ישראל ייסע לארץ ישראל (חיי מוהר"ן סימן ט"ו), החת"ם סופר כתב שהרמב"ם מודה ביתר שאת בקדושתה בזמן הזה (שו"ת חת"ם סופר י,רלד), החזון איש (אגרת קעה) כתב שמצוות יישוב ארץ ישראל הוכרעה על ידי הרמב"ם והרמב"ן, וכתב גם שאנו חייבים בישובה ולדור בה גם בגלותנו (שביעית סימן כד).

וכן נפסק להלכה שמצוות ישיבת ארץ ישראל היא לדורות ע"פ הרי"ף (כתובות קי,ב), הרא"ש (פרק יג סימן יח), תרומת הדשן (בוודאי שבח גדול ומעלה יש לו לאדם הגר בא"י, פרק כ סימן פ'ח), הסמ"ג (לאוין פא), הרי"ד, הרשב"ש (אין ספק שהדירה בא"י היא מצווה גדולה בכל זמן, שו"ת רשב"ש סימן ב), הריטב"א, התשב"ץ (הדירה בא"י מצווה גדולה וכבר מנה אותה הרמב"ן מכלל תרי"ג מצוות, חלק ג סימן רפ'ח), הר"ן, היעב"ץ (הקדמה לסידור היעב"ץ, סולם בית אל חווק ג חלק ו), הרשב"ץ (זוהר הרקיע עשה רכ'ו אות ע'ו), השל"ה (מה שאמרו בתוספות בשם רבי חיים שכעת אין מצווה לגור בארץ ישראל כי יש כמה מצוות התלויות בארץ וכמה עונשין שאין אנו יכולין ליזהר בהן ולעמוד עליהם, דברי הרב חיים הם דברי יחיד וגם לא מסתברא טעמיה דעל זה נאמר "וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע יד,י) שודאי מי שגר בארץ ישראל ואינו מקיים מה שמחוייב הוא פושע, אבל המקדש עצמו ומקיים תרומות ומעשרות ושביעית אז אשריו. ומה שכתב דאין אנו יכולין ליזהר בהן, זה הדבר אין מובן אצלי, דלמה אין אנו יכולין ליזהר, ומי הוא המונע? על כן אין להשגיח בדבריו, דף ע"ה עמוד ב), שדי חמד (אם יש מצווה לעלות בזמן זה לארץ ישראל, הרמב"ן מנה זה מכלל המצוות והתרומת דשן הפליג בזה. ומה שכתב התוספות בשם רבי חיים הכהן, כבר כתב מוהרי"ט בתשובות חלק ב סימן כ'ח ובחידושים לכתובות שהם דברי תימה, ומי שירצה לקנות לו קרקע בארץ ישראל יכול לקיים כל המצוות עשה כגון: לקט, שכחה, פאה וכדומה, וכן דלאו סמכא היא, ואיזה תלמיד טועה כתבו, ואין חילוק בין זמן לזמן, אסיפת דינים מערכת ארץ ישראל ח"ט), וכן שו"ע (אבן העזר עה,ג-ד).

בעל מגילת אסתר טוען שמה שהפליגו חכמים בשבח דירת ארץ ישראל זה בזמן שבית המקדש היה קיים אבל כעת אין מצווה לגור בה. אבל הספרי בפרשת ראה כתב על הפסוק "וירשת אותם וישבת בארצם" (דברים יב,כט), שמעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושוע ורבי יונתן, שהיו יוצאין לחוץ לארץ והגיעו לפלטום, וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו מקרא זה "וירשת אותם וישבת בארצם", וחזרו ובאו למקומם ואמרו שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. ומוכח מכאן שהתנאים המוזכרים חיו אחרי החורבן, וגם בעל מגילת אסתר הודה שם שמעשה זה היה אחר החורבן, ואבני נזר כתב: בעל מגילת אסתר לא ראה הספרי בעצמו, וכן כותב החיד"א בספרו יעיר אוזן מערכת י אות ה: בעל מגילת אסתר, לא שלטו מאורי אור עיניו בספרי דמפורש שחזרו לא"י, וכן כתוב בפאת השולחן (פ"א סימן קטן יד).

רש"י שכתב "דבטלה קדושת הארץ" (גיטין לו,א), כוונתו בנושא מצוות התלויות בארץ "אי אתה משמט כספים, ואע"פ שהשמטת כספים חובת הגוף ואינה תלויה בארץ", וכן נאמר "קדושת הארץ אע"פ שלענין תרומות ומעשרות הרבה פוסקים, בטלה קדושתה ואינו חייב אלא מדרבנן, מכל מקום לענין גוף קדושתה אינו תלוי בכלל ישראל אלא היא מקודשת ועומדת מיום שנבראה" (שערי צדק יא,א ו"חיבת וברכת הארץ" עמ' קעב). החת"ם סופר כתב על קדושת הארץ "קדושת עולמים עד סוף כל ימות עולם, לא נשתנה ולא ישתנה" (שו"ת חיו"ד ס' רלד), וכן "קדושת המקום נוהג בארץ שהיא מקודשת מעין קדושת גן עדן ואף עתה בחורבנה מכל מקום היא בקדושתה" (של"ה, שער האותיות דף עה,ב), וכן "קדושת הארץ ומעלתה היא משעת נתינתה אל האבות הקדושים ולא משעת כיבוש בלבד. למצוות שאינן תלויות בארץ יש לה קדושה מאז" (כפתור ופרח י).

אם היה אדם מאמין באמת בקדושת ארץ ישראל חלק אחד מאלפי אלפים מכמו שהוא באמת, בוודאי היה רץ ופורח לארץ ישראל בכל כוחו, ולא היה שום מונע שימנעהו. כל אחד מישראל יש לו איזה חלק בארץ ישראל ושם חיינו, שם קדושתנו, שם ביתנו, שם ארצנו, שם אדמתנו, שם חלקנו, שם גורלנו. ובחוץ לארץ אנו גרים כאורח נטה ללון המתגולל בחוצות ובשווקים וברחובות, כי אין זו אדמתנו וחלקנו כלל. ארץ ישראל היא כלליות הקדושה שבכל הקדושות, בה זוכין לצאת מטבעיות ולידע ולהאמין שהכל בהשגחה, שזה כלליות הקדושה (רבי ישראל דב אודסר, "אבי הנחל" בחלק א מכתב ג).

שמענו מפי הצדיקים האמיתיים וראינו בספריהם הקדושים שכל קדושת איש הישראלי תלויה בא"י. רבונו של עולם, אתה יודע מעלת א"י וקדושתה העולה עד אין סוף ואין תכלית, אנא אדון יחיד, מלא משאלותי ברחמים וזכני לבוא לא"י מהרה, ואזכה להתחדש לגמרי ולהתחיל מחדש בעבודת ה' כאילו נולדתי מחדש ולהמשיך עלי קדושת א"י, כאשר אתה ידעת שכל קדושתנו וטהרתנו וכל יהדותנו תלוי בא"י, ואי אפשר להיות איש ישראלי באמת ולילך ולעלות מדרגא לדרגא, כי אם על ידי שזוכין לבוא לארץ ישראל מקום קדשתנו. זכני לבוא לא"י מקום קדושתינו, מקור האמונה, התפילה והניסים, מקור החיים, מקור התקרבות ישראל לאביהם שבשמיים, מקום קדשנו ותפארתנו, מקום חיינו ואורך ימינו. אתה יודע גודל ההכרח שלי כמה אני צריך ומוכרח להיות בא"י, בארץ הקדושה, אשר שם עיקר יסוד מקור האמונה הקדושה, שם שורש כלליות קדושת ישראל. היא הארץ אשר בחר בה ה' בשביל עמו ישראל הנבחר, היא הארץ אשר עיני ה' אלוהיך דורש אותה תמיד, ארץ החיים האמיתיים והנצחיים, ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו, ארץ אשר בה עיר אלוהינו הר קדשו, יפה נוף משוש כל הארץ (רבי נתן מברסלב, ליקוטי תפילות ח"א כ,פד,ט וחלק ב, כט).

לארץ ישראל רבותיי, לארץ ישראל, את הקריאה הזו נקרא בקול גדול. בואו לארץ ישראל אחים נעימים, בואו לארץ ישראל, הצילו את נפשותיכם ואת נפש דורותיכם ואת נפש עמנו. הצילוהו משוממות וטמיון, הצילוהו מרקב והשפלה, הצילוהו מכל צרה וצוקה שהוא עלול עליהם בכל ארצות העמים בלי הבדל והפרש

בתגובה ל: תגובה תחילה יש להקדים שאינני בא לדון פה על 3 השבועות ועל איסור העלייה עצמה.
זאת מקובלנו מהרמב"ם שכבר כתב סוף הלכות מלכים : "כשם שאסור לעלות מא"י לחו"ל כך אסור לעלות מבבל לשאר ארצות" ומרן ר' יוסף קארו העיר שגם "א"י בכלל שאר ארצות".
הלכה פסוקה.שאליה גם מצטרף בעל מגילת אסתר.

ומעתה אגע בנקודות שהבאת:

1)גם אם הרמב"ם אמר שזה על דרך משל עדיין הביא הדברים להלכה כפי שהבאתי לעיל.
אך עדיין יש לתמוה, ולכן י"ל שלרמב"ם כלל לא היה אכפת מהמשל הנ"ל אלא הסתמך על דעת רב יהודה ושמואל בשם ר' יהודה שהעלייה מבבל לא"י היא אסורה בעשה!! ועל כן פסק אלה הדברים.

2)וכן מה שהבאת בשם הפני יהושע אינו סותר שכן הרמב"ם אינו למד משם הלכה אלא מדברי רב יהודה.

3) ספר אוצר הארץ אינו מצוי אצלי כלל ואיני זוכר אם בכלל ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק כתבו.
מ"מ הרי הוא סובר שאין קדושה בדבר מעצם עצמו ולשיטתו רק עמ"י שאמרו נעשה ונשמע יכולים לקדש דבר שכן רק בהם נכנסה קדושה.(כך כתב בספרו "משך חכמה") א"כ אליבא לשיטתו שהארץ הוקמה ע"י חילונים וכיום יש ממשלה חילונית הרי הוא היה מתנגד בתוקף והיה אומר שאין היום מ"ע ביישוב א"י.

4)מה שהבאת בשם ר' יהושע דיסקין על האתחלתא דגאולה זה אינו סותר למצוות יישוב א"י שכן אין דעתו מוכחת מכאן.

5) וידועה דעת הרמב"ן והאבני נזר (שאותו דחו כבר מגדולי האחרונים אחריו!!)

6)מה שהבאת בשם החת"ם סופר--
הנה יש לחלק בדעות הראשונים מדוע יש חובה לעלות לארץ.הרמב"ן סובר משום מצוות יישוב א"י.עליו חולקים הרשב"ם (ב"ב צט.) והתשב"ץ ועוד שרק משום מצוות התלויות בארץ יש לעלות וזה היינו רק הכשר מצווה.
ויש כאלה שאומרים מעצם קדושתה כמו החת"ם סופר על הרמב"ם.
{כמובן שדברי החת"ם סופר נידחים מול המשך חכמה לעיל}--
איני חושב שאלה שאומרים שזה מעצם קדושתה יגידו גם היום לעלות שכן למדינה חילונית תמהני אם החת"ם סופר היה אומר שיש חיוב --למרות הקדושה!
כי רק עמ"י שאמרו "נעשה ונשמע" מקדשים--וכי מי שבעט בקדושה יכול לקדש???

7)הרי"ף לא פסק זה להלכה עיין בתגובה למעלה בשם הגאון ר' ישעיה פיק ברלין.

8)גם הרא"ש לא , עיין 7.

9)הריטב"א פסק כן להלכה??
ותרומת הדשן כל הראשונים מסכימים שיש שבח גדול - השאלה היא אם מותרת עלייה המונית וכן אם יש חיוב בדבר.

10)דעת התשב"ץ הובאה למעלה שזה רק הכשר מצווה.ועם כל הבעיות שהיו בתחילת דרכנו בארץ כי האדמה הייתה קשה והיו מלחמות עם הערבים לדעת התשב"ץ והרשב"ם וכו' לא היה מותר לחייב עלייה ארץ !!! ואם היום לשיטת התשב"ץ כן מותר שכן היום האדמה פוריה וניתן לקיים המצוות התלויות בארץ הרי זה מצווה שבאה בעבירה!!!

11)מהיכן אתה מביא את הר"ן?והסמ"ג??
האמנם סתם אתה מעתיק ולא בודק מקור השאלות??

12)על דברי התוס' כבר דחו דברי המהרי"ט שאפילו אביו המבי"ט הביא דברי התוס' ורק נתווכח עמהם אך כתב שהם מדברי התוס' ממש.
והמרדכי והרמ"א פסקו דברי התוס' להלכה.
והפשט בתוס' (לפי ארץ חמדה) שבזמן שקשה לקיים המצוות התלויות בארץ היינו מסכנה ושהאדמה קשה הרי אין חיוב בדבר וזה היה ב48' שהכרזנו על המדינה שלכו"ע היה קשה אז ומסוכן.
וזו מצווה הבאה בעבירה.ועיין 10.

13)בעל מגילת אסתר לא ראה הספרי??
הרי זה ממש לעז על הראשונים!
וכי אין גרסאות בדבר??
וכבר נכתבו תשובות על בעל מגילת אסתר מהשגות האבני נזר עיין מנחת אלעזר ח"ה סי"ב.

14)מעניין שלא הבאת דעת רש"י (אליבא אור החיים בעצמו!) שלשיטתו אין מ"ע ביישוב א"י אלא זו רק הבטחה והכיבוש זו מצווה ולא היישוב!!!

15)עוד הבאת מהכפתור ופרח--
האמנם תסכים לדבריו האחרים בפ"י שכתב שאם יש צורך כספי מותר לעבור על איסור 'לא תחנם' בגויים??
היינו למסור שטחים???

16)בעניין קדושת א"י- אין קדושה בדבר משום עצמו.גם משה רבינו זרק את לוחות הברית להראות לנו שאם עמ"י הוא לא בגדר "נעשה ונשמע" אזי אין בזה שום דבר וזה סתם ככלי חול (משך חכמה לב,יט) כך גם א"י-- אם אנו היום מדינה חילונית שבראשה "המלך" הוא חילוני אין קדושה!!

17)ר' אבא זה ר' זירא אלא שחלוקים בגרסאות ואין זה 2 מול אחד!!

18)הרמב"ם פוסק כרב יהודה כאמור לעיל.

19)במה שכתבת על הנביאים. כבר כתבו התוס' שהנביאים נתנבאו על דברים שכך צריכים להיות!
ותימה מדוע אינך מתרץ כר' זירא (שאליבא לשיטתך הלכה כמותו) שבכלי שרת עסקינן.
ועוד שעיין במהר"ץ חיות לברכות כד. שהקשה על המגילת אסתר לפי"ז.
והיה ברור לו שזה איסור עשה ממש שתמה על מוני המצוות שלא הביאו זה העשה ברב יהודה.
הלכה כרב במקום שהתלמיד חולק.
והרמב"ם הסכים לזה וכן הכסף משנה כאמור לעיל.

_______________________________


אם אני רק אתחיל להביא אלו שסוברים כנגדך אין מקום בכל הדפים שיתווצרו פה.

האמנם צריך אני להביא את כל גדולי הדור הקודמים שיצאו נגד העלייה לארץ?
האמנם צריך אני להביא ר' אלחנן וסרמן הי"ד ומרן הגרא"מ ש"ך??
ועוד רבים ועצומים??




יהודה.

בתגובה ל: תגובה רבה-- אז מה אתה עושה בארץ ישראל?

בתגובה ל: הלו? זו שאלה אחרת אם מותר לו לעזוב, ומספרים על הגרמ"ש (רבו של הגר"ש וואזנר) שחשש לעלות לארץ (כשאסף תרומות ליח"ל) מפני שאז לא יוכל לצאת.

בתגובה ל: קצת בעניין יישוב א"י- תמצות משיעור בפרשת וישב-הרב דורון דוד גולד מנהל רוחני ישיבת תפארת משה.

המדרש מספר על עשיו שמגיע לגן עדן מעוטף בטליתו והקב"ה גוררו החוצה, וקשה:
1.מה לעשיו בגן עדן הרי הוא רשע?
2.למה הצדיקים לא יכולים להוציא את עשיו?
3.למה לבוש בטליתו?
4.למה הקב"ה גורר אותו החוצה?
מכיוון שהעושה מצוה אחת זוכה למעלה מיוחדת כן כתב בספר חרדים (פרק סא) שעל ידי שמקפיד על מצוה מסוימת זוכה לעלות בשאר המצוות ואלו דבריו: "דכשמחזיק מצוה אחת בכל עוז ודאי שיהיה צדיק גמור בכל שאר המצוות" (וראיה לדברי החרדים מאדה"ר שהיה יכול להיות צדיק גמור אם רק היה מקיים מצוה אחת של אי אכילה מעץ הדעת) וקשה הרי המדרש אומר שלא היה אדם שכיבד את אביו יותר מעשיו שהרי אמרו שם שהיה חכם אחד שאמר שהוא כיבד את אביו יותר מכל בריה אחרת בעולם חוץ מעשיו שכיבד את אביו יותר ממנו שהוא (החכם) כיבדו בבגדים מלוכלכים ועשיו כיבד בבגדי מלכות, לפי דברי החרדים יוצא שעשיו היה צדיק גמור בכל המצוות ואם כן קשה למה הקב"ה מוציאו מגן עדן? אלא שמצות כיבוד הורים אצלו היתה לפי הבנה שכלית ולא לפי קיום רצון הבורא והראיה "יקרבו ימי אבל אבי" שדרשו שרצה לקרב מיתתו של אביו בזמן שהיתה לו נגיעה אישית לכך, ולכן עשיו כשנכנס לגן עדן רצו לסלקו מכיון שבשאר מצוות לא היה צדיק אך הוא התעטף בטליתו דהיינו בגדו (כמו שניים אוחזים בטלית שהכוונה לבגד) ובגדו "בגדי החמודות" בו כיבד את אביו, היינו שבא בזכות המצוה הגדולה שקיים, וממילא אם קיים בכל כוחו ראיה שהיה צדיק גמור אך רק הקב"ה חוקר כליות ולב יכול לדעת שעשיו לא התכוון לשם שמים ולכן לא נחשב הדבר שהחזיק בה בכל כוחו ולכן רק הקב"ה יכול להוציא את עשיו בגלל שאין זה מקומו ורעיון זה יובן יותר על פי הגמרא ביומא (דף כג) שהיה מעשה בשנים שרצו על הכבש ואחד לקח סכין והרג את חבירו ובא אביו של הנהרג ואמר שעדיין הסכין טהורה כי בנו מפרפר ומקשה הגמרא האם שפיכות דמים נהייתה קלה בעיניהם וטהרת כלים כדקיימא קיימא או ששפיכות דמים היתה בעיניהם כמו לפני כן אלא שהחמירו על טהרת כלים היינו שאצלם כל המצוות חמורות בעיניהם אלא שאביו של הילד התעלה על הרגש הטבעי וחש לטהרת הכלים, או שהיחס למצות טהרת כלים היה יותר גדול משאר מצוות מכיון ששאר כל מצוות היו פחותות בעיניהם וזה המדד ל"מחזיק בכל עוז" היחס לשאר מצוות אם שאר מצוות חמורות בעיניו סימן שמחזיק בכל עוז ואם שאר מצוות קלות בעיניו סימן שאין זה מחזיק בכל עוז אלא פשוט מחזיק במצוה אחת וכן הדבר בציונות שבתחילתה חשבו שכוונתם לשם שמים לשם קיום מצות ישוב א"י אחר שראו שאינם מחזיקים בשאר המצוות ראו שאין זה "מחזיק בכל כוחו" אלא כוונתם לשם ענין אחר ולא לשם מצוה

בתגובה ל: יש ויש- בס"ד

ראה תגובתי על "קצת בעניין מצוות יישוב א"י" ותראה שדעת היחיד זו דעתם של רבנו חיים כהן וה"מגילת אסתר".

בתגובה ל: מה עם דברי הפתחי תשובה בוודאי שהפתחי תשובה מביא עוד דעות כמוהו ובוודאי שיש להתסכל על שאר הדעות.
אולם,
כבר ר' יוסף קארו לימדנו הכלל שיש ספרים שיש לחוש אליהם יותר, ולא שיש לזלזל בשאר ח"ו, אלא שמהם יוצאת הלכה פסוקה לעמ"י.
ולשיטתו הם הרי"ף הרא"ש והרמב"ם של-3 אין מ"ע ביישוב א"י.
מה עוד שהטור מצטרף אליהם וכן גם ר' יוסף קארו בעצמו הן בחיבורו שו"ע והן בחיבורו "כסף משנה" (הלכות מלכים סוף פ"ו).

מעניין שגם הרמ"א בספר ההלכה שלו "הדרכי משה" פוסק את דעת רבינו חיים הכהן מהתוס' שאין היום מצוות יישוב א"י משום שאיננו בקיאים.
וכן גם המרדכי.

ומעתה שמהשו"ע והרמ"א אנו חיים וממיהם אנו שותים- למה שלא נרווה את צמאוננו גם עתה??

{ושוב יש לזכיר שמבין מוני המצוות כמו רס"ג,בה"ג,רמב"ם,סמ"ג,סמ"ק---הרמב"ן הוא דעת ייחידאה!!}

א"כ רוב הראשונים אומרים שאין חיוב לעלות וישנם כמה שומרים שזה איסור--
האם נעלה ולא נחשוש לספק שמא הדבר אסור??



יהודה.

בתגובה ל: קצת בעניין יישוב א"י- אבן העזר סימן עה?