כשהייתי תפוס ברשת הציונות הדתית הכרתי הרבה "רבנים" גם מן המפורסמים וגם מן הפחות ידועים, שיש להם הרבה מעלות וכו' ועד שקראתי את הסיפור הבא, היה לי קשה להגדיר את הסתירות בין ההשקפה הפסולה שלהם לאישיותיהם. אכן אחרי המבט הנכונה שלמדתי מר' שלום שבדרון זצ"ל הכל ברור לי. אני מקוה שגם כל מי שקורא את הסיפור יבין איך להתייחס לאנשים כאלה.
המעשה הבא מובא בספר "הגדת ר' שלום" עמוד תעז. וז"ל:
פעם דרש בעיר תל אביב. בית הכנסת גדוש מפה לפה, והוא התחיל באיטיות, מילה בסלע של זהב, ואחריה עוד מילה,עד שהגיע לנושא המרכזי- המזרחי...
אחד מראשי ישיבות המזרחי היה מרכז הדרשה, כשר' שלום יורק מפיו זיקוקין דינור, בדרך כלל לא דבר על אנשים אלא על שיטות, אבל במלחמה זו החליט שצריך לחדד חרבות ולהשחיז סכיני מלחמה.
השומעים, בחלקם נסערו מ"חוצפתו" של הדרשן שמעז להלחם בעזות, לדבר בזלזול נוקב על אותו ראש ישיבה בשמו המפורש.
לאחר הדרשה נגשו אליו, לא ויתרו, ורצו להביע גם את דעתם בפניו. אם הוא מדבר עד הסוף- גם הם כך!...
נכנסו לחדר סמוך לבית המדרש, ושטחו על השלחן שאלה נוקבת: "הרב שבדרון, אפילו אם דבריך נכונים, אבל אחרי הכל הוא תלמיד חכם. אחרי הכל יש בו תורה ומעשים - האם מותר לדבר בצורה שכזו?"
ר' שלום חייך, בקש דף, מיד הובא לו נייר, והוא הוציא עיפרון וצייר עיגול ועוד עיגול בתוכו.
לאחר מכן פיצל את הטבעת החיצונית לחלקים אחדים, וכתב בעיגול הפנימי "אפיקורס", ובחלקי הטבעת כתב: אוהב ישראל, בעל רגש, תלמיד חכם, בעל חסד, מתמיד, וכו'. אז הרים את עיניו הפקחיות, הביט ושאל, "נו, מה אמרתם- שהוא תלמיד חכם? בעל רגש? מתמיד? אוהב ישראל? בסדר, אני מסכים".
חייך ר' שלום בכאב גדול, ואמר: "עכשיו תקראו מה שכתוב בעיגול מכל צדדיו. תקראו
את הכל מהאמצע: אפיקורס תלמיד חכם, אפיקורס מתמיד, אפיקורס בעל רגש, אפיקורס בעל חסד, אפיקורס אוהב ישראל".
יותר לא דיבר. והם הסתלקו משם כשעיניהם כבושות בקרקע...
שירות לאומי | גירוש גוש קטיף | פורום | יחס גדולי ישראל לציונות | ישוב ארץ ישראל | אודיו-וידאו | צור קשר | חינוך ילדים | ספר דת הציונות | |
|