התייחסות לספר "מבקשי פניך" ולמחבריו...

שיטת בריסק או שיטת אוניברסיטת הרוורד?: ד"ר ליכטנשטיין והספר "מבקשי פניך".

כשנשאל ד"ר אהרון ליכטנשטיין, דוקטור לספרות אנגלית וראש "ישיבת" הר עציון, על ידי עמיתו לשיח האקדמי הוגה הדעות חיים סבתו מי הוא הדמות אותו הוא מעריץ, ענה ליכטנשטיין: "הרמב"ן", והסביר לפי שיטתו את ה"סינתזה" שעושה הרמב"ן. בהקדמת הרמב"ן לפירושו על התורה מונה הרמב"ן סוגי חכמות ביניהם חכמת הנפש המושגים על ידי חכמת האמת. מכאן מביא ליכטנשטיין "ראיה" שיש לתור אחר ידיעת חכמות חיצוניות. כשהקשה עליו סבתו מהעובדה שהרמב"ן מדבר דווקא על חכמת הניסתר, ענה ליכטנשטיין שאחרי שהרמב"ן הסביר את החשיבות של אותם חכמות, ממילא אפשר ללמוד אותם גם בדרכים אחרות ובמיוחד לאור העובדה שקשה ללמוד קבלה.

מלבד העובדה שכל מי שקצת מכיר את כתבי הרמב"ן יודע שגישתו לאקדמיה של אז, היינו הפילוסופיה, הייתה רחוקה כרחוק מזרח ממערב מגישתו של (להבדיל אא"ה) ד"ר ליכטנשטיין המנסה להציג את עצמו כמעריץ שלו וכמי שהולך לאורו (עיין בדרשת הרמב"ן "תורת ה' תמימה"), אי אפשר להתעלם מהחילוק המגמתי שעושה ליכטנשטיין בדברי הרמב"ן, כאילו דברי הרמב"ן שנאמרו בעניין חכמת הקבלה לגבי השגות מסוימות הם בודאי אמירה כללית וכרטיס כניסה לאקדמיה (מזכיר את החילוק שעושה הר' צבי יהודה בדברי הגר"א, כשלוקח את דבריו לעניין חשיבות לימוד ספר הכוזרי, ומשליך מאחורי גוו את דבריו שהכוזרי צריך להחליף את שער הייחוד של חובת הלבבות (שכידוע הגר"א היה מתנגד לכל עיסוק בפילוסופיה, גם מה שהביאו חלק מגדולי הדורות בספריהם), ובונה כביכול את תזת ה"לימוד אמונה" שלו על דברי הגר"א, תוך כדי שהוא מפנה את ילדי מרכז הרב שטרם הכירו את צורת הדף ללמוד אמונות ודעות, מורה נבוכים וכדו', היפך הגמור משיטת הגר"א (מה עוד שבישיבת וולוז'ין של תלמידו וממשיך דרכו המובהק הגר"ח מוולוז'ין, לא היו סדרים או שיעורים ב"לימוד אמונה", מה שהחליף אצל הר' צבי יהודה את שיעורי הגמרא)) .

אך ההצגה השקרית של דברי רבותינו על מנת לקדש את רוח האקדמיה היא לא מקרית בכלל בשיטתו של ד"ר ליכטנשטיין. כך לדוגמא כאשר שואל אותו סבתו על שינויים בתפיסות מוסריות במשך הדורות, אומר לו ליכטנשטיין שלדעתו אין בכך בעיה. ומה ה"ראיה"? "הרמב"ם", פוער הדוקטור את פיו. לדעתו האקדמית של ליכטנשטיין כשהרמב"ם דיבר בהלכות דעות על החובה ללכת בדרך האמצע, דרך ה', ולהימנע מקיצוניות מידתית, הוא אמר את הדברים בהתאם לתפיסה המוסרית הקיימת בזמנו ולא הסתמך על שום מקור קדום, ויתכן שבדורות קודמים סברו אחרת (עפ"ל).

קודם כל חשוב להבהיר שבניגוד למהלך שליכטנשטיין רוצה להוביל, אומרת הגמרא "כל תורה שאין לה בית אינה תורה" (ירושלמי, שבת, פי"ט ה"א), ומאז ומתמיד הביאו רבותינו מקורות קדומים לדבריהם ולא פסקו הלכות לפי כיוון הרוח או לפי כמות הסוכר בקפה של הבוקר. הרמב"ם אמנם לא ציין מקורות לדבריו במשנה תורה, אבל כל דבריו שאובים ממקורות קודמים ומבקיאותו בכל התורה כולה כפי שהעידו הבאים אחריו. על השאלה מהו המקור לדברי הרמב"ם בהלכות דעות בעניין דרך האמצע ניתן לענות בשלושה כיוונים מבלי להעלות בכלל את האפשרות שליכטנשטיין ברוב חוצפתו טוען בכזאת החלטיות.

אפשרות ראשונה, "מה לי קרא מה לי סברא?". דברי הרמב"ם הם סברא פשוטה שאינה צריכה ראיות, שהרי הדבר ברור שקיצוניות מידתית כגון קמצנות מצד אחד או פזרנות מצד שני מבטאים בחינה של חולי וחוסר שלמות אצל האדם, ואת זה כל בר דעת מבין. ממילא, מכיוון שמצוה להידבק בדרכיו של הקב"ה, מה הוא רחום אף אתה חנון וכו', ואי אפשר לייחס לקב"ה שהוא כליל השלמות שום בחינה של חסרון שלמות ח"ו, אזי מחויבים אנו להימנע מקיצוניות מידתית כדי להידבק בדרכיו.

אפשרות שנייה, ייתכן שדברי הרמב"ם לקוחים ממקור שהוא ראה ולא אנחנו, שהרי ידוע שהיו מקורות שהרמב"ם ראה ואינם בידינו.

אפשרות שלישית, המשנה במסכת אבות אומרת (ב א): "רבי אומר, איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". וכתב על זה הרמב"ם בפירושו למשנה: "ברור הוא שדרך ישרה הם המעשים הטובים שבארנו בפרק הרביעי והם המעשים הממוצעים, לפי שבהם תושג לאדם תכונה טובה, ותיטב התנהגותו עם בני אדם". וביאר רבי עובדיה ברטנורא: "שיהא נוח לו , ויהיו נוחין בני אדם ממנו . וזה יהיה , כשילך בכל המדות בדרך האמצעי ולא יטה לאחד משני הקצוות...

לא יאומן - בריסק!!!!!!!!!!!!

בריסק זה היה המעוז הכי קיצוני במלחמה נגד תנועות ההשכלה הציונות ושאר מרעין בישין.איך יכולים לקחת את שיטת בריסק להיפך הגמור?

באיזה עולם מטורף אנחנו חיים.

הרב מבריסק זצ"ל אמר שהמזרחי זו אפיקורסות

הדוקטורים האלה מזכירים לי דוקטורים אחרים

שהיו בברית המועצות ואף אחד לא הבין מהו העיסוק המקצועי שלהם, שהרי מלבד היותם דוקטורים למרקסיזם-לניניזם או דוקטורים להיסטוריה של המפלגה הבולשביקית של בריה"מ הם לא תרמו דבר למחקר המדעי באוניברסיטאות ואדרבה בהרבה מקרים הם טרפדו את הסטודנטים המצטיינים במתמטיקה, פיזיקה, כימיה וכיוב' אותם שנאו (גם מהטעם שאותם סטודנטים היו כמעט תמיד יהודים).

מכל מקום, אף דוקטור סובייטי לא השתמש במקורות מתוך היהדות להצדקת הבולשביזם.