הכשל הבסיסי בהבנת המציאות של הד"ל.

שלום וברכה,

אני עו"ד חרדי, המייצג לעתים בערכאות, ולפי דעת תורה, ובתחומים בהם אין אפשרות להתדיין שלא בערכאות (כגון ייצוג נגד המדינה בתחומים מנהליים וכו').

בכל אופן, יוצא לי די הרבה להתווכח אנשי הציונות הדתית בנושאי השקפה ומרבים מהם אני שומע את הטיעון לפיו יש לבצע הפרדה בין המדינה עצמה כגוף שלטוני שלשיטתם יש בה קדושה והיא יסוד כסא ד' בעולם וכיו"ב, ובין האורגנים המתפקדים בתפקידיהם השונים אשר לעתים מדובר באנשים חטאים. חשוב להדגיש בכל פה, מדובר בחוסר הבנה בסיסית של המבנה השלטוני של המדינה הזו. גם לו היו יושבים בכנסת, ובממשלה, ובמשרדי הממשלה השונים, ובמערכת בתי המשפט השונים ל"ו צדיקים ודומיהם הרי שאין זה משנה מאומה. מדינה זו בנויה כל כולה באופן המנוגד לתוה"ק. ודו"ק: בי"ד רבני הכפוף לביקורת שיפוטית של בג"צ בהכרח יהיה מוטה בפסיקותיו; רבנות אשר שואבת את מקור סמכותה מחוק הרבנות הראשית וחייבת לעמוד בסטנדרטיים החוקיים והחוקתיים חילוניים שהציבו לה לעולם תהיה מוטית. מערכת כשרות צה"לית אשר המשרתים בה כפופים למפקדיהם ותלויים בהם בקידומם ובעתידם המקצועי, לעולם תהיה מוטית וכהנה וכהנה וכהנה בכל תחום שתניח ידך עליו. אין שום קשר למיהות וזהות האנשים העומדים בראש הפירמידה, היות והפירמידה הזו כל כולה מנוגדת, במהותה המאוד בסיסית, לתורת קודשינו. אני מתפלא על אנשים, לעתים אינטליגנטיים, אשר שומעים ממני את תיאור המציאות הפשוט הזה ומזדעזעים. הרי נאמרים כאן דברים ברורים כשמש. איך אפשר להיאחז בטענות אשר מנוגדות לעובדות ומציאות שלטונית-משפטית-חוקתית אשר אין עליה עוררין !!! וזאת מבלי להיכנס בכלל לחילוקי דעות בפרשנות ההלכה. כדי לפסוק הלכה ביחס למקרה, יש בראש ובראשונה להבין נכון את המציאות. אם הבנת המציאות היא עקומה ומעוותת, איך הפסיקה לא תהא עקומה ?? אתמהה. מתנצל על אריכות הדברים.   

דברי פי חכם חן

שלום דוד,

אכן זו נקודה חשובה מאד. אף אני מתמקד עליה בכל הזדמנות, שא"א לעשות את החילוק התמהוני הזה בין האנשים למדינה, שכן המדינה היא "האנשים" שהקימו אותה באופן המנוגד ולמעשה, כל מה שהתורה אסרה התירו ומה שהתורה התירה - אסרו... (לדוגמה "הבא להורגך השכם להורגו" אצלם, הבא להורגך - תן לו אזרחות, תקציבים, מדינה, תעמולה לטובתו, נציגות בכנסת וכו'...)

אף אם זו הייתה מדינת הלכה

הלואי ואלו יהיו הבעיות של הציונות הדתית

אני מסכים עם כל מילה שאמרת, אבל חשוב לדעת שמנהיגי הציונות הדתית רואים בראשי הציונות - גדולי ישראל. הר' צבי יהודה שם את תמונתו של הרצל בין תמונותיהם של גדולי ישראל על קיר ביתו, וכן על שולחנו לצד מרן החפץ חיים זצ"ל (להבדיל א"א הבדלות!).

הר' אליעזר מלמד הוציא ספר שנקרא גדולי ישראל ודמויות מופת כשעל השער מופיעים לצד מרן הגרש"ז אורבך זצ"ל תמונותיהם של הרצל וז'בוטינסקי להם הקדיש גם כן פרקים בספרו.

הר' אורי שרקי ממכון מאיר נתן הרצאה בה הוא מספר על ה"ייחוס" של הרצל, ועל איך שהוא מזכיר לו את משה רבינו ויוסף הצדיק (אותו מכנה הר' שרקי: "אב טיפוס של המתבולל היהודי". עפ"ל).

בעלון של שבת "ישע שלנו" ישנו טור קבוע הנקרא "ילדים שלנו", בו הם נותנים לילדים כל שבוע לנחש מי הוא הדמות השבועית. תחת הכותרת של דמויות מופת בעם ישראל, מופיעים כמובן את בן גוריון וחבריו...

בקיצור הבעיה היא לצערינו עמוקה הרבה יותר, וה' יעזור...

בברכה, אליהו.

כאמור, הבעיה היא האנשים

לניב, התכוונתי לעשות חילוק...

בין ההשקפה שהם מנסים לייצג (לפחות כלפי חרדים בויכוחים השקפתיים כמו שהציגו זאת לדוד), שאומרת שיש להסתכל על המדינה ככלי (ונכון דוד צודק שגם הכלי הזה במבנה שלו סותר את כל התורה כולה), לבין הבעיה העמוקה בהשקפה שלהם שגורמת להם להעריץ מסיתים ומדיחים, להחניף להם ולגרור את כל הציבור שלהם אחריהם כמו עבדים.

לא ניסיתי לסתור את מה שאמרת לגבי הכופרים המנהלים את מערכות המדינה (שבציונות הדתית נחשבים כמלך, סנהדרין ואורים ותומים), ולא את דברי דוד המתייחס לכלי כבעיה בפני עצמה ובצדק, רק הוספתי שיותר מהכל ישנה בעיה בהסתכלות של הציונות הדתית על המייצגים את האנטיתזה של היהדות כעל דמויות מופת בישראל, מה שגורם לשיבוש ערכים מוחלט...

בברכה, אליהו.

אליהו היקר

תנוח דעתך, כך הבנתי כונתך, רק הדגשתי שגם הבעיה הזאת היא האנשים עצמם ולא גורם שני (עצם המדינה) או שלישי (ערב-רב למינו)... ואתן לך דוגמה שכל הבעיות היא באנשים עצמם: מעשה באדם הקרוב אלי מאד שנקלע לבית כנסת ציוני-דתי ולא הספיק להתפלל מנחה במנין הקבוע והלך להתפלל שם. הימים היו ימי הזכרון ויום אידם של הציונים והאדם הנ"ל השלים את הקרבנות שלא הספיק לקרוא לפני תפלת ח"י. בלא שימת לב, החזן או הגבאי (איני זוכר מי בדיוק) אמר תפלת "א-ל מלא רחמים" על החיילים וכו' וקרובי שלא שם לב והיה שקוע בקריאה לא עמד... מיד, בלי התרעה מוקדמת, אמר שם אחד הגבאים: "אנו קודם-כל ציונים ורק אח"כ דתיים"! ז"א, כשיש לו לכאורה ראיה שפוגעים בדברים הקשורים למדינה, פתאום אין כף זכות, אין אהבת ישראל ואין כלום. אבל כשזה מגיע לחילוני המצהיר שהוא כופר ושונא יהדות - הוא יפליט "תינוק שנשבה...!" ואם תאמר, לקרובי לא אכפת כלל מהחיילים! ובכן, קרובי שירת ביחידה קרבית בצה"ל והשתתפף בקרבות קשים בצעירותו (כחילוני) ואיבד מספר חברים טובים, כך שאי העמידה אפילו לא נבעה מ"דוקא" אלא מחוסר שימת לב ותו ליכא מידי. כמובן, שסתם כך איננו עומדים ולא אומרים תפלה זו כלל, אבל הספור נועד להמחיש את העיקרון.

בברכה, ניב