.jpg&width=200)
למה יצאו נגד "אורות"? הקונטרס בזמנו
הקונטרס שיצא נגד הר' קוק לאחר שפרסם את "אורות" (קונטרס קול השופר)
מעניין,תודה. אבל איך תסביר את העמדה של
הצד השני? התלהבותי מן הקונטרס הצטננה, כשחיפשתי על זה חומר, ונתקלתי במקור כולל בין היתר, ציטןטים מהספר 'בתוך החומות', לרב מנחם מנדל פרוש זצ"ל, ושם מובאים מכתבי הגרי"מ חרל"פ זיע"א, בהם הוא זועק על חוסר הצדק המשווע, ופזיזותם הנמהרה של כותבי הפלסתר ועוד.
לפי"ז גם לרבנים זוננפלד זצל ודיסקין זצל היו את השיקולים שלהם (בלשון המעטה)... וגם החפץ חיים קרא משומדים לכותבי הקונטרס, והזדעזע מהחציפות נגד גדולי ישראל בארץ ועוד...
שגם נשמע הגיוני. איך יודעים מי צדק? איך אפשר להתמודד עם זה?
בתקוה לעזרה, ענת
שלום ענת...
נשתדל להתייחס בקרוב למקור אותו ציינת באופן שתוכלי לדעת בנקל איזה צד פעל מתוך חוסר צדק משווע ופזיזות נמהרה.
בברכה, יואל.
מה עם מבחן התוצאה??
גם אם היו צדדים לכאן ולכאן, והיו שהתנגדו והיו שתמכו, מה עם מבחן התוצאה? אם גדולי ישראל כתבו דברים להזהיר מפני הספר אורות ונמקו את טעמיהם, כל מה שנשאר הוא לבדוק אם אכן צדקו.
והנה אנו רואים במה עינינו את הקלקולים הנוראים בדעותיהם של מנהיגי הציונות הדתית שלכולם שורש ויסוד בכתבי הר' קוק, אז למה מתעלמים ממבחן התוצאה?
תשובה:
לגבי זעקת חוסר הצדק של הר' חרל"פ אם כוונתך על הזעקה למה לא פנו בבקשת הסבר לדברים ב"אורות" לפני שמפרסמים נגד הר' קוק הרב חרל"פ עצמו הוא חלק מהנידון! ראי הדברים המובאים במרא דארעא ישראל ח"ב עמ' רמג בהערה 35:
"כאשר פרסם הרב קוק את ספר "האורות" ורבו עליו המבקרים פרסם הרב חרל"פ ספר בשם "טובים מאורות" בו ביאר כביכול את שיטת רבו, כאשר הגיע הקונטרס לידו של רבנו [הרב זוננפלד] העיד רבנו שהוא מלא כפירה מדפו הראשון עד לאחרון"
לגבי יחס החפץ חיים לכותבי הקונטרס:
יואל אלחנן התייחס כבר בהקשר אחר וכפי הנראה עונה גם לענייננו {בתשובה לאחד שנכנס לפורום בשם "גיורא מויאל" ושאל על מקרה מסויים בתרפ"ג בקשר לדעת החפץ חיים} : בנוגע למרן ה"חפץ חיים"-
ובכן הגרסא לגבי מה שקרה בתרפ"ג מבוססת על שמועות מאנשים שונים ולא מדובר על "ציטוט של החפץ חיים". יתרה מכך, גם כפי המסופר בשמועות אלה לא היה שם כי אם גערה בעסקנים שדברו נגד הראי"ה קוק ולא התנגדות לדברי גדולי ישראל אודותיו. בנוסף, צריך לזכור כי הגדול והמובהק בתלמידי מרן החפץ חיים שהיה גם גדול המתבטלים בפני רבו ה"חפץ חיים" מכנה את הראי"ה קוק עשר שנים אחרי הכנסייה הגדולה בתרפ"ג "רשע גמור". תואר שאין ספק שלא היה משתמש בו אם מרן החפץ חיים היה רואה בראי"ה קוק "קדוש וטהור"..
ואדרבה ראה בספר "מרא תגובה לצלפחד
לצלפחד
איך אתה מצפה שיכבדו אתכם אם אתם לא מכבדים את הצד השני?
מי אמר בכלל...
... שצריך לכבד את "הצד השני" או במילים אחרות את "הצד האחר" - אם תתרגם מושג זה לארמית אולי תבין מדוע...
לא זכור לי כלל שהכותבים...
..."הרשמיים" באתר זה אמרו אי פעם בגלוי או ברמז כי הם מצפים שיכבדו את הצד שלהם אלא שהם מצפים שיכירו ויבינו את דעת התורה האמיתית והצרופה כפי שהועברה לנו מדור לדור ללא שינוי. דבריך נובעים מן הגישה הנוטה בחיוב לרעיון הפלורליזם ומתן כבוד למגוון הדעות ככל שיעלה על דעת בן אנוש - שיטה שאינה על פי דרך היהדות אלא קלוטה ממקורות זרים. על פי היהדות יש לתת כבוד ולגיטימציה רק לדעות, מעשים והשקפות היכולים להיכלל בתחום של "שבעים פנים לתורה" ואילו כלפי אפיקורסות קיים הכלל "משנאיך ... אשנא".
המבחן לצדיק
שהוא נמצא בדרך הישרה הוא דוקא כאשר אינו מוצא חן בעיני הכסילים כי הרי כך אמר שלמה המלך ע"ה בספר משלי (פרק א) "וכסלים ישנאו דעת" (פסוק כב) "תחת כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו" (פסוק כט).
וכתב בספר מסילת ישרים - פרק ה -
"אך הלצים שאינם מתפעלים מן התוכחות מפני כח ליצנותם, אין להם תיקון אלא השפטים, שאלה לא יהיה כח בליצנותם לדחותם מעליהם כאשר ידחו המוסרים.
והמפסיד השלישי הוא החברה, דהיינו, חברת הטפשים והחוטאים, והוא מה שהכתוב אומר (משלי יג): ורועה כסילים ירוע. כי הנה אנחנו רואים פעמים רבות אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עמהם, והוא מה ששלמה מזהיר ואומר (שם כד): ועם שונים אל תתערב. כי אם יאמר לך אדם (כתובות יז): לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אף אתה אמור לו, במה דברים אמורים, בבני אדם שעושים מעשי אדם, אך לא בבני אדם שעושים מעשי בהמה. ושלמה מזהיר עוד (משלי יד): לך מנגד לאיש כסיל. ודוד המלך אמר (תהלים א):
אשרי האיש אשר לא הלך וגו', וכבר פירשו, זכרונם לברכה (ע"ז יח): אם הלך, סופו לעמוד. ואם עמד, סופו לישב. ואומר (תהלים כו): לא ישבתי עם מתי שוא וגו' שנאתי קהל מרעים וגו'. אין לו לאדם אלא להטהר ולנקות עצמו, ולמנוע רגליו מדרכי ההמון השקועים בהבלי הזמן, וישיב רגליו אל חצרות ה' ואל משכנותיו. הוא שדוד עצמו מסיים ואומר (שם): ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו, לא ישית לבו אל הלעג ההוא, אדרבא, ילעג על מלעיגיו ויבזם."
ואכן זו היתה אסונה של הדתיים הציונים שהם הטיפו מאז ומעולם לדרך ההפוכה של חכמינו ז"ל, ללעוג לחרדים לדבר ה',ולמצוא חן בעיני החילונים, וע"י כך הוציאו רבבות אלפי ישראל מן הדת.
ענת-זו כן תשובה לשאלה שלך. מה חסר?
אי אפשר להגיד "באותה לוגיקה ממש" סיבה ראשונה שהטענה לגבי "טובים מאורות" מובאת בקונטרס עצמו (עמ' 7) וסיבה שניה ועיקרית: אני הבאתי מקור, ההודעה שממנה הבאתי את דברי יואל אלחנן היא התייחסות לדברים ללא מקור (ולא הבאתי את הדברים כלל לגבי איך להתייחס למקור ורק לשלימות הציטוט בנוגע לעניין הזכרתי את תחילת הדברים) אין כאן כלל שאלה האם להעדיף מקור זה או מקור אחר מכיון שזה מקור לעומת שום מקור (ראי את ההודעה המקורית כאן שהשואל לא הביא שום מקור לטענה) וגם אם מאן דהוא יביא מקור התייחס לכך יואל אלחנן בהמשך דבריו שציטטת בהודעה זו ממש "גם כפי המסופר בשמועות וכו'" שגם אם נקבל את הדברים כפשוטם וציטוט מדויק אין לסמוך עליהם לעניין הוראה למעשה כפי שפירט. לבד מזאת לרוב ציטוטים מעין אלו מקורם מספרים בשם "שבחי הראי"ה" "ט"ל הראי"ה" ושאר "... הראי"ה" ספרי מעריצי ותלמידי הר' קוק. המקור לא יכול להיות מכתבי תלמידי הר' קוק מכיון שהר' קוק ותלמידיו הם בעצמם הדיון כאן! האם אפשר לקרוא בכתבם או לא, האם לקבל את דעתם או לא. כשם שאם אדם בא לבית דין עם שטר בו כתוב שפלוני חייב לו כסף הבית דין ידרוש עדים במקרה שהנתבע כופר בטענה ולא יקבל את הטענה "אני בעצמי אומר שיש לי עדים שהוא חייב לי" ובייחוד כשהנתבע מוכיח שהתובע שקרן ) כך כשתלמידי הר' קוק באים ותובעים מהחרדים את הכסף (הדבר שאליו הם נכספים) לקבל הכרה כדרך נוספת ביהדות ואומרים "צריך לכבד את דברי הר' קוק וגם אם לא מקבלים את דבריו לפחות לראות בהם "אלו ואלו דברי אלקים חיים" כדעת רבני הדור בו חי הר' קוק" בלי להביא שום מקור מדברי רבני אותו הדור אלא כל מקורם "אני אומר שרבני אותו דור אמרו ככה" הרי זה חוכא ואטלולא (בייחוד שהמעיין בספרי אותם רבנים רואה אחרת מתלמידי הר' קוק כפי שהרוצה לראות דברי החפץ חיים יסתכל בספריו ובספרי תלמידו המובהק הגר"א וסרמן) אז כשאני בא לברר האם החפץ חיים פסל את הר' קוק או פסל את מתנגדיו אני לא יכול לבדוק בכתבי תלמידי הר' קוק מכיון שהם נוגעים בדבר וכל המהות של כל תלמידי הר' קוק נוגעת בזה (שהיחס לתלמידי הר' קוק לאחר ידיעת הדברים משתנה)
לגבי הטענות כלפי קול השופר לא הבנתי כוונתך תגובה לדברים נמצאים ביחס לגדולי ישראל לספר אורות בהרחבה ולטעון טענות של ליצנות כאלו כמו כבוד וקנאות כאשר הדברים מפורשים לכל מי שמחפש אמת ובאמת קורא את הדברים רואה את הדברים גם במקורות אחרים ואם באמת זה רק "כבוד" ו"קנאות" היה צריך להיות כתוב בקונטרס "קוק רשע תתרחקו ממנו" בניסוחים שונים ותו לא אך באמת יש שם מקורות והסברים (כך לדוגמא כתוב שם שיצאו נגד הר' קוק בין היתר בגלל שכתב שנפשם של פושעי ישראל מתוקנת מנפש שלומי אמוני ישראל [בקונטרס עמ' 2] כל מה שצריך להוכיח שיש הסבר אחר בדבר/הציטוט לא נכון/יש מקורות בש"ס מדרשים ופוסקים המסייעים לשיטת הר' קוק וזהו כל כך קשה כבר למעלה מ-60 שנה לעשות דבר כזה?) לסיכום כל מה שצריך זה להביא ראיות נגד דברים המפורשים בקונטרס אחרת זה סתם השערות של שקר ולגבי רדיפת כבוד בנוגע לר' קוק דוקא יש הוכחות להיפך ("הכבוד שחלקו לו השמאלנים העבירו על דעתו ועל דעת קונו".)
צלפחד-זו לא תשובה לשאלה שלי . עדיין חסר
מידע חשוב, כמו שאסביר להלן.
לפני זה,אני חייבת להגיב על קביעה שלך, שבלי משים סותרת את עצמה במקום. כתבת:
"בנוגע למרן ה"חפץ חיים" - ובכן הגרסא לגבי מה שקרה בתרפ"ג מבוססת על שמועות מאנשים שונים ולא מדובר על "ציטוט של החפץ חיים". יתרה מכך, גם כפי המסופר בשמועות אלה לא היה שם..."
אבל באותה לוגיקה ממש, אפשר להגיד שגם מה שכתבת משפט קודם: "כאשר הגיע הקונטרס לידו של רבנו [הרב זוננפלד] העיד רבנו שהוא מלא כפירה מדפו הראשון עד לאחרון" - אולי גם זה, מבוסס על שמועות מאנשים שונים ולא מדובר על ציטוט של הרב זוננפלד זצ"ל...מאיפה אתה יודע?
מה ההבדל בין מקור אחד למשנהו???
ןלעניין עצמו: אתה התמקדת בנושא שולי מתוך השאלה העקרונית שהצגתי. הגבת לטענה על חוסר הצדק בפרסום נגד "אורות" לפני ששאלו את קוק, אבל זה ממש לא העיקר.
מה שאני שאלתי זה על המקור הבא שמצאתי,שטוען באופן כללי, שהמקור ל"קול השופר" הוא בקנאות ובענייני כבוד, על רקע העברת תפקידי הרבנות לדור הצעיר. הדברים הללו בזויים ומצערים, קוראים לרב זוננפלד ודיסקין זקנים שאין לשמוע להם וכו', ומאשימים אותם בקנאה ר"ל! די ברוח הדברים ובסגנונם, שרובם ככולם אמוציונליים ולא מתייחסים עניינית לטענות הכבדות שהועלו ב"קול השופר"-לגבי הכפירה ,לגבי החבירה לטומאה וכו- כדי להבין שהצדק לא איתם. מנסיוני האישי,כשלמישהו אין תשובה לטענת אמת חזקה,מייד הוא שולף את קלף הקנאה,שמוכר טוב,כי לא ניתן להוכחה וכו'.
חשוב לדעתי, להביא תגובות של הצד שלנו, לדברים החמורים הללו, אבל איני רוצה להסתמך רק על השכל הישר שלי, ולכן ביקשתי חיזוק מחכמים ממני.
אשמח מאוד,
בתודה,ענת
תשובה לענת-חלק א'.
לפני שאתייחס לטענות המובאות בדברים שצטטת מאתר שורש (אשר המקור להם הוא גליון 92 של "שבת הראי"ה" מאת נערי "אור האורות" מ"ישיבת" ההסדר ברמת גן) כלפי גדולי דורו של הר' קוק וה"קנאים" הן מצד תלמידו הרי"מ חרל"פ והן מצד חברו להקמת הרבנות החילונית הראשית הרצ"פ פרנק ברצוני לעמוד על המגמה השקרית והסלפנית של ארגון "אור האורות" בכל הנוגע להצגת העובדות בפתיחת המאמר [בדגש על הדברים שהדגשנו ומתחנו קו תחתם] וז"ל:
"כשהוציא מרן הראי"ה את ספרו 'אורות', אותו כתב ברוח קדשו הנשגבה, התקבל הספר בברכה ובשמחה אצל ציבור החרדים שהסתופפו בצילו של הרב. אך הקנאים, קצרי הדעת ורעי הלבב, שביקשו עילה להילחם בקדוש ד' מרן הראי"ה זיע"א, החליטו לנצל את העניין לפגוע בו. לשם כך הם כתבו חוברת פלסתר בשם 'קול שופר', ובו הובאו בצורה מקוטעת ומסורסת משפטים מתוך ספר ה'אורות', וכן דברי התנגדות לספר, ושלחו זאת למספר רבנים קנאים ע"מ שיוסיפו את חתימתם על חוברת זו. שנים מרבני ירושלים, הרב זוננפלד והרב דיסקין, שהיו עד אז בידידות עם מרן הראי"ה, צירפו את חתימתם לנוסח הראשוני (שהיה מתון יחסית) שקבלו מאת הקנאים. אח"כ הוסיפו הקנאים לחוברת דברי חירוף וגידוף נגד הראי"ה, ככל שעלה בדמיון רוחם. את החוברת, עם חתימות הרבנים ודברי הגידוף, שלחו הקנאים לרבנים מסויימים בחו"ל, בבקשה לדון את הספר 'אורות' כדין סופרי קוסמים, שחייבים שריפה. במקומות מסויימים, וביחוד בפולין, בה לא ידעו ולא הכירו את הראי"ה, נזדעזעו הרבנים מהחוברת שציירה את הראי"ה בצורה כזו.
כאשר נודע בירושלים מהרעש בין רבני פולין, שלח הגרי"מ חרל"פ שני מכתבים ארוכים להרגיע את רוחם, וגילה בהם את פרצופם האמיתי של בעלי החוברת. ע"כ.
ובכן, נערי "אור האורות" מציגים את ה"קנאים" קצרי הדעת כמקור לכל ההתנגדות לר' קוק. הקנאים הם היוזמים, המנסחים, הכותבים והשולחים. גדולי וזקני הדור רק "צירפו את חתימתם" וגם צירוף זה לא היה כי אם "לנוסח הראשוני שהיה יותר מתון" דהיינו שלתוכן החוברת "קול השופר" כפי שפורסמה בסופו של דבר מתנגדים גם הרבנים שצירפו את חתימותיהם. כ"כ מתוארים זקני וגדולי ירושלים לא יותר מאשר "שניים מרבני ירושלים הרב זוננפלד והרב דיסקין...". בנוסף מתעתעים נערי אור האורות בקוראי דבריהם שההתנגדות לספר "אורות" היא מפני שלא ראו את כל הספר אלא רק משפטים אשר הובאו מתוכו "בצורה קטועה ומסורסת". לסיכום מנסים נערי "אור האורות" להראות כי כל הרעש שעוררו דברי ה"קנאים" לא היה אלא עד שבא הרי"מ חרל"פ ושלח את מכתביו לרבני חו"ל, אבל ברגע ששלח את מכתביו הצליח "להרגיע את רוחם" ולגלות את "פרצופם האמיתי של כותבי החוברת".
במכתב תשובה להגאון רבי משה שמעון זיויטש (מיום כ' שבט תרפ"א) באשר לטענה כי יצאו מטעם גדולי הדור באר"י מכתבי הכחשה לגבי הנאמר ב"קול השופר" כותב לו זקן חכמי ירושלים מרן הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין את הדברים הבאים: "בתשובה על שאלת כבוד תורתו הרמה ממני בדבר מחברת קול השופר אשר לפי דברי כבוד גאונותו נתפרסמו כבר מכתבי הכחשה גם בשמנו, הנני להשיב לכבוד תורתו הרמה מפני הכבוד ומפני כבוד שמים, כי אנחנו אין אנו יודעים כלל ממכתבי הכחשה בענין זה ואם נתפרסמו כאלה הנם מזויפים ומבקש אני מאת כבוד תורתו הרמה אם אפשר להמציאם לידי, המחברת קול השופר אם כי לא מאתנו יצאה, לבד המכתב הראשון שמצאנו תועלת גדולה לפרסם להסיר מכשול, הנה נתפרסמה ע"י אנשים חרדים לדבר ד' ומקנאים קנאתו מאת אנשים בעלי שיטות משובשות, ולדעתנו אין כאן שום הפרזה יתירה בדבריהם.
לו היה לנגד עיני כבוד תורתו הרמה ספר האורות וראה בו הדברים הזרים המוזרים לא היה אפשר לו להתאפק מלמחות ולצאת בזרוע נגד זה.
צר לנו כי קשה בעוה"ר בזמן הזה למנוע בעד דברים מסוכנים כאלו המטילים דופי בשיטתנו המקובלה והמסורתית והנותנים כח ועוז להסטרא אחרא, אנחנו לעצמנו מכירים את הרב הזה עוד מנעוריו ורעיונותיו המשובשות ידועים לנו מאז ובכל מקום שהוא נמצא הוא גרמא בנזקין להכניס רוחות זרות בצעירי ישראל ולהרחיקם מעל תורתנו הקדושה, ואם אנו מכסים טפחים הוא רק מפני שחוששים אנו לחלול שם שמים ומפני הכרתנו כי הוא לא ישוב מדרכיו ומצוה שלא לאמור דבר שלא נשמע. ("מרא דארעא דישראל",חלק ב' עמ' סח'-סט')
מדברי מרן הגרי"י דיסקין עולה מפורשות כי:
א. המכתב הראשון והעיקרי המובא ב"קול שופר" יצא מגדולי הדור בירושלים ולא היה פרי עטם של "הקנאים" אשר אליו רק צירפו גדולי הדור את חתימותיהם כטענתם השקרית של נערי "אור האורות".
ב. גם על הנוסח הסופי של "קול השופר" כפי שפורסם ברבים כותב הגרי"י דיסקין "אין כאן שום הפרזה יתירה בדבריהם" בניגוד לטענתם השקרית (שאף אינם טורחים להביא לה ראיה כלשהי) כי גדולי הדור חתמו רק על נוסח מתון יותר של הדברים אבל התנגדו לנוסח שפורסם לבסוף.
ג. הגרי"י דיסקין כותב מפורשות: "לו היה לנגד עיני כבוד תורתו הרמה ספר האורות וראה בו הדברים הזרים המוזרים לא היה אפשר לו להתאפק מלמחות ולצאת בזרוע נגד זה". מדברים אלה מוכח כי התנגדותם של גדולי הדור לספר "אורות" לא היתה מבוססת על משפטים שהובאו בפניהם מתוכו בצורה קטועה ומסורסת כטענתם השקרית של נערי "אור האורות" אלא על היכרות עם כל הספר. גם המכתב המקורי של גדולי הדור שהובא ב"קול השופר" חושף את שקרנותם של נערי אור הא
מחבר הקונטרס קול השופר
היה הצדיק המקובל רבי עקיבה פרוש זצ"ל שרמז את שם משפחתו במלת "שופר"
אפשר קצת פירוט על מיהו אותו צדיק מקובל?
| הודעה זו ללא תוכן |
תשובה:
רבי עקיבה פרוש זצ"ל חיבר את 'משנת רבי עקיבה' והתכתב עם האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת' והיה אחד מתוך חכמי ירושלים עליהם כתב האדמו"ר זצ"ל : "ובהם רבים אשר כרתי עמהם ברית אהבה,כי חברתם נעימה".
הוא הציע לר' קוק שיחתום על האיסור על בתי ספר החילוניים,אך הר' קוק דחה הצעה זו בנימוק שעדיין לא נסתלק מרבנותו ביפו,שם לפי דעתו לא חל האיסור.
("מרא דארעא ישראל" ח"ב עמ' קצה ורכה)