ראשית, מכתבו של הגרב"מ אזרחי שליט"א אינו על הספר אלא על הרעיון לכנס לספר שיחות של המחבר וגם אם היה על הספר ודאי שמכתב ברכה אינו ראיה לנכונות כל מה שכתוב בספר.

שנית, את הפרק על הר' קוק לא ניתן כלל להגדיר כ"חוסר דיוק" אלא כחוסר היכרות מינימלית עם הנושא וגם בנושאים אחרים שקראתי לא "חוסר דיוק" היא הבעיה אלא הרבה מעבר. וכשמתיימרים להגדיר ספר כ"השקפה ישיבתית" צריך להזהר גם מחוסר דיוק ובטח מעובדות לא נכונות בכלל ובכלל ספר השקפתי צריך להיות בראש ובראשונה מראה מקום לדבריהם של גדולי ישראל ולא להיות הגיגי רוחו של המחבר מה גם שהדברים נכתבו בצורה ובשפה שמזכירה הרבה יותר טור פופוליסטי בעיתון מאשר מאמרים השקפתיים.

לגבי יחס של כבוד גם לבעלי דעות כוזבות, התשובה לכך היא פשוטה. גדולי ישראל התיחסו למציאות על כל תולדותיה ולכן גם אם אדם מסוים היה בעל דעות כוזבות כל זמן שהיתה לו השפעה כזו או אחרת על הציבור או על עניני ציבור ההתיחסות אליו נמדדה לא רק כלפיו במישור האישי אלא גם באשר להשפעה של ההתיחסות אליו על ההולכים אחריו ועל הנזקים/תועליות שיכולים לצאת מצורת יחס כזו או אחרת אליו לכלל הציבור ובהתאם לזה קרבו או ריחקו צורת התיחסות כזו או אחרת. כך היה בכל הדורות ובהרבה מאבקים של גדולי ישראל נגד מסיתים ומדיחים מסוגים שונים וכמו שהכריזו סנהדרין בשעתו לפני שסקלו את יש"ו שמי שיודע לו זכות יבוא ויאמר אעפ"י שהיה מסית ומדיח ואין טוענים למסית אלא ש"שאני יש"ו שקרוב למלכות הוה".

לכן, לפני שלומדים מאיזה משפט כבוד של גדולי ישראל כלפי מאן דהו צריך להכיר את ההיסטוריה על בוריה ולדעת מדוע היה צורך להתיחס אליו כך. ועוד הערה קטנה- בזמן מרן החזו"א מה שהיה ידוע על התנהגותו של הר' קוק, כתביו, השפעת דעותיו הכוזבות על תלמידיו היה רובו בהעלם גמור ורק יחידים עמדו אז על גודל הסכנה מחמת שהיו מלומדי מלחמה נגד אנשים מסוגו עוד בקהילותיהם.

בברכה, יואל.