עלייה לארץ ישראל

שלום יואל.
נשאלה שאלה בפורום : מדוע גדולי ישראל לא מורים לעלות לארץ. ענית בשאלה מדוע הם צריכים להורות על כך?

ברצוני לחדד את השאלה אני בטוח שאת רב הציטטים בנושא אתה מכיר טוב ממני. אני אישית לא אוחז בגישה זו שחייבים לעלות לארץ. עדיין איני יודע את התשובה : מה צריך לעשות עם מה שניכתב בנושא במקרא או בתלמוד או על ידי הראשונים.


כתובות: לעולם ידור אדם בארץ ישראל בעיר שרבה גויים ואל ידור בחוצה לארץ בעיר שרובה ישראל. האם אין במשפט זה ולו משם הנהגה מסוימת?

ועוד בכתובות: שכל הדר בארץ ישראל דומה למי שיש לו אלוקה וכל הדר בחוצה לארץ דומה למי שאין לו אלוקה.
האם לא אכפת לתלמידי חכמים להיות דומים למי שאין לו אלוקה?

דוד המלך בספר שמואל: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'. והפרוש על כך ידוע... לאמור לך כל הדר בחוצבה לארץ כעובד עבודה זרה.

ועוד : כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח. ועוד שם: אינה דומה קולטתו בחיים כקולטתו לאחר מיתה.
ובסנהדרין: אין דנים דיני קנסות אלא בארץ ישראל....
ובבא בתרא : אוירא דארץ ישראל מחכים.

ועוד בכתובות: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מוטח לו שהוא בן עולם הבא.


גדולי ישראל עלו לארץ ובחרו לבא ולדור בה גם בתקופות שהארץ היתה מלאה זימה ועבודה זרה. וגם כשהיה רעב בארץ .

רבי יהודה הלוי: אין עם הסגולה יכל להדבק בעניין האלוהי כי אם בארץ הזאת.
( האם תלמידי חכמים לא מעוניינים להדבק בעניין האלוהי?)


ובכנות- האם אין אפשרות שאי עזיבת הגלות היא שגם היהודים ככל הגויים לא רוצים להפרד מעסקיהם ומידירותיהם בחול וכל השאר פחות חשוב?. הרי גם כשהייתה קריאה לפני בית שני שאני מתאר לעצמי שנעשתה לפי כל כללי ההלכה – רק מקצתם נענו. ורוב החשובים נשארו בבל מסכימים לשעבוד ולגלות.

בעבר דחו גדולי תורה עליה לארץ אם משום סכנת דרכים, סכנת מדבריות, סכנת הימים, ....