גילית דבר מעניין.
ישנה ישיבה ליטאית שבראשה עומד אחד מתלמידיו של מרן החזו"א שלא מרשים להכניס את "דת הציונות" לביהמ"ד. יש כאלו שקוראים בחדריהם והרבנים מעלימים עין, אך בעיקרון הספר לא אמור להימצא שם.
אחד הרמי"ם (רב מוכר ומכובד בקרב הליטאים) גם אמר פעם שחבל על בזבוז הזמן של קריאת הספר. כל עוד אנחנו יודעים שהשקפת החרדים נכונה, מה לנו לקרוא לשהו"ר (אני לא זוכר אם השתמש במונח לשון הרע או שמא אמר דברים רעים?) על עם ישראל.

אשמח לקבל על זה תגובה.

נ.ב
הסטייפלער כותב שמי שאומר שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה בודאי טועה, אך הוא לא רשע ואסור לדבר עליו לשון הרע (מובא איפשהוא בקריינא דאגרתא בתשובה למישהו שביקש ממנו (כנראה, עפ"י המובן מהתשובה) לפרסם שהוא אוסר להצביע בכנסת. אם תרצה אביא את המכתב ואת המקור.
האין זה עומד בניגוד מוחלט לדבריך, שסירבת לומר שלום לרב שרקי, מה שבד"כ עושים רק לרשעים (אי אמירת שלום)? או בניגוד לביזוי רבני הצה"ד שאתה מרשה לעצמך לבזותם בגלל שהם חושבים שהמדינה היא אתחלתא דגאולה (מה שכאמור טעות אבל לא גורם לאומרו להיות רשע)?

אני בסה"כ בצד שלך, אני רק מנסה להבין את דבריך.