נזדמן לי לשמוע הרצאה, המבוססת על מאמר מסוים של הרב קוק, והזדעזעתי לשמוע שיבוש כה נורא בעיקרי האמונה, הגובל בעבודה זרה ממש. אני מעתיק את הדברים למען מי שעדיין חושב שהרב קוק הוא גם דיעה לגיטימית ביהדות, וכי "רוב הרבנים הסכימו איתו" [לפי דמיונותיו של בנו הרצי"ה].
המרצה טוען, בשם הרב קוק, כי ישנה 'סתירה' כביכול בין 'האידאה הא-לוקית' המתגלה מאת הקב"ה דרך נשמת האדם, ובין 'האידאה הלאומית' המתגלה מאת הקב"ה דרך הטבע. ומכיון שישנה סתירה, ישנה גם מערכת של כללים כיצד לנהוג במקרה של סתירה.
כדוגמא ל'סתירה' זו מביא המרצה את הדין של "מלך פורץ גדר ואין מוחים בידו", והלא ישנם איסורי מזיק וגזילה וכו', "אלא מוכח מזה, שהאינטרס הלאומי והפוליטי בהיות מלך בישראל, גובר על האינטרס של הגנת היחיד".
דוגמאות נוספות של 'סתירה': חשוב לנו שיהודים ישמרו שבת, גם אם הם שומרים שבת רק בשביל המאכלים של שבת (!). ממש סתירה...
דוגמא נוספת: כאשר שלמה המלך הקים את בית המקדש, אכלו ביום הכיפורים, כי בית המקדש המאחד את כל האומה הוא כל כך חשוב, ומבטל את תועלת היחיד שיש מיום הכיפורים (עפ"ל !!!).
כמובן שלאחר ששמעתי דברי הבל כאלו, מחקתי מיד את הקלטת ההרצאה מהנגן שלי. אך ברצוני לפרוס לפני הקורא, החפץ ומבקש את האמת, את שורשי התופעה התמוהה הלזו. המרצה טוען שדברים אלו הם 'תמצית תורת הרב', ובכך הוא אכן צודק מאד.
כל תינוק יודע, כי המלך פורץ גדר משום שזהו חלק מקניניו וזכויותיו של המלך שניתנו לו ע"י התורה הקדושה, והדברים מפורשים בפרשת המלך בספר שמואל, כמו שתרומות ומעשרות ניתנים לכהנים וללויים, ואין כאן שום 'סתירה' בין הבעלות הקנינית של הישראל ובין זכות הכהנים והלויים. כל נער יודע כי ישנו מושג של 'הוראת שעה על פי נביא' וזה מה שהתיר לאכול ביום הכיפורים. כל צורב יודע, שכאשר ישנה התנגשות בין שתי מצוות [עשה דוחה ל"ת, עשה דרבים, עשה שיש בו כרת] נתפרשו הדברים היטב בש"ס ופוסקים, ולא ניתנו כחומר ביד היוצר אצל כל 'הוגה דיעות' מטעם עצמו.
כל מי שקצת למד השקפה ישרה, יודע כי הצינור המרכזי, הבסיסי, עיקר שהכל תלוי בו, שבו הורה בורא כל העולמים ית"ש את רצונו לבני אדם, הוא התורה הקדושה. תורת ה' תמימה היא, אינה צריכה שום השלמות מ'הנשמה' ו'הטבע'. בתורה יש את הכל, ובלעדיה אין כלום. המקשיב 'לקול נשמתו' בלא תורה, אינו שומע את נשמתו אלא את חזיונותיו ודמיונותיו, והופך להיות נביא שקר כחנניה בן עזור וחבריו [וכהלל צייטלין וחבריו]. המקשיב 'לקול הטבע' בלא תורה, הופך להיות כטורנוסרופוס הרשע אשר שאל את ר"ע 'אם א-לוקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם'.
אבל מי שרוצה להמציא דרכים ושיטות חדשות נגד כל המסור והמקובל בישראל, חייב להוסיף ערפל על ערפל וטשטוש על טשטוש, להמציא סתירות מדומות שלא היו ולא נבראו, כדי שבחסות החשכה יוכל להוסיף גם את חידושי הבליו. מי שניתק את עצמו ממסורת התורה, וכבר בנערותו היו ספרי מסכילים נושרים מחיקו, הוצרך למצוא לעצמו דרכים מעוקלות ומשובשות, צינורות שבורים וחלודים, 'לשמוע' את דבר ה' בעולם.
דבר זה גובל בעבודה זרה ממש, כי המחזיק בדיעות כאלו טוען כאילו ישנם 'שתי רשויות' שעל ידם משפיע הקב"ה את דברו בעולם. גם עובדי הע"ז בדור אנוש לא סברו כי הכוכבים בראו את עצמם ואת העולם, אלא סברו שהם שליחיו של הקב"ה ויש לכבדם ולהשתעבד להם.
על זה אמר הפסוק: 'הן גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים', מי שבחר לבנות במה לעצמו, להתעלם מעולם התורה ולטעון שגם אצלו יש תורה, מידרדר עד לשיבוש של 'שתי רשויות', שאת תוצאותיו אנו רואים בשברים ושברי השברים שאליהם התנפץ 'עולם התורה' של הרב קוק ו'ממשיכי דרכו'.
[אגב: כמה אנשים ב"עולם התורה" של הצה"ד יודעים ש"ס ? כמה בקיאים בד' חלקי שו"ע ? כמה יכולים לברר נושא בהלכה משורשו ולכתוב ספרי שו"ת מקוריים ולא מלוקטים מתקליטורים שונים ? מה היא רמת מסירת התורה מרב לתלמיד והמושג של "שימוש חכמים" בעולם זה ?]
ואם תשאל: והלא הגרי"ח זוננפלד זיע"א נסע עמו למסע הקהילות, והרי גדולי ירושלים כיבדוהו, והרי החזו"א קרא לו [פעם אחת] 'מרן', והרי הגרשז"א זצ"ל קרא לו 'צדיק'.
התשובה היא: צא ולמד מה גדול ועצום כחו של עולם התורה בדור שלפני החורבן, ובפרט מבצר התורה בית ה' שבוולאז'ין, אשר המאור שבו היה כחו רב לגדל ולרומם אפי' את מי שראשו התפטם בדברי הבל והסכלה. וכמו שאמר הגאון ר' מאיר אריק זצ"ל 'חבילה של לומדות וחבילה של קבלה ביחד עם חבילה של מינות'. ומכאן, כי כל נסיון ליצור 'עולם תורה' חדש, שאינו בנוי על אותו עולם מפואר שהיה ואיננו, אינו אלא בדיחה עלובה.