לגבי סעיף שכ"ט בשו"ע ראה בדת הציונות חלק א' בחלקו השני של פרק ו' ובמשנה ברורה הביא שם מפורשות וז"ל: ומ"מ אם יש סכנה להמציל אינו מחויב דחייו קודם לחיי חבירו (או"ה) ואפילו ספק סכנה נמי עדיף ספיקו דידיה מודאי דחברו

וזה שכרגע עקב טפשותם ורשעותם של מקימי המדינה והפקרת דמם של ישראל על ידם  ההשתדלות היחידה לשמור על שלום אזרחי המדינה היא ע"י צבא עדיין לא מתיר להם לחייב אף אדם לסכן חייו או לבזבז ימיו בצבא ועליהם לשכור אנשים המעוניינים בכך כדי לשרת בצבאם, אך לפני כן עליהם להבין שכל עוד שמהות שלטונם הוא מרידה גלויה בבורא עולם ובתוה"ק ומלחמה כנגדו לא תועיל להם שום השתדלות צבאית או אחרת כי רק "אם בחקתי תלכו" יביא ל"ונתתי שלום בארץ"

כך שבלי קשר להיותו של הצבא כור היתוך של הסתה לכפירה ומלא בסכנות רוחניות כאלה או אחרות עצם הכפיה לשרת בצבא וכל שכן הכפיה להלחם באופן שמפקיר את חיי החיילים עצמם בגלל חשבונות של פוליטיקה מקומית או בינלאומית היא נגד תורה"ק ולא רק שלא מגינה על האזרחים אלא מסכנת את החיילים לחינם.

ושוב, צבא הינו כלי פעולה ואין לו שום ערכיות בפני עצמו. הערך הוא חיי אדם ושלומם ועל ערך זה בא הצבא להגן בפעולותיו אבל אם התוצאה של שלום חיי אדם היא שיוכלו להמשיך לחטוא ולמרוד בקב"ה ועוד בפלטין של מלך הרי שהצבא ממלא תפקיד הרסני ביותר וודאי שאף יהודי שומר תורה ומצוות או שאכפת לו ממלך מלכי המלכים הקב"ה לא יכניס עצמו מרצון למסגרת ואם חושש מההשלכות של אי שירותו במסגרת זו (כגון שישימוהו בכלא או כל השלכה אחרת ישאל לחכם מורה הוראה המכירו כיצד לנהוג).