ובעוד ששום אדם כשר לא יהין לחשוב ח"ו להיות באיזה שהוא קשר עם המיסיונרים אפילו על מנת להציל, כי אין לך בושה וחרפה גדולה מזו שיהא שם הללו נקרא עליו, הנה בממשלת הזדון רבו המאמינים המתדפקים על דלתותיהם לזכות בכסא או חצי כסא משלהם, וכאילו יחשב הדבר לכבוד, אוי לנו שכך עלתה בימינו, ואם כי לשם מחאה והפגנה כי עדיין רבבות מאמינים קיימים, הסכימו רבותינו להשתתף בבחירות, הרי אין זה אלא לקרא בשם ד' כנגד המשחיתים, אבל לא להשתתף אתם לקחת חבל בשלטונם, אלא להשתדל להציל מידיהם מה שניתן להציל בכל דרך שהיא.

והנה מן הראוי היה שעולם התורה לא יתיחס כלל למעשיהם לשלום או לאו, או לכל עניני האומות, כי מה לנו ולהם, ומאז יסודם הפכו הישמעאלים לשונאינו, בעוד טרם קימת הציונים היו היהודים בארצות הישמעאלים בכבוד ובשלוה, וכל הזדים על מפלגותיהם שוים בעקירת הדת, ואין שום יתרון לאחת מהם על פני חברתה, ואמנם עד לפני כעשרים שנה לא היו בני התורה מתעסקים בעניני הממשלה, ולא היו מתענינים במעשיהם, ורק הבעלי בתים היו בהם שתדלנים כדרך שמשתדלים בממשלות הגויים במדינות העולם, וגם אנשי הממשל ידעו כי בני התורה אינם עוסקים בפוליטיקה ועיסוקם שמירת המצוות וקיום התורה, והיו מכבדים אותם על כך.

ולא כן בזמן האחרון שכל מגרעות המפלגות והפוליטיות חדרו לבית המדרש פנימה, ומפריעים ללימוד התורה באופן גדול, וגם בהתאם לכך הפכה התיחסות הממשלה לעולם התורה כהתיחסות למפלגה מן המפלגות על כל המגרעות. (מכתבי התעוררות, חלק א' עמ' קח'-קי' מכתב ח.)