הקדמה לתשובה
ארגון 'אזמרך בלאמים' הוקם לפני יח' שנים עם הוצאתו לאור של החלק הראשון של ספר 'דת הציונות' למען שתי מטרות עיקריות: א. למנוע היסחפות של בעלי תשובה בתחילת דרכם אחרי השקפת העולם הדתית-לאומית. (היסחפות שנתקלתי בה למעשה כפעיל ארגון 'ערכים' בחוגי בית) ב. לעורר את המעטים שהיה אפשר אז לעורר מקרב הציבור הדתי לאומי.
לאחר התיעצות עם הגאון רבי משה מרדכי הלוי שולזינגר זצ"ל ולאחר שראיתי שאין שום אפשרות לפתוח את הנושא לדיון באופן ישיר (מפגשים עם הציבור הדתי לאומי ורבותיו) הוקם האתר כדי שמבקשי אמת מהציבור הדתי לאומי יוכלו להיחשף לחומר שיש בו ומוסתר מהם ע"י מסגרות החינוך שלהם ורבותיהם.
לאור האמור לעיל ומכיון שנושא הבחירות וההשתתפות בכנסת המינים/בממשלת המינים אינו נושא שניתן להסבירו כדבעי במסגרת אתר אינטרנט/פורום ומצריך הקדמות רבות הן מבחינת ההיסטוריה והן מבחינת הסוגיות הכרוכות בנושא זה נמנעתי מלעסוק בו במסגרת האתר והספרים. כ"כ עניתי בשלילה לבקשות שהגיעו אליי באשר להרצאות על הנושא בפני רבים ובדיוק מהטעם שכב' הזכיר [שללא הסברה ניאותה הדבר יכול להחליש רבים וטובים מלהיות כפופים למנהיגי הדור מבלי לשנות את מעשיהם בפועל כלל בנושא הבחירות עצמו] ואכן בעשור הראשון לקיום הארגון לא דברתי בזה מאומה.
רק אחרי שנוכחתי לדעת כי השתיקה בזה גורמת שאלה אשר באופן תמוה הנך מכנה "שלוחי דרבנן" למרות שבפועל עושים היפך הגמור משליחותם ומהווים בעצמם דוגמא אישית ויום יומית להחדרת דעות כוזבות ופריצת גדריהם של רבנן בציבור החרדי בכלל ובקרב בעלי התשובה בפרט (ולצערי הרב גם בתוך עולמה של תורה אצל אברכים שנתגדלו כחרדים לדבר ה' מלידתם) כשהכח המניע אותם הוא שהרבים חושבים כי הם שלוחי דרבנן וסומכים עליהם שכל מעשיהם עפ"י מנהיגי הדור ובאופן ששתיקה בזה הורסת את הכפיפות לגדולי הדור הרבה יותר מהדיבור בזה ופרסום מעלליהם, יצאתי מגדרי והחילותי לקיים בהם "מפרסמין את החנפים מפני חילול ה'" כששוב, נזהרתי ואמשיך להזהר לעשות הפרדה בין פרסום מעשיהם והנזק שגורמים במעשיהם מחד גיסא לבין שמירה על כבודם של גדולי ישראל שתחת כנפיהם הם "חוסים" במעשיהם הנלוזים. [ודע כי מידי יום נשלחות לפורום הודעות רבות עם ביקורת נוקבת גם על גדולי ישראל שולחיהם של אותם "שלוחי דרבנן" ואף אחת מהודעות אלה לא מפורסמות באתר (גם אם מדובר בביקורת שבאה מתוך כאב ולא חלילה כדי להתריס נגדם וגם אם מועלות טענות שאכן יש מקום לדון בהן) וזאת מהסיבה הפשוטה שדיון שכזה אין מקומו באתר אינטרנט אלא בבית המדרש או בשיחה אישית.