צלפחד
12/4/200423:35
משולל כל יסוד???
בתגובה ל: לתגובה לפרסום מהצופה.
להלן שתי שאלות שנשאל הרב שמואל אליהו, תקרא ותשפוט (כמובן שזה לא מייצג כיון שאתה היית בטקס חרדי ועברת בעל כרחך על איסור נגיעה):
שאלה ראשונה: לרב שלום, תהיתי רבות בענין ועדיין לא הגעתי לפתרון. בתור דתי לאומי (כבר לא כל כך), אני מרגיש מעין סוג ב’, כלומר בדיעבד. החרדים לומדים כל היום תורה ואילו אני, מעביר את הזמן, הולך לחברים, משחק וגם לומד תורה. אולם, לדעתי הדרך האמיתית ביותר היא של החרדים. בודאי שצריך ללמוד תורה כל זמן שאפשר, ולא לבזבז את הזמן. חוץ מזה, שזו הדרך שבה בוחרים רוב מוחלט של גדולי הדור, הרי אם הגרי"ש אלישיב שליט"א או הגר"ע יוסף שליט"א היו פוסקים הלכה בהלכות שבת, הייתי דואג לשמור אותה, אך כשהם אומרים שדרך התורה היא ישיבה חרדית (כמובא בשו"ת יחוה דעת- עדיף ללמוד בישיבה ללא למודי חול) אני לא מקשיב לפסיקתם, למה? אני לא יודע! מי מתיר לי לבזבז את הזמן? וכי החרדים מחוייבים בתורה יותר ממני????? בכלל, אני כר לא מבין את כל הדתיים לאומיים, מה השתנה מאז שקיבלנו מדינה? לפני מאתיים שנה כולנו היינו מחוייבים בתורה, אך כיום יש לנו מדינה אז אין חיוב תמידי ללמוד תורה במקום לבזבז את הזמן??? בתודה מראש
שאלה שניה: לרב שלום, מי מחוייב יותר בתורה חרדים או דתיים לאומיים? התשובה שהרב ייתן פשוטה- כולנו מוייבים אותו דבר בדיוק. אז למה אני מרגיש בתוך פשרה? אני דתי לאומי, ואני מרגיש שאני חי במעין פשרה, להיות חילוני? לא, זה מוגזם, בחיים לא! להיות חרדי? מה, אני דוס? אני חייב ללמוד תורה כל היום??? עזוב אותך! עדיף ללכת לסרט, לים (לפעמים מעורב רח"ל), חוץ מזה שכל החרדים האלה לא ציונים ואני ציוני דתי גאה!!!! זאת תהיה תשובה ממוצעת של דתי לאומי לשאלה למה הוא דתי לאומי (כמובן שיש יוצאים מהכלל ואני לא בא לעשות הכללות). ראיתי בענין תשובות (גם של הרב שמואל אליהו שליט"א), והרבנים עונים- לא!!! ח"ו, אנחנו לא חיים בפשרה!!! לצערי, הרבנים לא מודעים למה שקורה בציבור! אני, בתור נער דתי לאומי, יכול להעיד שרוב הציבור הולכים לחוף מעורב רח"ל! אני יכול להעיד שהרבה מתוכנו (אולי הם לא נחשבים מתוכנו, זה המצב בישיבות תיכוניות), יחסית, לא מברכים לפני שהם אוכלים! לא משנה עד כמה הרבנים יגידו שאנחנו לא בתוך פשרה, העובדות נמצאות בשטח, אני בשטח ואלה העובדות- רוב הציבור רואה את עצמו בתוך פשרה. אספר לרב סיפור כדי להמחיש באיזו פשרה אני מרגיש שאני נמצא (כדי שהרב יבין עד כמה המצב באמת חמור!): דיברתי עם חברי על ילדים בכיתה שהלכו לחוף מעורב רח"ל, חשבנו על כמה איסורים הלכתיים יש בהליכה לכזה מקום- אמרתי שלדעתי יש בכך משום: א. עריות (לדעת הגר"מ פינשטיין- יהרג ובל יעבור) ב. חילול ה’- שילד עם כיפה הולך לשם. וזו הייתה התושבה המזעזעת של אותו ילד: "מילא עריות, אני מבין אבל למה חילול ה’?". עניתי: כי ילדים עם כיפות הולכים לחוף מעורב רח"ל (=עבירה דאוריתא מול עשרה אנשים= חילול ה’). והוא ענה כך: "אבל זה כיפה סרוגה! זה לא חילול ה’ ללכת לשם עם כיפה סרוגה. מילא כיפה שחורה, אבל עם כיפה סרוגה אפשר להיכנס לכל מקום". הרב מבין אותי עכשיו??? אם זה מה שהציבור התי לאומי שווה, אז לא תודה!!! אני מבקש שהרב לא יענה: "זה היה משיהו יחיד שאמר את זה, אבל תראה כמה אנשים מהציבור שלנו הולכים לישיבות והם לא היו אומרים את זה". אני יודע שאמנם יש צדיקים אצלנו, והם גם לא מעטים ב"ה, אבל השאלה היא מה הרוב. לענ"ד, האיש הכי דתי-ציוני שיש הוא חרדי לאומי.
אז למה לי להיות דתי לאומי ולא חרדי? עוד סיבה למה אני מרגיש בפשרה: שני אנשים שונים אמרו לי שמרן הגר"מ אליהו שליט"א, סובר שישיבת הסדר זה בדיעבד, לא לכתחילה. רק לצורך הבהרה, הגר"מ אליהו נחשב לאחד ממנהיגי הציבור הדתי לאומי. אם באמת כך הדברים, והגר"מ באמת אמר כך, למה לי ללכת להסדר??? אני לא רוצה להיות בדיעבד, אני רוצה לכתחילה!!! למה שאני אעשה מה שהתורה אומרת בדיעבד, והחרדים לכתחילה??? גם אני רוצה לכתחילה!!! כששאלו אחד מהרבנים כאן באתר למה מנהיגי הציבור הדתי לאומי הולכים עם כיפות שחורות ולא סרוגות, אחת הושובות הייתה ש"הם לא רוצים להראות מזרוחניקים". כששאלתי את אותו הרב למה שאני ארצה להיות מזרוחניק, הרב ענה לי: "אל תרצה". חוץ מזה שהדרך החרדית היא הדרך שבה בוחרים רוב גדולי ישראל, אז למה שאני לא אבחר בה??? הרי אני סומך עליהם בעינים עצומות בכל ענין! למה בענין הזה לא??? לסיכום, לאור השאלות והעובדות לעיל, אני שואל: למה לי להיות דתי לאומי??? אני מבקש מהרב שלא יענה:"בסדר, תהיה חרדי, אין שום בעיה עם זה", כי אני יודע שאין בעיה, אני רק רוצה סיבה למה להישאר דתי לאומי ותשובה למה אני בדיעבד והם לכתחילה! בתודה מראש וסליחה על אריכות המכתב,
(הקישורים הם:
http://www.moriya.org.il/shut/index
id.asp?id=12898
http://www.moriya.org.il/shut/indexid.asp?id=12920)
שאלה ראשונה: לרב שלום, תהיתי רבות בענין ועדיין לא הגעתי לפתרון. בתור דתי לאומי (כבר לא כל כך), אני מרגיש מעין סוג ב’, כלומר בדיעבד. החרדים לומדים כל היום תורה ואילו אני, מעביר את הזמן, הולך לחברים, משחק וגם לומד תורה. אולם, לדעתי הדרך האמיתית ביותר היא של החרדים. בודאי שצריך ללמוד תורה כל זמן שאפשר, ולא לבזבז את הזמן. חוץ מזה, שזו הדרך שבה בוחרים רוב מוחלט של גדולי הדור, הרי אם הגרי"ש אלישיב שליט"א או הגר"ע יוסף שליט"א היו פוסקים הלכה בהלכות שבת, הייתי דואג לשמור אותה, אך כשהם אומרים שדרך התורה היא ישיבה חרדית (כמובא בשו"ת יחוה דעת- עדיף ללמוד בישיבה ללא למודי חול) אני לא מקשיב לפסיקתם, למה? אני לא יודע! מי מתיר לי לבזבז את הזמן? וכי החרדים מחוייבים בתורה יותר ממני????? בכלל, אני כר לא מבין את כל הדתיים לאומיים, מה השתנה מאז שקיבלנו מדינה? לפני מאתיים שנה כולנו היינו מחוייבים בתורה, אך כיום יש לנו מדינה אז אין חיוב תמידי ללמוד תורה במקום לבזבז את הזמן??? בתודה מראש
שאלה שניה: לרב שלום, מי מחוייב יותר בתורה חרדים או דתיים לאומיים? התשובה שהרב ייתן פשוטה- כולנו מוייבים אותו דבר בדיוק. אז למה אני מרגיש בתוך פשרה? אני דתי לאומי, ואני מרגיש שאני חי במעין פשרה, להיות חילוני? לא, זה מוגזם, בחיים לא! להיות חרדי? מה, אני דוס? אני חייב ללמוד תורה כל היום??? עזוב אותך! עדיף ללכת לסרט, לים (לפעמים מעורב רח"ל), חוץ מזה שכל החרדים האלה לא ציונים ואני ציוני דתי גאה!!!! זאת תהיה תשובה ממוצעת של דתי לאומי לשאלה למה הוא דתי לאומי (כמובן שיש יוצאים מהכלל ואני לא בא לעשות הכללות). ראיתי בענין תשובות (גם של הרב שמואל אליהו שליט"א), והרבנים עונים- לא!!! ח"ו, אנחנו לא חיים בפשרה!!! לצערי, הרבנים לא מודעים למה שקורה בציבור! אני, בתור נער דתי לאומי, יכול להעיד שרוב הציבור הולכים לחוף מעורב רח"ל! אני יכול להעיד שהרבה מתוכנו (אולי הם לא נחשבים מתוכנו, זה המצב בישיבות תיכוניות), יחסית, לא מברכים לפני שהם אוכלים! לא משנה עד כמה הרבנים יגידו שאנחנו לא בתוך פשרה, העובדות נמצאות בשטח, אני בשטח ואלה העובדות- רוב הציבור רואה את עצמו בתוך פשרה. אספר לרב סיפור כדי להמחיש באיזו פשרה אני מרגיש שאני נמצא (כדי שהרב יבין עד כמה המצב באמת חמור!): דיברתי עם חברי על ילדים בכיתה שהלכו לחוף מעורב רח"ל, חשבנו על כמה איסורים הלכתיים יש בהליכה לכזה מקום- אמרתי שלדעתי יש בכך משום: א. עריות (לדעת הגר"מ פינשטיין- יהרג ובל יעבור) ב. חילול ה’- שילד עם כיפה הולך לשם. וזו הייתה התושבה המזעזעת של אותו ילד: "מילא עריות, אני מבין אבל למה חילול ה’?". עניתי: כי ילדים עם כיפות הולכים לחוף מעורב רח"ל (=עבירה דאוריתא מול עשרה אנשים= חילול ה’). והוא ענה כך: "אבל זה כיפה סרוגה! זה לא חילול ה’ ללכת לשם עם כיפה סרוגה. מילא כיפה שחורה, אבל עם כיפה סרוגה אפשר להיכנס לכל מקום". הרב מבין אותי עכשיו??? אם זה מה שהציבור התי לאומי שווה, אז לא תודה!!! אני מבקש שהרב לא יענה: "זה היה משיהו יחיד שאמר את זה, אבל תראה כמה אנשים מהציבור שלנו הולכים לישיבות והם לא היו אומרים את זה". אני יודע שאמנם יש צדיקים אצלנו, והם גם לא מעטים ב"ה, אבל השאלה היא מה הרוב. לענ"ד, האיש הכי דתי-ציוני שיש הוא חרדי לאומי.
אז למה לי להיות דתי לאומי ולא חרדי? עוד סיבה למה אני מרגיש בפשרה: שני אנשים שונים אמרו לי שמרן הגר"מ אליהו שליט"א, סובר שישיבת הסדר זה בדיעבד, לא לכתחילה. רק לצורך הבהרה, הגר"מ אליהו נחשב לאחד ממנהיגי הציבור הדתי לאומי. אם באמת כך הדברים, והגר"מ באמת אמר כך, למה לי ללכת להסדר??? אני לא רוצה להיות בדיעבד, אני רוצה לכתחילה!!! למה שאני אעשה מה שהתורה אומרת בדיעבד, והחרדים לכתחילה??? גם אני רוצה לכתחילה!!! כששאלו אחד מהרבנים כאן באתר למה מנהיגי הציבור הדתי לאומי הולכים עם כיפות שחורות ולא סרוגות, אחת הושובות הייתה ש"הם לא רוצים להראות מזרוחניקים". כששאלתי את אותו הרב למה שאני ארצה להיות מזרוחניק, הרב ענה לי: "אל תרצה". חוץ מזה שהדרך החרדית היא הדרך שבה בוחרים רוב גדולי ישראל, אז למה שאני לא אבחר בה??? הרי אני סומך עליהם בעינים עצומות בכל ענין! למה בענין הזה לא??? לסיכום, לאור השאלות והעובדות לעיל, אני שואל: למה לי להיות דתי לאומי??? אני מבקש מהרב שלא יענה:"בסדר, תהיה חרדי, אין שום בעיה עם זה", כי אני יודע שאין בעיה, אני רק רוצה סיבה למה להישאר דתי לאומי ותשובה למה אני בדיעבד והם לכתחילה! בתודה מראש וסליחה על אריכות המכתב,
(הקישורים הם:
http://www.moriya.org.il/shut/index
id.asp?id=12898
http://www.moriya.org.il/shut/indexid.asp?id=12920)