שליחת תגובה להודעה בפורום

שלום. בטעות לחצתי על "מחק" במקום על "הכנס" כך שבמקום להכניס את הודעתך לפורום מחקתי אותה. עכ"פ אנסה לשחזר את שאלתך ואם החסרתי משהו אתה מוזמן לתקן. הקשית מזה שהגר"ע יוסף כותב במקור הנ"ל (יחו"ד ח"ב סי' יד') וז"ל: "כל שכן כאן שכהנים שהם חיילי צה"ל עומדים לגונן על ישראל ועל ארצנו הקדושה, שאין ספק שמצוה רבה הם עושים לקדם פני צבאות האויב הבאים לזרוע הרס ולהשמיד ולהרוג ולאבד אנשים נשים וטף, וזהו מה שפסק הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים הלכה א), שעזרת ישראל מיד צר הבא עליהם היא בכלל מלחמת מצוה".ע"כ. וא"כ מובן מדבריו שמלחמות צה"ל הן מלחמת מצוה. התשובה היא בפירוש לא!! ומשתי סיבות. הסבה הראשונה והפשוטה היא: כל מי שמסתמך על הרמב"ם בהלכות מלכים כמקור למלחמת מצוה לא יכול להסתמך על הרמב"ם לחצאין ולהתעלם מדברי הרמב"ם הפשוטים והברורים בהקדמתו למשנה תורה (שורש הי"ד) שדיני מלחמה בין רשות ובין מצוה לא נוהגים היום כלל!!! הגר"ע עובדיה יוסף מכיר ודאי דברים אלו של הרמב"ם (ואין אף אחד שחלק על דברי הרמב"ם האלו לא בראשונים ולא באחרונים) וזאת מלבד דברים אחרים המפורשים בהלכות מלכים ברמב"ם מהם תוכל להבין בנקל שלא שייך כלל לדבר בימינו על מלחמת מצוה. ב.גם אם היתה נוהגת מלחמת מצוה בימינו הזכות להגדיר מלחמה כמלחמת מצוה היא רק אם מלחמה זו היתה מתנהלת לכל פרטיה או עכ"פ ברובה עפ"י הלכות מלחמה. מצות תפילין נוהגת בימינו אבל אף אחד לא יאמר כי המניח תפילין מקרטון קיים את המצוה וגם לא בדיעבד. צה"ל כיום גרוע מבחינת אופן ניהולו ואופן ביצוע מטלותיו מהגרועים שבצבאות הגויים (די אם נזכיר כי הוא הצבא היחיד בעולם המחייב נשים בגיוס למרות שעל פי ההלכה היהודית אסור לאשה לשרת בצבא ואפילו לשאת נשק) ואם כי הערך הבסיסי ביותר ביהדות באשר למחנה המלחמה הוא "והיה מחנך קדוש" צה"ל מתאמץ לקיים: "והיה מחנך מחולל עד כמה שאפשר מקדושה". מפקדי צה"ל החל מצעירי המ"כים דרך המג"דים המח"טים ראשי האוגדות והמטכ"ל רובם ככולם מבחינת ההלכה (רמב"ם פ"א מהלכות מלכים ה"ז) אסורים בכל מינוי שהוא (אפילו פיקוד על חייל אחד) וכל שכן במינוי שיש בו סמכות להכניס יהודים בסכנה!! כך שגם אם היה כיום מלחמת מצוה לא היה למצוה זו שום שייכות לצה"ל. ועכשיו להסבר דברי הגר"ע יוסף המוקשים לך. הגר"ע יוסף לא בא בתשובתו כלל לומר שיש היום מלחמת מצוה או שיש לכהנים שהשתתפו במלחמת צה"ל זו או אחרת דין של לוחמים במלחמת מצוה. פסילת כהן לנשיאת כפיו בשל שפיכת דם היא בשל החיסרון שיש בעובדה שמישהו שפך דם (חיסרון שקיים גם כשההריגה היא בשוגג). מה שהגר"ע יוסף מנסה להוכיח הוא שבכהנים שהשתתפו במלחמה שמטרתה להגן מפני האויב הקם עליהם להורגם והרגו באויב העומד מולם אין כל חיסרון כלל והראיה לכך היא שמצינו בהלכה מצב הדומה לזה שמוגדר אף כמלחמת מצוה!! כלומר, אין כונת הדברים שגם היום אנחנו במלחמת מצוה אלא שהעובדה שיש ציור הלכתי (גם אם אינו נוהג היום) המראה שהריגה באויב הקם להרגך וצר עליך נחשב למצוה יכולה ללמד לגבי הכהנים שלנו שאי אפשר להחשיב את הריגתם כחיסרון אלא כמעלה. כך שדימוי הכהנים בימינו להלכות מלחמה ברמב"ם לא בא כי אם ללמד על הצדקת מעשה ההריגה של הכהנים באופן שיתיר להם לשאת כפיהם ותו לא מידי. בברכה, יואל.