שליחת תגובה להודעה בפורום

בתגובה ל: קרא בבקשה את דברי גדולי ישראל... ואת המאמר הספציפי המראה התנגדותם של הרבנים החרדים לדברי הרב קוק על אנשי הציונות החילונית אך משום מה לא ראיתי ציטוטים מדברי הרב זצ"ל שאליהם מתיחסים הרבנים. מהבחינה העקרונית הסכים הרב קוק עם הציבור החרדי שהעוברים על הדת אינם ראויים לעסוק במימוש הגאולה, ושזו לא תתקיים בידם. הרב קוק לא חזר בו בארץ ישראל מדבריו שנכתבו בחו"ל, אלא שנתוספה להם ההארה שתורת הגאולה על אופני התממשותה בהיסטוריה הם מסתרי כבשונו של עולם. את מעשה הצבתם מחדש של גבולות עמים ומדינות בעולם בראשיתה של המאה העשרים, הוא ראה כשעת רצון, והרי זו גופא היא המחייבת את החרדים לדבר ה' להיות ערים לייחודה ולגודלה של השעה, ולקום ולהציל את מפעל התקומה מידי מי שאינם מוכשרים לעסוק בו. וכל כך תולה הרב קוק את סיכויי מימושה של תקוות הגאולה בזהירות היתרה שבמעשה הדתי, עד שהוא נושא את שבט ביקורתו גם כלפי תנועת "המזרחי" הנראית לו כוותרנית בנושא זה, כלפי חוץ וכלפי פנים. אין אנו פוגמים את תעמולתו של המזרחי... שכוונתו היא לשם שמים ולביצור הדת והיהדות. כמו כן פשוט הדבר ומבורר שאין אנו פוגמים ביסודה של אגודת ישראל המתאמצת לקשר את כל כחות החרדים ולפתור את שאלת החיים בארץ ובגולה על פי התורה... כפי שכתב מרן הרב קוק היה גם מקום לקנאות הבלתי סובלנית נגד הציונות החילונית ונקודה חיובית זו בשיטה החרדית ידע הרב לציין בהערכה: "אותם החרדים תמימי הלב אשר מעומק טהרת רוחם התנגדו אל הציונות, הם הם אשר צרפוה והסירו חלק גדול מסיגיה, עד אשר הביאוה בפעולתם השלילית אל המדריגה הזאת שתהיה ראויה להתלבש בלבוש מלכות מעשית, ולא תזרה כולה מרוח בית ישראל" (אגרת תתע"א – אגרות חלק ג') ההתנגדות של החרדים לציונות נבעה מעומק הנקודה היהודית הטבעית של התרחקות מחוטאים. בעומק רב יותר נצנצה אמת גדולה בטענה החרדית, אמת תורנית יסודית שחוקות שמים וארץ עליה מושתתים – 'מרשעים יצא רשע'. לאור מסורת זו שעברה מאם לבנה התרחקו רבים מעל הציונות ולעומתם כמה וכמה מהמצטרפים אליה בעיורון מתלהב וחסר זהירות לקו בהתרחקות בניהם מדרך ישראל סבא ושכחו את אזהרת רבינו: "... אסור לנו לומר : "זהו שלנו ואנו דואגים עליו, וזהו לא שלנו". כשנעסוק לפעמים בפרטים בודאי נפלה בין איש לאיש ובין סיעה לסיעה לפי ערכם. אין אנו רשאים להבדיל בין טובים לרעים, ועל דעת המקום ועל דעת הקהל הננו מוכרחים להתפלל עם העבריינים ג"כ - "להתפלל עם העברינים" אני אומר, אך לא להתחשב עם דעותיהם העבריניות ולא להזמינם במחיצותינו בתור פועלים ומנהיגים, אבל להתפלל, כלומר : לדרוש בלב ונפש את שלום הכלל כולו וישועתו, במובן היותר רחב, והכלל כולל את הכל "זרע אדם וזרע בהמה". (אגרות הראי"ה חלק ב' אגרת תקמ"א) אהבה כן. תפילה ודאי. השתתפות זהירה – עדין. המשך התישבות והגנה, עליה ובנין כלכלה – ודאי וודאי, אך בזהירות ובעירנות ותוך מודעות למחיר שמשלמת האומה על עזיבת ברית התורה שעם אלוקינו. "וגם לא תטען טענות שלא אנחנו אחראים אליהן כמו הטענה שהראי"ה קוק תמך בכינון מדינה חילונית המנוגדת לדרכי התורה (איפה ראית שטענתי טענה כזאת??)". מדבריך נשמע שמדברי הרב קוק בשבח הפעולות החיוביות שנקטו אנשי הציונות החילונית ניתן ללמוד כאילו הסכים עם האידיאה של מנהיגי הציונות החילונית. אם לא התכוונת לכך- קבל את התנצלותי הכנה.