שליחת תגובה להודעה בפורום

בתגובה ל: אכן מובאים כאן כמה וכמה דברי תורה.. תמצית פסקו של הר' צוריאל הוא:
א. מעשה המפנים מגוש-קטיף הוא מסירה.
ב. עונש מאסר אינו נקרא אונס, כי הרמב"ם לא הביא דוגמה לאונס אלא אם יכהו או ימיתהו.
ג. בתינוק שנשבה הוא סובר כחזו"א שאין לו דין מורידין אבל חולק עליו ומחמיר לענין דינים אחרים, וכלשונו : אין מסקנתו נכונה.. ! לו נראה שהם פסולים לעדי קידושין וכו', וליתר שאת שאל על זה את הר' עובדיה שליט"א.

ולא זכיתי להבין:
א. מלבד מה שהביא יואל משו"ע הרב; שמא שיקול דעת החיילים לא היה כדעתו, וסברו שהפנוי הוא לטובת ישראל. למה לא להפוך בזכותם?
גם גדולי הפוסקים שליט"א ,אשר שמעו ראשי שני הצדדים, לא הוכרע הדבר בידם אם הפנוי הוא לטובה או לא.
ב. בשו"ע חו"מ שפ"ח סעף ב בהגה"ה מפורש שלא רק הכאות, גם יסורין הם אונס. ופשוט שזאת גם דעת הרמב"ם.
זאת ועוד, הר' אבינר פסק במדורו השבועי ברדיו כי סרבני הגיוס חייבים מיתה כמו שאמר ה' ליהושע (א יח) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת. והרי הרמטכ"ל בדורנו הוא כיהושע בן נון ! [אוי לאזניים כך שומעות] כאשר לחץ השואל מה דינם של החרדים שלא מתגייסים ענה הר' אבינר (אחר היסוס קל) זה באמת חייבים לשאול את הרמטכ"ל...
מעתה דילמא סברו החיילים להא דהר' אבינר ופחדו שלא יתחייבו מיתה ח"ו מחמת אי-ציות להרמטכ"ל, ונמצאו בגדר אונס גם לפי הבנת הר' צוריאל את דעת הרמב"ם.
ג. איך הר' צוריאל מסתייג בפתח דבריו מחיוב הריגת המוסרים והרי זה נוהג [שלא כדבריו] גם בזמננו (שו"ע שם סעיף כח). בזה הוא סומך על החזו"א (יו"ד ב סקט"ז). אמנם שם מדובר לענין כופרים אבל בסקי"ט הוא כותב להדיא שמסור כן מורידין אותו מחמת רודף.
לשיטתו שהם מוסרים, היה לו להר' צוריאל להיות הראשון לזכות בדבר מצוה, לקחת רומח בידו ולהורגם ,כדאמרי אינשי קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא !
שוב בסעיף ה שלו, הוא חולק על רבן של ישראל כי נראה לו שהחזו"א טעה בדבר משנה מחמת השמטת הצנזור, שבעצם אינה משנה כלום להבנת הרמב"ם כאשר יראה המעיין.
הוא כותב "מסקנתו [של החזו"א] אינה נכונה,הפוסקים הידועים לי לא הוציאו מהכלל תינוקות שנשבו. והוא מפני שנאמר דין זה רק לענין להמנע מהריגתו ולא לגבי דינים אחרים". והנה ביו"ד קנ"ט ס"ו דגם לענין ריבית דנינן ליה כשוגג.
תחת אשר רעדה ילבש בבואו להקשות על אחד מגדולי הדורות, הוא דוחה דבריו בקש, מהלכות מפורשות בהם לא נזכרו אלא מינים ואפיקורסים ולא תינקות שנשבו. וכי מחובת השו"ע לפרש שוב בכל מקום אם הם בגדר אלו או לא.

מעניין שלא גילה לנו את פסקו של מרן הר' עובדיה שליט"א, אשר בטח לא בושש לבא, מחמת חומר הענין , אם תפסו הקידושין בעדים כאלו וכו' וכו'