שליחת תגובה להודעה בפורום

בשנת תרצ"ט הלך ר' אלחנן לבית מדרש א' בלונדון לערוך מגבית בעד "מפעל הלחם" המיועד להזנת בני הישיבות.באשר רוב המתפללים היו מהמזרחי,פירש להם "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".עם-הוא ע"ש הדת.גוי-הוא ע"ש ארץ מולדתם.קיום ישראל לנצח הוא מכח היותם –עם- השומרים דתם, ולכן בהכרח לבדד ישכון.אמנם –ובגויים- בתורת גוי בין הגויים לא יתחשב,אין להם שום חשיבות.ללמדנו שא"י אינה "מולדת" שעשתה אותנו לאומה אלא המקום שייעד לנו ה' לקיים בה מצוות התלויות בארץ.רוב המתפללים עזבוהו באמצע דרשתו ברוגזה.(אור אלחנן ח"ב עמ' יג מפי ר' משה שטרנבוך).
שמעתי ממשפחה זו, כשעמד ר"א על סף המלחמה לחזור מלונדון לישיבתו, בכו והתחננו על יד כבש המטוס שימנע מצעד זה.והוא באחד ומי ישיבנו, לא יעזוב את תלמידיו-ילדיו לנפשם.לקדוש זה קראו אנשי המזרחי באמריקה שונא ישראל...
כאשר אמר ר"א בעצמו (קוב"מ עמ' קכה):נביאי האמת לא נרתעו מלהכניס עצמם בסכנה וקיימו בגופם "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים" אבל נביאי השקר-נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עונך להשיב שבותך ויחזו לך משאות שוא ומדוחים.
כאשר עיננו רואות,ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד אתם המיתם את עם ה'.אבל להם,ילבשוהו שמלה לאמר לכה קצין תהיה לנו.ישאוהו על כנפי נשרים,וכאשר נתקו כפות רגליו בחרבה יסובבוהו שבע פעמים,חיל אחז יושבי פלשת.ויעלוהו במת בעל וירא משם עמא תליתאי,דתיים חילונים, דתיים לאומים,חרדים לאומיים.ויהי כמנגן המנגן "עם ישראל חי" ותחל עליו הרוח ויקרא בחזקה ג' פעמים לאמר: היה לא תהיה! הוא קורא והן עונים אחריו קול גדול שמחים וטובי לב,והתברכו בלבבם לאמר הנה זה יושיענו.ויחוגם ויניעם כשיכור בתוהו לא דרך ארץ פלשתים שלשת ימים.ותקצר נפש העם בדרך,עולל ויונק לאמותם יאמרו איה דגן ויין.ויתמהו איש אל רעהו גם זה אינו מבשר ויאמרו איש לאהליך ישראל.ויחזק המונהג לבם לקראת המלחמה ויקרא אחריהם לאמר "עוד אבינו חי".