שליחת תגובה להודעה בפורום

הרדב"ז מדבר על דין אפיקורס לענין ענישה דבזה בודאי הענישה על הכפירה תלויה בזדון הכפירה וכמו שחילק הרמב"ם במפורש בריש פ"ג מהלכות ממרים. ולכן כשכופר מחמת עיונו הנפסד אינו שייך בענישה דחשיב כאנוס ופטור. ואילו דברי מרן הגר"ח מבריסק פירושם לא לענין "דין כופר" אלא לענין "מציאות כופר" דתהא הסיבה אשר הביאתו לכפירה אשר תהא סוף כל סוף אינו מאמין ולכן הגדרתו המציאותית היא: "כופר". ועיי' דברי מרן הגר"מ פיינשטיין בהתיחסו לדברי הרמב"ם בריש פ"ג בהלכות ממרים שם מביא הרמב"ם דין תינוק שנשבה (שו"ת אגרות משה אהע"ז חלק א' סי' פ"ב) וז"ל: "מאחר דחזינן דכפירה מחשיבה ליצא מכלל ישראל משום שאינו מחזיק בדת ישראל לכן כל זמן שטועה אינו בכלל ישראל" (ואעפ"י שאנוס שהרי אנוס אינו כמאן דעבד עיי"ש). הרי לך שלענין שייכות לכלל ישראל אין שום נפק"מ אם כופר באונס או בזדון וכל הנפקותא היא רק לגבי דין אפיקורס ולגבי הענישה הבאה מחמת דין זה. בברכה, יואל.