לרבי יעקב ליפשיץ, עוזרו ואיש סודו של הגאון רבי יצחק אלחנן זצוק"ל בתחילתו מדבר על ראשית צמיחת ההשכלה באשכנז וכותב שם (באות ג') וז"ל: הקיסר פראנץ יוזף הראשון, קיסר עסטרייך, אשר סופרי הדורות כדרכם בחנופה, תיארוהו ויכנוהו לליבעראל, ואמרו שחפצו היה להשוות את היהודים עם כל חוסי שבטו, ולתת להם "שיווי זכויות" ; אך בטרם זיכה את ישראל בזכויות, השוה את היהודים לכל העמים בחובת עבודת הצבא שמיהר למלאותה ולהוציאה אל הפועל, וכן בהצעתו בדבר התיסדות בתי הספר בקרב היהודים במדינת אוסטריה, אבל הזכויות האמיתיות מאן דכר שמם.
דבר תרומת אנשים לצבא מבני ישראל, נחשבה אז לגזירה איומה, שאין דוגמתה בכל משך גלות ישראל מארצו, בכל הצרות הנוראות שעברו על עם ישראל בארצות פזוריהם, עדיין לא השתעבדו היהודים להיות שכירים לאנשי צבא כנהוג אז,ד יוכל להיות שזאת היתה גם מגאות האצילים שמיאנו לקבלם לחיילים ולהיות דומים להם. אך איך שיהיה, היהודים באירופה לא הסתפחו לצבא המדינה.
ובצבא העמים הלא היה ההכרח לחלל שבתות ולהתגאל במאכלות טרפות, ועוד דברים שאינם לפי רוחם, הן מצד הדת והן לפי טבעם, לכן נחשבה פקודת תרומת היהודים לצבא לגזרה רעה ונוראה והיהודים במדינות אוסטריה הרבו עליה בתפילות צומות וזעקות" ע"כ.
גם אז, השתדלו היהודים לעשות הכל כדי לפטור עצמם מעבודת הצבא אך כמובן שבמלכות של גויים שאינה מתנהלת לפי הלכות מלחמה של הרמב"ם לא היתה את הבעיה העקרונית בעצם הגיוס והיה זה בבחינה של "דינא דמלכותא דינא" וכידוע שמרן הסטייפלער זצ"ל נלקח גם הוא לצבא הרוסי ובחסדי ה' שיחררו אותו אחרי תקופה קצרה והיה נצרך שם למסירות נפש כדי לא להכשל בעבירות חמורות.