שליחת תגובה להודעה בפורום

שלום ל"מנסה להבין".

הבאת מספר מקורות מדברי הר' קוק באשר ליחסו לתנועת "המזרחי" וכן באשר להסתכלותו על הציונות כשבסוף הדברים ציינת את מסקנתך לפיה [ואני מצטט את לשונך]: " לכאורה אם קוראים את דבריו אלה של הרב קוק הוא בכלל לא קידש את תנועת הציונות בעצימת עיניים כמו שמצטייר מתוך דברי החרדים כלפיו, אלא תוכו אכל קליפתו זרק. ואף הרב קוק לימד ודרש משומעי לקחו להמשיך את דרכו הזהירה ולעשות מלאכת "בורר" בקשר לקשר עם הרעיון ה"ציוני" ולא החילוני הטועה, החלול מקודש". [ע"כ הציטוט].

ובכן, הנני מסכים רק עם מלה אחת במסקנתך והיא המלה "לכאורה" שבה פתחת את מסקנתך. ואעפ"י שהפרכת מסקנתך בצורה מלאה מצריכה אריכות גדולה מאד ויש בה בכדי להכיל ספר שלם ובטח לא מסגרת כמו פורום היא המסגרת לענות עליה, מכ"מ כיון שמסקנה זו היא טעות מושרשת ונפוצה כ"כ אצל התועים אחרי שיטתו ודרכו של הר' קוק וגם אצל החרדים לדבר ה' הרחוקים מדרכו של הר' קוק גורמת טעות זו ללימוד זכות עליו ועל מעשיו ולהגדרתו כדמות חיובית באופן כללי שבסה"כ קצת טעתה בעניני השקפה ודעות אבל נסתה "לשמור" על ה"מזרחי" אשיב לך לפחות תשובה כללית בבחינת ישמע חכם ויוסף לקח.

תנועת "המזרחי" סבלה כבר מראשיתה מתדמית של פשרנות ופסיחה על שתי הסעיפים הן בעצם חבירתה לברית עם התנועה הציונית והן בהתאם ליחס בין שתי התנועות לאורך כל הדרך  שהיה תמיד יחס של כניעה והתרפסות מוחלטת מצד המזרחי לאפוטרופסיה הציונים.

 כתוצאה מתדמית עכורה זו שיצרה לעצמה "המזרחי" התאמצו מסנגרי הר' קוק ושיטתו להדגיש כי לא הרי הר' קוק כהרי המזרחי וכי בניגוד למזרחי שלא עשתה מלאכת "בורר" בכל הקשור לתנועה הציונית היה הר' קוק עירני לבעיות השונות של התנועה וידע להתריע מפניהן מבעוד מועד ויחסו לציונות היה בבחינת "תוכו אכל קליפתו זרק".

ואכן על אף היות הר' קוק והמזרחי שניהם בכלל אבות הנזיקין העיקריים של הציונות נכונה ההדגשה כי לא הרי הר' קוק כהרי המזרחי אבל אין בהדגשה זו לומר כי יחסו של הר' קוק לציונות היה שקול יותר או זהיר יותר מזה של המזרחי אלא להיפך וכפי שהתבטא פעם מרן הגה"ק מסאטמאר זיע"א: "הר' קוק קלקל את המזרחי יותר ממה שהיו קודם". [ראה "מושיען של ישראל", תולדות מרן הגה"ק מסאטמאר, חלק ה' עמ' רצ'].

ולפני שנביא ראיות להאשמה חמורה זו מאותם מקורות מכתבי הראי"ה שמהם ניסית להוכיח ההיפך הרשה לי להסב את תשומת לבך למאמר שכתב אחד מרבני הצה"ד [הר' מיכאל צבי נהוראי] אשר אינו חשוד על השתייכות כלשהי לחרדים שיצאו נגד הר' קוק ואף נמנה על אלה שהרצי"ה קוק מינה אותם ללמד "אמונה" בישיבת מרכז הרב.

במאמרו "הר' ריינס והר' קוק-שתי גישות לציונות" [נדפס בקובץ "יובל אורות" בעריכת בנימין איש שלום ופרופ' ש. רוזנברג בתשמ"ח וכן אח"כ בתוך: "הציונות הדתית בתמורות הזמן", תשמ"ט, עמ' 34-25, הוצ' הקיבוץ הדתי-נאמני תורה ועבודה] עומד נהוראי על הבדל עקרוני בין הר' ריינס לר' קוק באשר ליחס לתנועה הציונית וז"ל:        "עיקר המחלוקת שבין הרב ריינס לרב קוק מתמקדת בשאלה, האם יש קשר בין הציונות לגאולה המובטחת. לקשר זה או להעדרו השלכות הרות תוצאות לדרך התפתחותו ועיצובו של המפעל הציוני. הרב ריינס עמד בתוקף על כך שהרעיון הציוני "איננו נושא עליו שום אות ותו מרעיון הגאולה, ואין לו שום נגיעה לכל דבר המתייחס לעניינה. בכל מעשיהם והשתדלותם של הציונים אין גם רמז וזכר לגאולה העתידה, וכל כוונתם היא רק להיטיב מצב ישראל ולהרים קרנו בכבוד ולהרגילו לחיים מאושרים...". [י"י ריינס, "שערי אורה ושמחה", וילנא תרנ"ט, עמ' יב-יג.] לדעת הרב ריינס אין, אפוא, קשר בין הציונות לגאולה. ולא זו בלבד, אלא שהוא גם ביקש למנוע את אפשרות היווצרותו של קשר מעין זה.

     בבואו להסביר את סיבת הצלחתו של הרצל בהפצת תוכניתו, לעומת ניסיונותיהם של אותם שקדמו לו, הוא אומר את הדברים הבאים: "יפה אנו רואים כי איש מדיני, שלא התבודד במדברות וביערים, ולא התקדש לטבול את בשרו, איננו מעוטר בטלית ובתפילין, איננו הוגה בתורת ה', לא עינה בצום נפשו, לא התגלגל בשלג ולא שכב בין נמלים... ובכך זאת הצליח לעשות רושם גדול להפנות אליו חלק גדול מבני עמנו ולתת אמון בדבריו ובהבטחותיו, האין זה דבר פלא? האין ראוי לשים לב לזה?

ואולם באמת יש לראות שהדבר פשוט מאד. כל אלה שהופיעו בתור מושיעים בימים מקדם ובשרו ישועות ונחמות לישראל כוונו אל ישועה רוחנית... ואולם פה בא אלינו האיש הזה לבשר ישועה פשוטה, איננו מכוון על הגאולה הכללית, ורק שהראה כי יש דרך להטיב מצב ישראל ולהרים קרנו בכבוד להשתדל לחפש מקום מקלט בטוח... וכל זה הראה בדברים הבנויים על יסודי ידיעת חכמת המדינה ואשר נחשוב כי בזה שמן חלקו, ועל כן מצאו דבריו מסילות בלב העם. ולזאת, אחרי שהאמונה הנוכחית שיאמין העם בדברי המושיע החומרי היא רק חומרית, ואין בה אף שמץ מן הרוחניות, אם כן כל עוד שתהיה חומרית ומדינית יש לתת אמון בה... אבל אם יעברו את הגבול שגבלו להם ויכנסו בתחום שאינו שלהם, יחלישו את כח אמונת כל העם בהם ויהיה הדבר קרוב להפסד גופני ורחוק משכר רוחני וזה וזה לא יעלה בידם... חלילה וחס מלהזכיר...". ["אור חדש על ציון", וילנא תרס"ב, עמ' 278.]

... לעומת המושג "ציונות" בתפישתו של הרב ריינס, ניצב המושג הזה בעיני רוחו של הרב קוק כפרק במהלך הגאולה המכוונת על ידי ההשגחה העליונה לקראת מימושה האידיאלי. אם ביקש הרב ריינס לשכנע את שלומי אמוני ישראל להצטרף אל התנועה הציונית על ידי שפטר אותה מכל זיקה לעניינה של הגאולה, הנה בא הרב קוק ופנה אל אותו ציבור בהצעה הפוכה מזו. לדבריו מכוונת הציונות בעיקרה דווקא לגאולתה של ה