שליחת תגובה להודעה בפורום

דוד היקר, יום ירושלים ידוע לי היטב מלימודי ציונות בכתה ב ושאר ימים טובים דוגמת יום הזכרון לתיאודור הרצל, יום הזכרון לחללי ההגנה ויום הזכרון לזאב ז'בוטינסקי במערכת 'החינוך' האתיאיסטית בה גדלתי וחונכתי (עתה העבירו הצעת חוק שהתקבלה לגבי יום הזכרון להרצל כיון שאפילו מנין לא בא לזכרו). אבל שים לב מה כתבת: "הוא יום גם לאומי בישראל...". נשאלת השאלה - היכן מצאנו לאומי ביחס לחג ביחס ליהדות?...

 

להלן סיבות עיקריות לאי חגיגת/שמחת יום איחוד ושיחרור ירושלים תובב"א ע"י האל יתעלה:

א. ראשית, אם הצלחת שיחרור ירושלים היה מצד הקדושה או מצד אחר זה שקול להכרעת גדולי הדור ולא רבני הרבנות הראשית. רבני הרבנות הראשית כידוע, מנועים להגיד דעתם האמיתית וכבר גילתה תורה כי שוחד אפילו בכלשהו, מהות השוחד לעור ולסלף דברי חכמים וצדיקים. כך שאין ראיה מדברי/קביעת רבני הרבנות הראשית. (לדוגמה הגר"מ אליהו ששימש רב ראשי בעבר וכיום כלל לא מגדיר עצמו כציוני-דתי כעדות בנו הר' שמואל אליהו, חרף היותו רב ראשי לשעבר. גם הרה"ג אליהו לופס זצ"ל שימש בתפקיד רב ראשי בעכו אף לא היה ציוני-דתי כל עיקר כידוע - יש ברשותי מקורות מפורשים בענין).

 

ב. הודאה להשם נעשית בהתאם להלכה ולא עפ"י הכרעת חגים לאומיים למיניהם. אמירת הלל (עם או בלי ברכה) או אי אמירת תחנון אינה מתכונות הודיה להשם. רק חגים ומועדים שנקבעו ע"י הקב"ה בעצמו או רוח הקודש אנו מחויבים להגיד בהם הלל וכו'. יתירה מזאת, אפילו על ל"ג בעומר, כתב החתם סופר שאין בידינו כוח לחדש חגים - ושים לב ל"ג בעומר מיוסד על דברי האריז"ל הקדוש כמבואר בזוה"ק (סוף אידרא זוטא, מובא בפרשת האזינו)! ועם כל זה, אף אחד לא חשב להגיד הלל או לקורא לל"ג בעומר "חג", אפילו לא מדרבנן... חג פירושו מעגליות, בכל חג שנקבע בלוח היהודי היתה ויש התנוצצות רוחנית ששבה כל שנה מחדש. בגלל זה קבעו את חנוכה "לשנה אחרת" (כמבואר בבן יהוידע שבת כא:) כי החשמונאים הקדושים הרגישו באותה רוח קדושה היורדת לעולם לאחר הניצחון. שים לב, לא מיד, לא באותו זמן, המתינו שנה וכלל לא חשבו לתקן שמחה כלשהי - חרף הניצחון הגדול - אבל כיון שהרגישו ברוח קודשם את הקדושה היורדת לעולם קבעו שוב אמירת הלל עם ברכה וכו'. נניח שהתחוללו ניסים בששת הימים, אך מדוע לקבוע "חג"?! מי נתן את הכוח לאותם חכמים בעיני עצמם לעשות כדבר הזה? האם בן גוריון והרמטכ"ל דאז ברוח קודשם הרגישו את "מעלת" יום זה והתנוצצות קדושה בכל שנה ושנה?  

 

ג. איני יודע אם צריך לשמוח שרשעים השתלטו על המקומות הקדושים ועושים שם טקסי השבעות של כוחי ועוצם ידי (כפי שהם עצמם כותבים) שכל מטרת השבעת החיילים בכותל נובעת להצהיר כי "ניקח גורלנו בידינו". איני יודע אם הבאת גוים גמורים לכותל המערבי, נשים לא צנועות (ובעיני ראיתי) למקום השכינה היא דבר שצריך לשמוח עליו. אין לך חילול מקום הכותל יותר משמחה על 'שיחרורו' ע"י מומרים לתיאבון ולהכעיס ולצערנו האחרונים מרובים יותר. איני יודע אם הכשלת יהודים באיסור כרת (ואפילו חשש איסור כרת לשיטת 'המתירים' שלא חוששים כלל לדעת האוסרים) בעליה להר הבית הינה סיבה לשמוח (אולי השבוע ילמדו רבני הציונות הדתית בספר החינוך (מצוה שס"ב,שס"ג) על איסור עליה להר הבית ויבינו שדבר זה נוהג גם בימינו כיון שאין אפר פרה אדומה וכולנו טמאי מתים וכל כניסת טמא מת להר הבית הותרה כיון שביכולתו להיטהר שם בלבד וסוף כל סוף יקיימו פסק הראי"ה קוק לא לעלות להר הבית). על זה כבר נאמר ע"י רוח הקודש האמיתית (תהלים ע"ד, ד): "שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶךָ שָׂמוּ אוֹתֹתָם אֹתוֹת".

 

ד. ההגדרה של ניסים חייבת לעמוד בשלושה קריטריונים שהתקיימו בכל הניסים בעבר ואף לא אחד מהם התקיים בניסי המלחמות של המדינה: 1. בעל הנס לא מכיר בנס. 2. גדולי הדור אומרים שזה נס. 3. עם ישראל במצב של רשעים גמורים או צדיקים גמורים.

כל אלה התקיימו ביצירת מצרים ובשאר ניסים שארעו לעם ישראל ומשם לומדים מפרשים רבים את הגדרת המושג נס.

 

ה. אדם שבאמת אוהב את ירושלים יושב כל יום בחצות ובוכה, מוריד דמעות כמים. אדם שבאמת אכפת לו מאיחוד ירושלים מתפלל לגאולה השלימה ע"י משיח בן דוד ולא גאולה מדומה ע"י ערב רב וחבריו. אדם שבאמת אוהב את ירושלים זועק על חורבנה בראש כל חוצות ולא שמח על שיחרורה ע"י ערב רב וחבריו - והוא רחום יכפר עון... דברי נאמרים מתוך כאב מחד ואהבה מאידך כיון שכבודו חפץ לבין.

 

הבאתי בפניך עובדות ונתונים - תחליט כטוב בעיניך.

 

בברכה,