שלום שלופנישט...
ראשית אביע צערי על כך שהנך ממשיך בדיון לגבי תשובה שלא טרחת לעיין בה כלל, ואין דרכה של תורה כך כלל, ולפי זה הנך מגיע למסקנות שאם היתה התשובה לנגד עיניך היית מבין שהן משוללות כל יסוד.
א. ראשית כתבת כי כתב היד יתן את המענה אך אין זה בטוח כלל כי אולי מה שנכתב בכתב היד מבוסס על סיפורו של אותו הזקן ואולי הוא זה שטעה לגבי מספר הגליון או שם הירחון וכד'.
ב. עוד כתבת כי יתכן ומישהו הוסיף על התשובה אבל לא ניתן לומר זאת כי הקונטרס "שלש תשובות" נדפס כמה פעמים בחיי מרן האדמו"ר מסאטמאר וע"י משמשו בקדש ונאמן ביתו שודאי לא היה מוסיף מדיליה מאומה ובפרט שהיה רואה זאת האדמו"ר.
ג. באשר למכתביו של מרן האדמו"ר מסאטמאר כנגד הר' קוק- הסבה שהלשון נראית לך "אלימה" היא משום שאינך מבין את גודל החורבן וההרס שגרם הר' קוק בכתביו ובמעשיו הן לתלמידיו ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם והן לכלל ישראל (במה שמסר מוסד הרבנות לידי אפיקורסים ומומרים) ולארץ ישראל (שעודד למוסרה בידי האפיקורסים של הקק"ל). לו היית מבין מעט מגודל החורבן אזי היית רואה עד כמה היה עדין מרן האדמו"ר מסאטמאר בלשונו (גם ביחס למכתבים שכתבו אודותיו שאר גדולי ישראל ניכרת עדינות לשונו של האדמו"ר מסאטמאר). ומה שכתבת שלא הביא מקור מספרי הר' קוק ו"ציטוטים ספצפיים" הרי כתב מפורש במכתבו (שו"ת "דברי יואל" חו"מ סי' קלא') וז"ל: "והרבה מדבריו [היינו של הר' קוק-יואל אלחנן] המדאיבים כל לב מאמין בה' מועתקים בקונטרס קול גדול הנדפס בירושלים ובמכתבו של כבוד הרב הגאון המפורסם האבדק"ק סאטמאר שליט"א, אבל כאשר היו לנגדי החיבורי עצבים שלו ראיתי כי עוד הרבה יותר ממה שהעתיקו הם נמצאים בחיבוריו מלאים על כל גדותיו, דברי מינות וכפירה מאד נורא וילאה לב כל מאמין בה' להעתיק רוב דברי טומאה כאלו אוי לעינים שכך רואות, השי"ת ירחם במהרה, וינקום נקמתו ונקמת עמו בנ"י ברוח סער וגבורה".ע"כ. הרי לך שהפנה למקור שהעתיק דברי הר' קוק וכתב מפורשות הסבה למה לא הזכיר שוב מקורות אלה וכן לא הוסיף מקורות שמצא הוא כשהיו לנגדו "חיבורי העצבים" של הר' קוק והוא שילאה לב מאמין בה' להעתיק "רוב דברי טומאה כאלו"...
ד.שוב, כיון שלא טרחת כלל לראות את תשובתו של מרן האדמו"ר מסאטמאר הסקת כי כותב התשובה הביא הסיפור מזקני ירושלים כראיה לצדקת דבריו וכיון שלא פרט מי הזקנים ומתי היתה האסיפה הוה כמרחיק עדותו ולכן הספור מפוברק ולא נכתב ע"י האדמו"ר מסאטמאר.והאמת היא כי בדיוק מהטעם הזה לא מסתמך מרן האדמו"ר מסאטמאר על הסיפור כראיה לדבריו וז"ל שם לפני שמביא המעשה ברבי שמואל סלנט [בתגובה למה שהאמין השואל לדברי הרי"מ טיקושינסקי בספר השמיטה]: "ובעיקר הדבר מה שכ"ת מאמין לדבריו, אילו היינו עכשיו בירושלים [כאמור גם השואל וגם מרן האדמו"ר מסאטמאר נמצאו בחו"ל בעת ההתכתבות ביניהם-יואל אלחנן] הייתי יכול לברר ע"י זקני וגדולי ירושלים שכל דבריו אינם אמיתיים, אבל אנחנו פה ממרחק ואי אפשר להרחיק עדותו וכו'...". א"כ. בפירוש לא סומך האדמו"ר מסאטמאר על סיפור כזה או אחר מזקני ירושלים בשעה שלא ניתן לבררו ועיי"ש שמביא מספר "פאת השלחן" עם פי' בית רידב"ז כמה ראיות המכחישות בהחלט את דברי הרי"מ טיקושינסקי שסמך עליהם השואל לגבי דעת מרן המהרי"ל דיסקין ומרן הגר"ש סאלאנט אודות היתר המכירה [ועיי"ש שמוכח שאסרו מכל וכל ].
וא"כ גם בזה סרה תלונתך.
בברכה, יואל.