ישראל קרמר
12/3/200415:01
בס"ד
1. איני מבין את שאלתך, מה הראיה שה"חשק שלמה" וה"מרחשת" (זה נכון גם לגבי ה"בית יצחק") תמכו בציונות. חתימתם על הצהרת היסוד של ה"מזרחי", הוא הראיה הברורה ביותר לתמיכתם בציונות, שמי שמתנגד לציונות, לא יחתום על הצהרת היסוד של תנועה ציונית כלשהי. עצם זה שהם חתמו על הצהרת היסוד של ה"מזרחי",היא הראיה הברורה ביותר לתמיכתם של הגדולים האלה בדרכה הציונית של תנועת ה"מזרחי".
2. מה שכתבת שחלק מהגדולים שתמכו בתחילה בציונות, לא הכירו אז עדיין את מהותה של הציונות, אז על פי הטענה שטענת בספרך וכן באתר שכל הגדולים התנגדו לציונות מראשיתה, לכן זה לא משנה כמה שנים אחרי תחילת הציונות (העלייה הראשונה), נאמרו הדברים ע"י הרב לפידות, תלמיד ר' ישראל סלנטר. בכל מקרה עצם דבריו שהאספה הבזלית, כלומר, הקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבזל, היא שופר גדול אשר תקע לחרותנו, משמע שחילוניותם של מנהיגי הציונות כמו הרצל, שהם היו מנהיגי הקונגרס הציוני, לא הפריע לרב לפידות לראות בציונות אתחלתא דגאולה.
3. גם אם נקבל את מה שכתבת לגבי שמות מסוימים שהבאתי, שהם לא תמכו בציונות, של משנה את תמיכתם בציונות של אחרים שהבאתי: ה"בית יצחק", ה"מרחשת", ה"חשק שלמה", הרב מוהליבר, הרב לפידות (תלמיד ר' ישראל סלנטר), הרבי מדרוהוביץ, הרבי מהוסיאטין (אחיינו, חתנו ויורשו באדמו"רות של ר' ישראל מהוסיאטין), הרבי מסדיגורה (ר' שלמה חיים פרידמן), הרב פייגנבוים והנצי"ב שאתה כתבת בספרך שהוא התנגד לציונות, אך ברור מהמקורות שהבאתי שדעתו הייתה שאת תהליך גאולתנו יובילו עוברי עבירה, כמו שהיה בימי עזרא בשיבת ציון של ימי בית שני והוא תמך במפורש בהתיישבות הציונית של העלייה הראשונה כחלק מתהליך הגאולה, כמו שמפורש במכתב שהודפס בתחילת הספר "ילקוט ארץ ישראל" (אחרי מכתב זה יש שם מכתב תמיכה נוסף של אחד מגדולי גאוני הדור וצדיקיו, הגאון הרב דוד פרידמן מקרלין זצ"ל).
3. לגבי הגרצ"פ פרנק, לומר שבגלל שהוא היה שייך למערכת כמו הרבנות הראשית, אין להביא ראיה מדבריו בענייני השקפה, זה ביזוי כבוד התורה של אחד מגדולי דורו. גדול כמוהו, השקפתו לא מושפעת מגורמים חיצוניים, אל להיפך, בגלל שהוא תמך ברעיון הציוני ובמדינה הוא נעשה לחלק ממערכת כמו הרבנות הראשית שכפופה למדינה. כמו כן, בניגוד לדבריך, דבריו שהבאתי, הן כן ראיה לתמיכתו בציונות ובמדינה, כיוון שמי שמתנגד לציונות ולמדינה, לא יראה בהישגים של הצבא של המדינה הציונית, אתחלתא דגאולה, וכך ראה הגרצ"פ את ההישגים והכיבושים של מלחמת ששת הימים.
לגבי הרב כהנמן, אין לזה קשר שמדובר במכתב לבן גוריון. הרב כהנמן יכול היה גם לא לכתוב "לכבוד ראש הערב רב" (כמו שבאמת לא כתב), וגם לא לכתוב "הנני רואה את שיבת ציון בדורנו כאור ההשגחה העליונה". זה שהוא לא כתב "לכבוד ראש הערב רב", אין זה אומר שהוא חייב לכתוב "הנני רואה את שיבת ציון בדורנו, אור ההשגחה העליונה". אם הוא כתב כך משמע שהוא ראה את העליות הציוניות (שהם ההסבר היחיד של "שיבת ציון בדורנו, כי לא היו עליות חרדיות במקביל לעליות הציונית) כ"אור ההשגחה העליונה", מראה שהרב כהנמן תמך ברעיון הציוני.
לגבי הרב ליפשיץ, אם תקרא שוב את דבריו, הוא קורא "לעבוד שכם אחד" עם השואפים לגאולה, ובמיוחד עם "המזרחי". השאיפה אל גאולת ישראל לפי ה"מזרחי", היא השתתפות פעילה בבניין הארץ הציוני עם החילוניים, והרב ליפשיץ קורא להשתתף בעבודתם שהיא עבודת בניין הארץ הציוני. עוד יש להגיד שמזה שהוא כותב שיש להשתתף בייחוד עם ה"מזרחי שהם גם שומרי מצוות ומאימינים בתורה, הכוונה בשואפים האחרים אל גאולת ישראל היא לחלוצים החילוניהשתתף בעבודתם וים שאינם שומרי מצוות ולא מאמינים בתורה, וברור שכל עבודתם היא העבודה הציונית, והרב ליפשיץ קורא להשתתף בעבודתם. לכן, משמעות דברי הרב ליפשיץ היא, להיות שותפים בבניין הארץ הציוני.
לגבי הרב פייגנבוים, הוא היה מגדולי דורו, וסמכות תורנית בפני עצמו, ובתור שכזה תמך בציונות. לכן אין זה שייך מה הייתה דעת רבו.
בהודעה הבאה אסיים את תגובתי בהתייחסות ל"אם הבנים שמחה", שלמרות דברי בנו, כתב במפורש שתומך בציונות, ורואה בבניין הארץ הציוני, רצון ה' ואתחלתא דגאולה.
1. איני מבין את שאלתך, מה הראיה שה"חשק שלמה" וה"מרחשת" (זה נכון גם לגבי ה"בית יצחק") תמכו בציונות. חתימתם על הצהרת היסוד של ה"מזרחי", הוא הראיה הברורה ביותר לתמיכתם בציונות, שמי שמתנגד לציונות, לא יחתום על הצהרת היסוד של תנועה ציונית כלשהי. עצם זה שהם חתמו על הצהרת היסוד של ה"מזרחי",היא הראיה הברורה ביותר לתמיכתם של הגדולים האלה בדרכה הציונית של תנועת ה"מזרחי".
2. מה שכתבת שחלק מהגדולים שתמכו בתחילה בציונות, לא הכירו אז עדיין את מהותה של הציונות, אז על פי הטענה שטענת בספרך וכן באתר שכל הגדולים התנגדו לציונות מראשיתה, לכן זה לא משנה כמה שנים אחרי תחילת הציונות (העלייה הראשונה), נאמרו הדברים ע"י הרב לפידות, תלמיד ר' ישראל סלנטר. בכל מקרה עצם דבריו שהאספה הבזלית, כלומר, הקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבזל, היא שופר גדול אשר תקע לחרותנו, משמע שחילוניותם של מנהיגי הציונות כמו הרצל, שהם היו מנהיגי הקונגרס הציוני, לא הפריע לרב לפידות לראות בציונות אתחלתא דגאולה.
3. גם אם נקבל את מה שכתבת לגבי שמות מסוימים שהבאתי, שהם לא תמכו בציונות, של משנה את תמיכתם בציונות של אחרים שהבאתי: ה"בית יצחק", ה"מרחשת", ה"חשק שלמה", הרב מוהליבר, הרב לפידות (תלמיד ר' ישראל סלנטר), הרבי מדרוהוביץ, הרבי מהוסיאטין (אחיינו, חתנו ויורשו באדמו"רות של ר' ישראל מהוסיאטין), הרבי מסדיגורה (ר' שלמה חיים פרידמן), הרב פייגנבוים והנצי"ב שאתה כתבת בספרך שהוא התנגד לציונות, אך ברור מהמקורות שהבאתי שדעתו הייתה שאת תהליך גאולתנו יובילו עוברי עבירה, כמו שהיה בימי עזרא בשיבת ציון של ימי בית שני והוא תמך במפורש בהתיישבות הציונית של העלייה הראשונה כחלק מתהליך הגאולה, כמו שמפורש במכתב שהודפס בתחילת הספר "ילקוט ארץ ישראל" (אחרי מכתב זה יש שם מכתב תמיכה נוסף של אחד מגדולי גאוני הדור וצדיקיו, הגאון הרב דוד פרידמן מקרלין זצ"ל).
3. לגבי הגרצ"פ פרנק, לומר שבגלל שהוא היה שייך למערכת כמו הרבנות הראשית, אין להביא ראיה מדבריו בענייני השקפה, זה ביזוי כבוד התורה של אחד מגדולי דורו. גדול כמוהו, השקפתו לא מושפעת מגורמים חיצוניים, אל להיפך, בגלל שהוא תמך ברעיון הציוני ובמדינה הוא נעשה לחלק ממערכת כמו הרבנות הראשית שכפופה למדינה. כמו כן, בניגוד לדבריך, דבריו שהבאתי, הן כן ראיה לתמיכתו בציונות ובמדינה, כיוון שמי שמתנגד לציונות ולמדינה, לא יראה בהישגים של הצבא של המדינה הציונית, אתחלתא דגאולה, וכך ראה הגרצ"פ את ההישגים והכיבושים של מלחמת ששת הימים.
לגבי הרב כהנמן, אין לזה קשר שמדובר במכתב לבן גוריון. הרב כהנמן יכול היה גם לא לכתוב "לכבוד ראש הערב רב" (כמו שבאמת לא כתב), וגם לא לכתוב "הנני רואה את שיבת ציון בדורנו כאור ההשגחה העליונה". זה שהוא לא כתב "לכבוד ראש הערב רב", אין זה אומר שהוא חייב לכתוב "הנני רואה את שיבת ציון בדורנו, אור ההשגחה העליונה". אם הוא כתב כך משמע שהוא ראה את העליות הציוניות (שהם ההסבר היחיד של "שיבת ציון בדורנו, כי לא היו עליות חרדיות במקביל לעליות הציונית) כ"אור ההשגחה העליונה", מראה שהרב כהנמן תמך ברעיון הציוני.
לגבי הרב ליפשיץ, אם תקרא שוב את דבריו, הוא קורא "לעבוד שכם אחד" עם השואפים לגאולה, ובמיוחד עם "המזרחי". השאיפה אל גאולת ישראל לפי ה"מזרחי", היא השתתפות פעילה בבניין הארץ הציוני עם החילוניים, והרב ליפשיץ קורא להשתתף בעבודתם שהיא עבודת בניין הארץ הציוני. עוד יש להגיד שמזה שהוא כותב שיש להשתתף בייחוד עם ה"מזרחי שהם גם שומרי מצוות ומאימינים בתורה, הכוונה בשואפים האחרים אל גאולת ישראל היא לחלוצים החילוניהשתתף בעבודתם וים שאינם שומרי מצוות ולא מאמינים בתורה, וברור שכל עבודתם היא העבודה הציונית, והרב ליפשיץ קורא להשתתף בעבודתם. לכן, משמעות דברי הרב ליפשיץ היא, להיות שותפים בבניין הארץ הציוני.
לגבי הרב פייגנבוים, הוא היה מגדולי דורו, וסמכות תורנית בפני עצמו, ובתור שכזה תמך בציונות. לכן אין זה שייך מה הייתה דעת רבו.
בהודעה הבאה אסיים את תגובתי בהתייחסות ל"אם הבנים שמחה", שלמרות דברי בנו, כתב במפורש שתומך בציונות, ורואה בבניין הארץ הציוני, רצון ה' ואתחלתא דגאולה.
1. זה בדיוק מה שבקשתי: מקור לכך שעל הצהרת היסוד של ה"מזרחי" חתם בעל ה"חשק שלמה". אגב, גם בהבעת תמיכה ב"מזרחי" בראשית דרכה אין כל הוכחה לתמיכה בציונות בגלל שה"מזרחי" ביחוד בראשית דרכה הציגה עצמה כמי שתדאג בתוך התנועה הצינוית שלא יפגעו עקרונות היהדות (דבר שהוכח אח"כ כשקר מוחלט). וכמובן צריך לזכור שהיוזמה הראשונית להקמת ה"מזרחי" היתה של תיאודור הרצל שאף מימן מכיסו את כנס היסוד של ה"מזרחי" כפי שסיפר מנהיג המזרחי יהודה ליב פישמן-מימון (בניגוד לדברי הרב ריינס שאסר עליו לספר זאת).