שאלות שמקננות בי כבר זמן רב:

הצטערתי מאד לראות כי למרות שכבר לפני זמן רב אמרתי לך כי הדרך לברר את האמת בנוגע לדעת התורה בכל ענין צריכה בראש ובראשונה להישען על בירור במקורות מוסמכים שמקורם בדברי רבותינו גדולי הדורות, עדיין אתה נובר באשפתות (אתר ויקיפדיה) ולא רק שאינך מתקדם לשום מקום אתה רק נתקל ב"שאלות" חדשות שיצרו אותם כותבים מפוקפקים בויקיפדיה כדי שיתאימו לדברי הכפירה של רבם הראי"ה קוק ועוד מתפלא שלא מצאת התיחסות חרדית ל"שאלות" אלה (וכי מה לכהן בבית הקברות?! וכי את דברי גדולי ישראל אתה מחפש למצוא בויקיפדיה??).

 

ובכן ליאור היקר, דע לך כי ככל שתשוטט יותר בויקיפדיה תצבור רק עוד ועוד שאלות מפוקפקות יחד עם תשובות מפוקפקות עוד יותר מבלי שבכלל הנך יודע מה טיבם של העומדים מאחרי תשובות אלה ובמקום להתקדם בבירור האמת רק תהיה מבולבל יותר. אם בכל זאת הנך בוחר להמשיך לענות את עצמך ולנבור במקורות אלה הנח לנו לנפשנו כי לי יש דברים חשובים בהרבה מאשר להתייחס להבלים שבויקיפדיה או בשאר אתרים דומים.

 

וכבר  שראיתי את השאלות ידעתי שהן לא שאלות שהתעוררו אצלך וראית אותן בשדות זרים ובכל זאת כשהתקשרת שאלתי אותך אם מדובר בשאלות שלך ואמרת שכן (כי לא היה נעים לך כנראה להודות ששוב למרות בקשתי נברת בויקיפדיה) ולכן אמרתי שאתייחס אליהן אבל אח"כ ראיתי כי שוב הפילך יצרך באשפתות ויקיפדיה ולכן אין טעם בהשקעת הזמן במענה לשאלותיך כי כל עוד אתה נובר באשפתות אין קץ לשאלות (מה גם שבהיותך תלמיד של מוסד תיכוני דת"לי ללא שום רקע תורני בסוגיות אלה הנך כלי קיבול לכל ההבלים של ויקיפדיה) ועד שאתאמץ לענות על שאלותיך היום כבר תקבץ שאלות חדשות וגם מאה ועשרים שנה לא יסיימו את שאלותיך כי זוהמא ואשפה יש באינטרנט הרבה יותר ממה שיש לאדם זמן לקרוא ואם רוצה אתה לאבד עצמך לדעת עשה זאת לבדך כי מלבד מה שלא יועילו לך תשובותינו גם יתבזבז זמננו ויגדל צערנו לראותך מאבד עצמך וחייך לריק.

 

בקיצור, זאת הפעם האחרונה שאני משיב לשאלותיך.

אין דבר יותר משמח אותי מלשמוע שהיה לי חלק ולו הקטן ביותר בכוון מישהו מאחב"י לישיבה קדושה.

מכ"מ עלי להסביר את עצמי שוב: ודאי שאין להימנע משאלת שאלה כלשהי שאתה מסתפק בה ואתה יודע היטב משיחותינו שהיתה לי את מלא הסבלנות להשיב לשאלותיך. וכמי שבא מרקע חילוני (בטעות חשבתי כתוצאה מאחת השיחת שלנו לפני יום הזכרון שאמרת לי שאתה לומד בשמדמ"ד) זה מובן שאתה גם רוצה לשמוע מה יש לצד הדת"לי לומר (ולא מנעתי אותך מלעשות זאת)אבל ויקיפדיה הוא לא אתר מוגדר כלל וכותבים בו מכל הבא ליד וזה המקור האחרון שיכול לברר דברים בצורה מסודרת כי כל אחד כותב שם כפי שנראה לו ומעוות את העובדות כפי מחשבתו העקומה ולכן היה לי צער שעדיין אתה נכנס לאתר הזה וב"ה שהסברת שזו היתה פעם יחידה מאז שיעצתי לך לחדול מכך.

 

ומה שתמהת כיצד ידעתי שהשאלות הן לא שלך אין זה מן התימה כלל כי אנו כבר מכירים ודברנו הרבה בטלפון וגם כמו שהתחלתי כבר להסביר בתשובה הראשונה רואים שהשאלות מנוסחות כדי להתאים לתשובה מסויימת ולא מתוך רצון לברר האמת, ואדרבה מההיכרות של מספר חדשים שאני מכירך אתה יודע לנסח שאלות בעצמך יפה מאד ולא נזקק לזה לעזרת ויקיפדיה.

ובאשר לשאלתךאיזה שאלות אני רוצה שתשלח, כפי שכתבתי לעיל אתה מוזמן לשלוח כל שאלה שתרצה ושמטרידה אותך בין אם זה כתוצאה ממשהו המופיע באתר דת"ל או באחד מספריהם של רבני הצה"ד וכן מספרי הר' קוק. כל דאגתי היא רק מפני הצורה המבלבלת של הצגת שאלות ותשובות במקומות בסגנון ויקיפדיה. מה גם שחששתי שיש כאן עצת היצר להכניס בך עוד ועוד שאלות כדי לעכב את כניסתך לישיבה קדושה וב"ה שהתבדה חששי זה ואתה באמת מתכוון להכנס לישיבה קדושה ועוד לאחת הטובות והמשובחות שבהן, ושאלותיך הן לא במקום להתקדם אלא במקביל להתקדמות. אשריך!!

 

כ"כ אני מתנצל אם נפגעת מדברי ומבקש את סליחתך ובעז"ה אשמח להמשיך ולהיות אתך בקשר ולהיות לך לעזר בכל מה שרק אוכל.

 

בהצלחה רבה, יואל.

תלמידי הראי"ה קוק ביודעם כי תורתו הכפרנית של רבם הראי"ה קוק בדויה מלבו ומדמיונותיו תופרים את שאלותיהם כדי שיתאימו לדבריו ואז נוצר הרושם כי בדבריו של רבם ישנן תשובות לשאלות ה"עמוקות" וה"מורכבות" של דורנו ולא זו אף זו כי רק רבם הוא שהצליח להשיב לשאלות אלה ומכאן גם סיבה להערצתו ולהערכת גדלותו. הבה ונבחן עד כמה יש מקום לשאלות ולתשובות גם יחד.

 

השאלה הראשונה: מדוע תהליך של כפירה וחילון נמצא בשיאו דוקא בזמן של גאולה וקיבוץ גלויות"?

ובכן, השואל קובע כהנחת יסוד כי אנו בזמן של גאולה וקיבוץ גלויות למרות שלא טרח להודיענו היכן בדברי רבותינו ראה זאת. קביעה זאת באה כדי להתאים לדברים ההזויים והבדויים מן הלב של הראי"ה קוק כי אנו במצב של "תחיית האומה" וז"ל המעורפלת בערפילי טוהר (עמ' פו'-פז'):

 

"מקובלים אנו, שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל בפרק שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבוא. השלוה הגשמית שתבוא לחלק מהאומה, אשר ידמו גם כן שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה, ויבואו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נישאים וקדושים כליל תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע. עד אשר יבוא סער, ויהפוך מהפכה, וייראה אז בעליל כי חוסן ישראל הוא בקודש עולמים , באור ד' , בתורתו, בחשק האורה הרוחנית, שהיא הגבורה הגמורה המנצחת את כל העולמים וכל כחותיהם. הצורך למרידה זו היא הנטייה לצד החמריות שמוכרחה להיולד בכללות האומה בצורה תקיפה. אחרי אשר עברו פרקי שנים רבות שנאפס לגמרי מכלל האומה הצורך והאפשרות להתעסקות חמרית. וזאת הנטייה כשתיולד, תדרוך בזעם ותחולל סופות, והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו על ידי מכאוביהם". ע"כ. 

 

ובכן, ראשית כשמתבוננים במקור ולא בגירסא המשוכתבת של ויקיפדיה רואים שהתשובה היא לא ממין השאלה שכן השאלה מדברת על זמן הגאולה ואילו הראי"ה מדבר על חבלי משיח (שזה ודאי קודם לגאולה) ועל התחלת התעוררות תחית האומה לבוא (ולא כמו הגירסא המשוכתבת של ויקיפדיה: "לאחר תחית האומה") ואעפ"י כן גם הדברים המקוריים של הראי"ה הינם גם שקר וגם כפירה.

שקר -א. מפני שהתנועה הציונית לא היתה תנועה חומרית חסרת אידיאלים אלא תנועה רוחנית עם אידיאלים ברורים ליצור עם יהודי חדש ללא היהדות דהיינו ללא התורה והמצוות וללא הקשר לאלקים ולעקור את היהדות מכל מי שרק תוכל וכל החומריות שבה עסקה התנועה באה כהוצאה לפועל של האידיאולוגיה שלהם.

האם כשהרצל כותב כבר ב"מדינת היהודים" כי במדינה שיקים הרבנים יהיו כלואים בבית הכנסת ולא יוכלו להתערב כלל בעניני המדינה ניתן להגדיר את דבריו כנטיה לחומריות בעלמא או כרצון לעקור את התורה והשפעתה על העם??

 כפירה- מפני שלאורך כל שנות גלותינו עסקו היהודים בחמריות בכל תפוצות ישראל. מי שהתנתק לגמרי מהחמריות ושכח שגם הוא בעל חומר בעצמו ולכן הרשה לעצמו לנבור בספרי הסכלה ופילוסופיה עד כדי שדמיין כי הוא משוטט במרחבי האינסוף מנותק מכל גבול וגשמיות זה הראי"ה קוק עצמו (ראה דמיונותיו שכתב לעצמו בענין זה וכונסו לתוך הספר "חדריו") והמרידה אינה מוכרחת אלא שלכל יהודי יש בחירה אם למרוד או להישאר נאמן והמורדים בכל הדורות הוקעו מן המחנה ע"י גדולי ישראל עד שבא הר' קוק והפך אותם למקימי האומה לתחיה ולמבסמי העולם כולו, עפ"ל.

ואם יש את נפשך לדעת מה באמת מקור המרידה מפי מקובלים אמיתיים כלך לך אצל דברי רבנו בעל הלשם וז"ל: (ספר הדע"ה חלק ב - דרוש ב ענף ד') ולכן הוא עתה כשאנו עומדים בהזמן האחרון ובסיומו של הקו כנזכר. הנה הוא עתה התגברות הקליפות היותר גרועים והדינין והצרות מתרבות רח"ל עד שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברתה וכנ"ל. והנה התחלת אור התיקון והאחדות הוא יתחיל ג"כ להתנוצץ רק מלמעלה למטה. שהוא מהתחלה והראש של הקו. על דרך תהלוכות הסדר דהתהוות המציאות דכל הקומה הכללי כולו. וכן שם (בדרוש ג ענף ו בסופו) וז"ל: "אמנם אחר החטא דאדה"ר וכן אנו בעונותינו המרובים אין בנו כח לתקן גם בהתיקון דסוד הכלילות כלל ולא יתוקן אלא רק בימות המשיח כמו שבארנו בספר הכללים שם וכן גם התיקון דמעשה בראשית שהוא התיקון הראשון והקודם לכל כנ"ל אין אנו מתקנים עתה ג"כ כהראוי כלל אלא הוא הכל עדיין בסוד עולם התוהו רח"ל כל משך ימי הגלות עד ביאת המשיח ואין לנו אלא לייחל ולצפות לרחמי שמים שהוא ישיב את שבותינו ויאר פניו אלינו לקרבינו אליו ולמהר ולהחיש ביאת משיח צדקינו בב"א" וכן שם (דרוש ד' ענף טז' סי' ג' וז"ל: וזהו ענין התגברות הרשעה בכל עת היותר אחרון ומתגבר והולך תמיד הן בכל חטא ועון והן בהצרות והתלאות. כי החטא ועון הרי הוא נתרבה ועולה עתה עד להשחית רח"ל וכן הצרות והתלאות הרי אין יום שאין בו קללה ובכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו כמ"ש בסוטה מ"ח א' מ"ט א' והוא מסיבת ב' טעמים. אחד הוא משום שאותו האדם בליעל הרי הוא מסודר בתחילה וסוף שהוא מראשו ועד רגליו. וכחותיו הנמשך בהעולם ומתערב הרע בטוב בכל המציאויות כולם מעת החטא דעהד"ע עד קץ הימין הנה הוא נמשך והולך ג"כ לפי סדר בנין הפרצו' שלו אשר מראשו ועד סופו ובכל זמן היותר אחרון נמשך כחותיו ממציאותו היותר תחתון שבו שהוא יותר מזוהם ויותר גרוע הן בכמותו והן באיכותו עד שבזמן הזה הנה נמשך כחותיו בהמציאות מבחי' הרגליים שלו אשר שם הוא חלאתו וצחנתו היותר מגושם ומזוהם בתכלית הפחיתות ובתכלית הרע ולכן מתרבה עתה החטא ועון עד אין חקר רח"ל וכן מתרבים ומתחדשים הצרות והתלאות עד מאד.טעם השני הוא בסוד הכתוב קהלת ח' ט' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. והוא שליטת האדם בליעל שנותנים לו כח ומקבל שפע מלמעלה כנ"ל להפק כל מזימותיו והוא הכל לרע לו. כדי להוציא עי"ז כל נפשו וכחו שיש בו כי כל מה שהוא מתגבר ביותר יוצא כחו ביותר ועי"ז יתקרב ביטולו והוא כמו שאמרנו לעיל שכל כח שיוצא ממנו ע"י כל פעולה שעושה הוא מתבטל תיכף. והוא סוד מ"ש עשו ואנכי הולך למות כי הרע הוא הולך ומתבטל תמיד ע"י הכחות שיוצא ממנו בפעולותיו משא"כ בצדיקים הוא להיפך וכמ"ש יחזקאל ל"ג י"ט ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה וכן משלי י' כ"ז יראת ה' תוסיף ימים כי בכל פעולה שעושה וכל מה שמתגבר ביותר ממשיך החיות מהמחיה חיים ית"ש. אבל ברשעים הוא אינו כן כי בכל עברה שעושה מוציא כחו ונפשו והוא תמיד הולך למות. וכן הרשעה עצמה היא הולכת ומתבטלת תמיד ביציאת כחותיה וכמ"ש ישעיה כ"ז ביבש קצירה תשברנה והוא כאשר יכלו כל כחותיה לצאת בכל פעולות הרע שעושה. ולכן עתה שהוא בעקבות משיחא הנה ניתן רשות להרשעה להתגבר בכל כחה רחמ"ל כדי לקרב קצה ולהחיש עת ביטולה ועל זה נאמר עת אשר שלט האדם באדם לרע לו וכנז':

כיצד נעלמה "תחית האומה" מעיני כל גדולי המקובלים בדורו של הר' קוק ומדוע לא קבלו הם את מה שהוא קבל??

ואגב, כיצד מסתדרת תפיסת "תחית האומה" ולו במובן ה"חומרי" עם הפיכת מיליוני יהודים לאפר במלחה"ע השניה?? הדמיון נחל שוטף...

 

המשך יבוא...

שאלה זו (כיצד בין המורדים בתורה והכופרים באלקים ניתן למצוא צעירים בעלי אידיאלים?) אין לה מקום כלל וכל מי שקיים ולו במקצת "זכור ימות עולם" יראה כי אידיאלים מעולם לא היו נחלתם הבלעדית של המאמינים וכבר בתחילת התורה אנחנו מוצאים את דור הפלגה ואנשי סדום שהיו להם אידיאלים וגםחטא העגל נעשה מתוך הרבה אידיאולוגיה וגם בעבר הלא רחוק מאיתנו מצינו אכזריות שאין כדוגמתה אצל הצורר הגרמני שכל כולה היתה מתוך מערכת מסודרת אידיאליסטית וגם לאל-קעידה ולחיזבאללה ולכל אירגוני הטרור בעולם יש אידיאולוגיה שבשמה ועבורה הם מוכנים למסור את נפשם אלא שנקודת המרכז היא מה מקור האידיאולוגיה וכאן  נפל גם אחד מגדולי האידיאליסטים הראשונים שהיה הראשון שאף הגדיר עצמו בתורה "צדיק"-הלא הוא אבימלך מלך גרר אבל בא אברהם אבינו ולמדו  כי "צדקות" שמקורה אינו ביראת שמים היא אכזריות שאין כדוגמתה ואם אין יראת אלקים במקום הזה אזי גם המחשיב עצמו לצדיק ולאידיאליסט אינו כי אם רוצח מסוכן בבחינת "והרגוני" וכתב המלבי"ם בפירושו על ספר שופטים (מלבי"ם שופטים יט' כב') במעשה דפילגש בגבעה (בתשובה לשאלה מדוע על מעשה פילגש בגבעה לא באה פורענות כפי שבאה על סדום?) וז"ל: "יש הבדל בין הרשע ובין החוטא, ר"ל כי אנשי סדום היה חטאם מצד השכל, כי חקקו להם חוקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם חיי המדיניות, וקבלו עליהם החוקים האלה למשפטים צדיקים, בל יעבר אורח דרך ארצם, והעובר ענוש יענש כפי נימוסיהם, ולא עשו מה שעשו מפני תאותם רק מפני נימוסיהם הנשחתות, לא כן אנשי הגבעה לא שכלם היה במעל הזה, ולא מפני חק ונימוס עשו זאת רק מפני תאותם..." . והרי לנו ברור מדבריו כי אדרבה פשעים מתוך אידיאולוגיה חמורים הרבה יותר        

וגם כאן פשע הר' קוק שהרי ידע היטב כי הבסיס האידיאולוגי של התנועה הציונית  הינו בדיוק אותו הבסיס של ההסכלה הארורה והרפורמה ושודאי אין מוצאה מ"יראת אלקים" שהרי נושאיה כפרו בו ובתורתו בפרהסיא, אלא שרצו להעתיק אידיאולוגיה זו לקרקע ושלטון משלהם ובמקום להזהיר את העם מפני מסיתים ומדיחים אלה הסית והדיח אותם להצטרף אליהם ולתמוך בהם בגופם ובכספם ולהיות חברים בארגוני הטרור שהקימו (מפקד ארגון הטרור אצ"ל ואח"כ לח"י היה תלמיד מרכז הרב בשם דוד רזיאל) עד שהיו ועדיין מוכנים למסור נפשם עליה הרבה יותר ממייסדיה וכמו שלצערנו הרב  ניתן לראות עד היום איך נערים רכים בשנים מסתובבים במדבריות בין פראי אדם באין פוצה פה ומצפצף, ובאין רב אחד מרבותיהם שיזהירם לבל יעשו זאת, ואדרבה מחזקים אותם ומדברים על לבם כי גבורים המה בכך שמסתובבים בכל מרחבי הארץ בעוז ובגבורה ועוד שאר סיסמאות הבל שבשום מקום בשלחן ערוך לא תמצא להן מקור היפך מאחת מהוראות התורה הבסיסיות ביותר להשמר מסכנה ועתידים לתת את הדין על כל צער של אמא שכולה , ועל כל צער של יתום ואלמנה, על כל חייל או אזרח שנשפך דמו ועל כל שניה של צער של אם הממתינה לדעת מה עלה בגורל בנה אשר נחטף ע"י פראי אדם ישמעאלים (שגם אבותיהם היו בעבר הלא רחוק פלחים פשוטים שעבדו בשדות היהודים עד שבאה הציונות הארורה והפכה גם אותם כמו גם את רבים מבניה (בעקרה אותם מהתורה הקדושה) לרוצחים צמאי דם ועשתה כל שביכולתה להוציא מרבבות אלפי ישמעאלים המקיפים אותנו את ה"פרא אדם" שבהם מן הכח אל הפעל.

ואת זה ראו אצלו גדולי הדור כבר אז למרות השטריימל והזקן ההדור והנה השבוע מצאתי מרגניתא טבא מהגאון הגדול רבי שאול בראך זצוק"ל מגדולי רבני אונגארין תלמיד המהר"ם שיק וה"חתן סופר" ואב"ד קאשוי  שנמסרה ע"י הגאון רבי שמואל בראך שליט"א וז"ל: "שמעתי משאר בשרי הר"ר בצלאל רובין ע"ה, מתלמידי הגה"צ רבי שאול בראך זצ"ל מקאשוי, שפעם בערב שבת קדש פרשת ראה, ירד הגאון הצדיק פתאם מביתו, ורץ לתוך בית מדרשו, שמה היו נאספים תלמידיו ולמדו, ואמר להם: ידוע שליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, אף דבר קטן מרומז בו והנה יש אחד מסית ומדיח, ומראהו כאיש צדיק, וזה זמן כביר שהנני מבקש עליו רמז בתורה, ועכשיו בשעה שעברתי על הסדרה [היינו הפרשה] מצאתי רמז עליו בפרשת השבוע שנאמר אצל עבודה זרה כי יסיתך וכו' בסתר לאמר, והנה "בסתר" עולה אות באות כמנין התיבות "אברהם יצחק קוק"!. (מתוך הספר הנפלא "מפיהם ומפי כתבם", חלק ב', מערכת מעיין הברכה, ברוקלין, תשס"ח).

אגב, השאלה השניה סותרת את התשובה הראשונה שהביאו שכן בתשובה הראשונה הסבירו שאין להם כלל אידיאולוגיה רוחנית ונטו אל החומר ועכשיו שואלים כיצד יש להם אידיאולוגיה אבל כשמדברים על "תורת" הראי"ה קוק, סתירות וניגודים הן מלות המפתח.

 

בברכה, יואל.

באשר לשאלה השלישית (מהו תפקיד החילון ומה היחס הראוי אליו?): ובכן, הדבר ברור כי אם היהדות בכללה היא תפקיד שנטל על כתפיו עם ישראל הרי שהחילוניות פירושה היחיד הינו: השתמטות ובריחה ממילוי התפקיד והנה אם ישנו חייל אשר ביום אשר היה עליו להתייצב לשירות צבאי הלך לרחוץ בים במקום להתייצב ונשאל עכשיו את מפקדו: מה תפקידו של הרוחץ בים בצבא? ודאי תהא התשובה שאינו ממלא שום תפקיד אלא אדרבה משתמט ממילוי תפקידו ומחליש בכך את הצבא כולו.

 

עד שבא הר' קוק והפך את המרידה הגלויה ופריקת העול ל"תפקיד" ולא סתם תפקיד זוטר אלא תפקיד נשגב לאפשר לבאר רזי התורה בגילוי גמור...(וז"ל באורות התחיה עמ' לט': "בְּלֹא הַחֻצְפָּא דְּעִקְבָא דִּמְשִׁיחָא לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְבָאֵר רָזֵי תוֹרָה בְּגִלּוּי גָּמוּר, רַק עַל-יְדֵי הִתְעַבּוּת הַהַרְגָּשׁוֹת שֶׁעַל-יְדֵי הַחֻצְפָּא, יִהְיֶה אֶפְשָׁר לְקַבֵּל הֶאָרוֹת שִׂכְלִיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת מְאד , וְסוֹף סוֹף שֶׁהַכּל יָשׁוּב לְתִקּוּן גָּמוּר"...) ולגבי היחס הראוי אליו (אל החילון) נפרט בעז"ה בקרוב בתגובה בפנ"ע.

 

בברכה, יואל.

 

 

באשר לשאלה 3 (האם יש לתמוך בציונות, בפרט לאור חילוניותם של מנהיגיה שאינם שומרי תורה, או שמא יש להמתין לגאולה בידי שמים?) כשבשאלה עצמה מונח כביכול כי גם תמיכה זו היא תמיכה בגאולה אלא שזו ע"י אדם ולכן השאלה היא רק איזה גאולה עדיפה, זו של הרצל או זו של משיח בן דוד, גם כאן הדבר ברור ונפסק מפורשות ברמב"ם (הלכות מלכים פ"א ה"ז) באין חולק כי מי שאין בו יראת שמים אסור למנותו לשום מינוי בישראל וודאי שאין לתמוך בתנועה שהעומדים בראשה כופרים בעיקר או אפילו רשעים וכל שכן היכא שבתוך מטרותיהם ואפילו כמטרה עיקרית נישול התורה מן העם וביטול השפעת הרבנים על עניני הכלל כמו שהבאנו לעיל מ"מדינת היהודים" של הרצל שם כתב מפורשות שהרבנים לא יתערבו כלל בעניני המדינה ויהיו כלואים בבתיהכנ"ס. וראוי לדעת כי "המזרחי" עצמה ידעה זאת היטב ולכן טענה כי תמיכתה בהרצל היא רק כל זמן שהתנועה הציונית מתעסקת בפתרון בעיותיו הגשמיות של עם ישראל ואם חלילה תשנה מגמתה לפעול גם בכיוון הרוחני יחדלו מלתת בה אמון וכמו שכותב מפורשות הר' ריינס בספרו ("אור חדש על ציון", יצחק יעקב ריינעס, שער עשירי, עמ' 278, וילנא, תרס"ב.) כשהוא מסביר מדוע הצליחו הרצל ותנועתו במקום שנכשלו בעבר רבים וטובים שהתימרו להושיע את ישראל וכותב: "מודעת זאת כי עקרי האמצעים בימים מקדם מממציאי תנועות כאלה מהבטחת ישע ופורקן, היו קדוּשה, פרישות, הזדככות הגוף, קבלת סגופים וסבלות מכאובים ועינויים. כי כל מי שרצה להופיע לעיני העם בתור מושיע ראה להתבודד במדברות, ביערות, בנקרי צורים וטבל את בשרו כמה פעמים במי מקוה, והתעטף כל היום בטלית ותפילין והגה בתורת ה' וענה בצום נפשו וקבל עליו סגופים והתגלגל על השלג בימי החורף, ובימי הקיץ התגלגל בין נמלים והיה בשרו לברות למלתעותיהם, וגלה חידושי תורה שנתגלה לו וזקוקין דנורא יצא מפיו בעת שגילה לפני שומעיו רזא דרזין, וגלה כמה עתידות והראה אותות ומופתים לפקוד עקרות, לרפא חולים, ואחרי כל אלה החלו להאמין בו ובדבריו. ופה אנו רואים כי איש מדיני שלא התבודד במדברות וביערים ולא התקדש לטבול את בשרו, איננו מעוטר בטלית ותפילין, איננו הוגה בתורת ה', לא ענה בצום נפשו לא התגלגל בשלג ולא שכב בין הנמלים, ובכל זאת הצליח בידו לעשות רושם גדול להפנות אליו חלק גדול מבני עמנו ולתת אמון בדבריו ובהבטחותיו, האין זה דברי פלא, האין ראוי לשית לב לזה? ואולם באמת יש לראות שהדבר פשוט מאד, כל אלה שהופיעו בתור מושיעים בימים מקדם ובשרו ישועות ונחמות לישראל כוונו על ישועה רוחנית, כי הם בקדושתם ישפכו שיחם להקב"ה ויעוררו רחמים על ישראל לעשות על ידם נסים ונפלאות לשלוח להם גואל ומושיע או שהם בעצמם ברוב דביקותם להקב"ה ובשפע קדושתם וטהרתם יזכו שעל ידם תבוא הישועה. ולזאת להגיע למטרתם נוטל עליהם להראות הצטיינותם בקדושה ובטהרה ואיך שהם קשורים ודבוקים בהקב"ה ועל כן עשו כל הדברים המסוגלים להעיד על קדושתם וטהרתם ועל דביקותם להקב"ה. אולם פה בא אלינו האיש הזה לבשר ישועה פשוטה, איננו מכוון על הגאולה הכללית ורק שהראה כי יש דרך להטיב מצב ישראל ולהרים קרנו בכבוד להשתדל לחפש מקום מקלט בטוח באהל הורים, וכל זה הראה בדברים הבנויים על על יסודי ידיעת חכמת המדינה ואשר נחשוב כי בזה שמן חלקו, וע"כ מצאו דבריו מסילות בלב העם הנענה והנדכא השואף לישועה ובשרו כמה לחצרות בית ה' לראות שם באור החיים! ולזאת, אחרי שהאמונה הנוכחית שיאמין העם בדברי המושיע החומרי, היא רק חמרית ואין בה אף שמץ מן הרוחניות, אם כן כל עוד שתהיה רק חומרית, חשבונית ומדינית יש לתת אמון בה ואולם אם תשנה פעולת האיש הזה צורתה ללבש צורה רוחנית אשר בזה אין כחו גדול הלא אז יועיל הדבר הזה להות הענין שהוא נושא אליו את נפשו ויחדל העם לתת אמון גם בדבריו אשר בחומר ובדברי המדינה יסודם כי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה"

 אך בפועל גם כשבטלה הוכחשה והוזמה העדות והוברר בוודאות כי פניה של הציונות להתעסקות מסיבית בקולטורה (תרבות) וחינוך ברוח ההסכלה לא פרשה המזרחי מחברות בתנועה ולא חדלה מלתת אמון מלא במנהיגיה אלא הפכה צורתה ואמרה כי דוקא שהציונות נטפלת גם לנושאים רוחניים צריך "מזרחי" חזקה שתשמור עליה...

רק הראי"ה קוק הפך הקערה על פיה ובעזרת דמיונותיו ותורתו הבדויה מלבו הפך את הכופרים בעיקר לשותפים מלאים בתחיה, בגאולה, בהשראת השכינה ועוד וכפי שיתבאר בהתיחסות למקורות שצוינו בשאלתך (באשר לחשיבות ה"התעמלות" ובאשר ליתרון בחינת הנפש של פושעי ישראל על נפשם של הצדיקים) בתגובה בפנ"ע.

תחילה נביא את דבריו כפי שהם במקורם: "הַהִתְעַמְּלוּת, שֶׁצְּעִירֵי יִשְׂרָאֵל עוֹסְקִים בָּהּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לְחַזֵּק אֶת גּוּפָם בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת בָּנִים אַמִּיצֵי כּחַ לָאֻמָּה, הִיא מְשַׁכְלֶלֶת אֶת הַכּחַ הָרוּחָנִי שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָעֶלְיוֹנִים, הָעוֹסְקִים בְּיִחוּדִים שֶׁל שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים, לְהַרְבּוֹת הַבְלָטַת הָאוֹר הָאֱלֹהִי בָּעוֹלָם, וְאֵין גִּלּוּי אוֹר אֶחָד עוֹמֵד בְּלֹא חֲבֵרוֹ כְּלָל. "וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם", – וְ"דָוִד עשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ", – "וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא", "וְלֹא נֶעֱנַשׁ אַבְנֵר אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה דָּמָן שֶׁל נְעָרִים שְׂחוֹק". אֲבָל שֶׁיְּצַחֲקוּ הַנְּעָרִים לְחַזֵּק כּחָם וְרוּחָם, בִּשְׁבִיל גְּבוּרַת הָאֻמָּה בִּכְלָלָהּ, עֲבוֹדַת הַקּדֶשׁ הַזּאת מַעֲלָה אֶת הַשְּׁכִינָה מַעְלָה מַעְלָה, כַּעֲלִיָּתָהּ עַל-יְדֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, אֶלָּא שֶׁעַל-יְדֵי הַכַּוָּנוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת עוֹלָה הַנְּשָׁמָה הַפְּנִימִית, וְעַל-יְדֵי הַמַּעֲשִׂים הַמְאַמְּצִים אֶת גּוּף הַיְחִידִים לְשֵׁם הַכְּלָל עוֹלָה הָרוּחָנִיּוּת הַחִיצוֹנִית. וּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מְשַׁכְלְלִים אֶת סִדְרֵי הַקְּדֻשּׁוֹת כֻּלָּם, בְּהַבְלָטַת אָפְיָהּ שֶׁל הָאֻמָּה בַּפָּרָשָׁה הַקְּטַנָּה שֶׁכָּל גּוּפֵי תּוֹרָה תְּלוּיִים בָּהּ: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ. וְאַל יִפָּלֵא אִם יֵשׁ חֶסְרוֹנוֹת בְּמַהֲלַךְ הַחַיִּים שֶׁל הָעוֹסְקִים בָּאִמּוּץ הַגּוּפָנִי וּבְכָל הַחִזּוּקִים הָאַרְצִיִּים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אֲפִלּוּ הוֹפָעַת רוּחַ הַקּדֶשׁ צְרִיכָה בֵּרוּר מִתַּעֲרוֹבוֹת צִחְצוּחֵי טֻמְאָה שֶׁמִּתְעָרְבִים בָּהּ, וְהִיא הוֹלֶכֶת וּמִטַּהֶרֶת, מִתְקַדֶּשֶׁת וּמִתְבָּרֶרֶת, פּוֹדָה אֶת עַצְמָהּ מִגָּלוּתָהּ, עַד שֶׁבָּאָה לִכְלַל דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְאוֹר נגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם". ע"כ.  

 

בטרם נתייחס לדברי השגעון של  הר' קוק נציין כי גם הוא וגם תלמידיו וידידיו נבוכו מאד מדבריו אלה והתאמצו מאד לפרשם אם כי פירושיהם רק העצימו את הגיחוך שבדבריו והוסיפו להם את הגיחוך שבדבריהם עצמם כ"יהודה ועוד לקרא". ובספר אוצרות הראי"ה חלק רכז הר' משה צוריאל את דבריהם והביא עשרה תירוצים שונים לדבריו שגם הוא עצמו לא נחה דעתו מתשעה מהם (לא הארכנו להביא את כולם מהטעם הפשוט שיבואר להלן המשמיט את הקרקע מכל תירוצי ההבל לדבריו אפילו אליבא דשיטתו) עד שהביא את התירוץ העשירי וז"ל: (אוצרות הראי"ה, חלק ב' ביאורים לשיטותיו-שינויי הבנה בבטויי הרב אות כג'): "אבל הביאור הנכון ביותר בענין זה נאמר ע"י דר. יהושע בארי (בספרו "אוהב ישראל בקדושה", ח"ג עמ' 124-130) המוכיח כי כינוי "התעמלות" היה מלת צופן בשביל אימונים גופנים שעשו הבחורים כדי להתכונן לשמור על נפשות היהודים מפני הערבים הפורעים. הוא מביא ראיה לכך מהעתון "הפועל הצעיר" (כסלו, תרס"ט). ויש לזכור כי דברי הרב ב"אורות" נלקחו מן ח' קבצים (קו"א סי' תשט"ז) שנרשמו כשהיה הרב בתקופת יפו (תרס"ד-תרע"ד), כלומר בימים שהשתמשו בסיסמה זו. וכך העיד יצחק טבנקין בספרו "דברים" (ח"א דף 489) כי "התעמלות הוא שם סתר ל"הגנה". וגם הסופר אורי ברנר, בספרו "הקיבוץ המאוחד בהגנה, 1923-1939" (עמ' 9) מפרש תקנות ההסתדרות (המצוטטות שם) "התעמלות, שם הסוואה לפעילות הגנתית בלתי ליגלית (בלתי חוקית) שהיה מקובל אז". ודר. בארי מביא עוד כמה הוכחות. בזה מבוארת כוונת הראי"ה, שהוא התכוון לפעילות הבחורים "להיות בנים אמיצי כח לאומה" כלומר להגן על האומה. ולכן הביא מאמר חז"ל הנ"ל (סנהדרין מט ע"א) שם מוזכר ענין יואב שהיה מגן על עמו. וזה כמעט מפורש בסוף דבריו "על ידי המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל" כלומר כדי להציל ולהושיע את הכלל. והרי זה מפורש למי שיש לו לב מבין. ואם אמנם הרב עצמו לא ביאר דבריו, הוא מפני שבימים ההם היה תחת שלטון המנדט האנגלי, ולא היה יכול להודות שהיה מעודד פעילות בלתי חוקית. ע"כ.

והמתבונן בדברי הר' צוריאל יראה בנקל את הסתירה שבדבריו שבסיפא מבאר כי דברי הר' קוק היו מכוונים כלפי אנשי ה"הגנה" המחזקים את גופם לשם הכלל והסיבה שהר' קוק לא ביאר דבריו היתה מפני ש"בימים ההם היה תחת שלטון המנדט הבריטי ולא היה יכול להודות שהיה מעודד פעילות בלתי חוקית" ואילו ברישא ציין בעצמו כי "יש לזכור כי דברי הרב ב"אורות" נלקחו מן ח' קבצים (קו"א סי' תשט"ז) שנרשמו כשהיה הרב בתקופת יפו (תרס"ד-תרע"ד)" שזה בזמן שעוד לא היה כלל ארגון ההגנה והבריטים עוד לא נכנסו כלל לא"י (ואם התירוץ הכי טוב הוא שקר גלוי אשר תחילתו סותרת את סופו מה נאמר על התירוצים הגרועים...) ומכ"מ עצם העובדה שהר' צוריאל מודה (והודאתו זו מקבלת חיזוק גם מדברי הרמ"צ נריה תלמידו של הראי"ה קוק המובאים בספרה של בתו "שחר אורו") שהר' קוק תמך בטרור הציוני ועודד את פעילות ההגנה (פעילות שבעטיה נרצחו ע"י ארגון זה לא מעט יהודים שהשבוע (כ"ט בסיון) יחול יום פטירתו (הירצחו) של אחד מהם ר' יעקב ישראל דה-האן שנרצח ע"י ארגון ההגנה בשל החטא הנוראי שהעז לעמוד לימין היהדות החרדית ולייצגה בהצלחה קבל עם ועולם בהיותו בקיא בדרכי הפוליטיקה, התקשורת והמשפטים) יש בה כדי להאשים את הר' קוק גם בשותפות לשפיכת דם יהודי (ובמקרה של יעקב ישראל דה-האן גם היה שותף להסתה נגדו שקדמה לרצח באמצעות בטאון הרבנות הראשית "קול יעקב").

 

 

 

 מעבר לכך, כל ילד יודע כי משחקי הספורט וההתעמלות לא היו כלל חלק מאימוני ארגון ה"הגנה" או שאר ארגוני הטרור הציוניים אלא חלק מהתרבות החדשה שייסדה הציונות בארץ הקדש להשתעבד לפלחן הגוף במקום לעבודת האדם על רוחניותו, ומעבר לכך הרי משחקים אלו היו תמיד בלויית קהל רב שבא לצפות בהם וא"כ גם אם הספורטאים עצמם גרמו בהתעמלותם ל"העלאת השכינה" הרי ע"י ביטול התעמלות  של עשרות ומאות צופים שהיו למשחקים אלה שלא התעמלו כלל ולא חזקו את גבורת האומה נגרמה החטאת הרבים ע"י הספורטאים כך שממה נפשך גם לשיטתו הבדויה מלבו של הר' קוק היו משחקי ספורט אלה החטאת הרבים בביטול התעמלות (ועוד גבו מהם על כך תשלום בנוסף למה שהחטיאו אותם).

ומעבר לליצנותא דעבודה זרה הנ"ל כבר הבאנו בחלק ב' של "דת הציונות" את דברי מרן בעל ה"לשם שבו ואחלמה" בספר הכללים (חלק א' כלל ח' ענף ה' ו') אחר שהביא שכל עניני העולם [דהיינו כל המאורעות והתהליכים העוברים על כל באי עולם ועל כל חלקי הדצח"מ (דומם, צומח, חי, מדבֵּר)] הם תיקונים וז"ל: "אמנם לא ניתן להאדם להתחקות עליהם ולהתבונן בזה כלל כי הם כולם מכבשונו של עולם ומסדרי כוונתו הנעלמה של יוצר בראשית ית"ש אשר לא ברא ולא יסד בהטבע שום ענין לבטלה ולו לבד נתכנו עלילות..אך לא ניתן להאדם להתחקות ולהתבונן אלא רק מה שנוגע להתורה והמצוה לבד. אבל זולתם אין להתבונן בזה כלל אלא רק לדעת בידיעה כללית שהכל ברא לכבודו ית"ש וכל הנברא לכבודו ברא ונעשה כל מה שנעשה רק בכוונה ורצון ממנו ית"ש..". ע"כ. והרי לנו ברור כי אי אפשר לדבר על שום "תיקון" שנעשה במלאכה כלשהי או לתתה ערכיות כלשהי ובטח לא להשוותה לדברים נעלים הנשגבים מהשגתנו (והלואי והיינו יכולים להשיג אפילו שיחת חולין של דוד המלך).

דבר נוסף- במקור הנזכר לעיל (באוצרות הראי"ה חלק ב') הביא אגרת שכתב הר' קוק לרב משאש

בה ניסה להסביר גם את דבריו בענין ההתעמלות וז"ל: "ואנכי מעת באתי לאה"ק זאת היא מגמתי כפי כחי, לקרב גם את הרחוקים ולדבר על לבם שיתקרבו לתורה ומצות. ואפילו אלה הצעירים שרוצים להתפתח בבריות גופא, כדי שיהיה כחם חזק להגן על אומתנו הקדושה בעת זעם חס ושלו', בעת אשר צרים ואויבים קמים עלינו, דרכי להגיד להם שיכולים לכוון מעשיהם לשם שמים, להוסיף אומץ וגבורה בכנסת ישראל כדי שקדושת השי"ת ואור שכינתו הקדושה תהי' מופיעה בגבורה בעולם. ואז שכרם רב וחלקם יהי' חלק צדיקים קדושי עליון, כמו שהיו אבותינו הגבורים, חיילותיו של בית דוד, גבורי כח ואזורי גבורה ובזה חזקו את אור הקדושה. ודברים כאלה ראויים כל חכמי ישראל צדיקי הדור להגיד לדורנו, ויקרבו הרבה לבבות לאבינו שבשמים. ואיזה חסרון יש בזה ? וכי עד כאן לא למדנו, כי ' בכל דרכיך דעהו' הוא היסוד שכל גופי תורה תלויים בו? ואם אפשר להכניס רוח קדושה גם באלה שהם מתגדרים בגבורה גופנית, הלא נוציא יקר מזולל, ובזה כוחם של צדיקים מתעלה, וגבורת הקודש מתרוממת בתפארת עוזה. והלא כל דברים נאמרים רק בתנאי ובקשר של שמירת תוה"ק (תורתנו הקדושה) ושל תגבורת קדושת האמונה והדבקות בתורה ובמצוות באהבת השי"ת ויראתו". ע"כ.

ושוב מתגלה צביעותו של הר' קוק במלוא "הדרה". מחד גיסא הוא כותב ומפרסם ברבים כי ההתעמלות של צעירי ישראל היא עבודת קדש המעלה את השכינה (כשהוא יודע היטב כי המתעמלים הם פורקי עול ומחללי שבת בפרהסיא ומשחקיהם מלווים בחילול שבת המוני) מבלי לציין אפילו ברמז כי "עבודת קדש" מותנית בכוונת מעשיהם לשם שמים, וכשרבנים תמהים על דבריו הוא פתאם נזכר להדגיש (רק לרבנים ולא לספורטאים) כי כל דברים נאמרים רק בתנאי ובקשר של שמירת תוה"ק (תורתנו הקדושה) ושל תגבורת קדושת האמונה והדבקות בתורה ובמצוות באהבת השי"ת ויראתו" (וכאילו לספורטאים הללו שהיו ברובם פורקי עול מוחלטים היה איזשהו קשר כלשהו לשמירת תורה). היש לך צביעות גדולה מזו??

 

בברכה, יואל.

ראשית, כבר האריך בזה רבי יוסף ידיד הלוי בתשובתו הארוכה עיין כאן באתר בקונטרס "שארית יוסף" עמ' 15. ו"כיהודה ועוד לקרא" נסיף עוד שתי הערות:

א. בזוה"ק (בסבא דמשפטים צ"ד ע"ב) מובא בפירוש וז"ל: "תא חזי, בר נש כד אתיליד יהבין ליה נפשא, מסטרא דבעירא מסטרא דדכיו, מסטרא דאלין דאתקרון אופני הקודש, זכה יתיר יהבין ליה רוחא מסטרא דחיות הקודש, זכה יתיר יהבין ליה נשמתא מסטרא דכרסייא, ותלת אלין אינון, אמה עבד ושפחה דברתא דמלכא". וביאר מרן בעל ה"לשם" דברי הזוה"ק וז"ל: "הנה אי אפשר לשום אדם שיזכה למדרגה העליונה מהנרנח"י [ראשי תיבות: נפש רוח נשמה חיה יחידה] עד שמתקן את כל מה שלמטה הימנה. כל מה שנוגע אליו". ע"כ. כלומר, לא ייתכן שיזכו הצדיקים לרוח אם לא שהשלימו  לגמרי בחינת הנפש, ויתרון אור הרוח של הצדיקים מלמד בקל וחומר על יתרון אור הנפש שלהם, מה גם שלא ייתכן שנפשם של הפושעים מתוקנת יותר מזו של הצדיקים כל זמן שחוטאים ועוברים על כל מצוות התורה אשר זהו פוגע בראש ובראשונה באור הנפש [נפש כי תחטא עיי"ש בדברי הלשם] וגם אם באמת היו "חפצים בטובת האומה" לא היה זה מסייע לנפשם מאומה אם מלוכלכת היא בכל העבירות שבתורה.

ב. מפורסמת המחלוקת האם מצוות צריכות כוונה ולהלכה נפסק שצריכות כוונה ובמשנה ברורה בביאור הלכה [סי' ס' ד"ה י"א] כתב מרן ה"חפץ חיים" שגם לדעת הסוברים כי מצוות אינן צריכות כוונה [וז"ל:] "אם הוא מתעסק בעלמא וממילא עלה המצוה בידו כגון שנופח בשופר ועלה תקיעה בידו וכה"ג בשאר המצות לכו"ע לא יצא. רמב"ן במלחמות בר"ה וש"מ ברכות י"ג ע"א. וכה"ג מוכח מתר"י במ"ש בענין קורא להגיה עי"ש. ודע עוד דדוקא אם הוא יודע שהוא חייב עדיין במצוה זו שהוא עושה אבל אם הוא סבור שהוא פטור ממנה כגון שנטל לולב ביום א' דסוכות וקסבר שהוא ערב סוכות או שקסבר שלולב זה פסול הוא לכו"ע לא יצא. וראיה ממ"ש בסימן תע"ה ס"ד דאם היה סבור שהוא חול או שאין זו מצה לא יצא ידי חובתו והרי במידי דאכילה שאין מתכוין כמתכוין דמי כמ"ש המ"א שם ואעפ"כ לא יצא". ע"כ. והרי לנו שגם כשעושה מעשה של מצוה בצורה השלמה ביותר מבחינה מעשית אלא שבדעתו סבור כרגע בטעות שאין זה זמן המצוה או שהחפצא של המצוה פסול אין במעשהו כלום!! ועל אחת כמה וכמה אם סבור שהוא פטור בכלל ממצוות או שכופר ח"ו בתורה או במציאות הבורא ודאי שמעשיו אינם כלום ו"חפצו בטובת האומה" כשכופר בתורה"ק אשר רק בה מפורש מה טוב לאומה ובה מפורש כי העבירות וכל שכן הכפירה מסכנות את האומה [וכמו שהבאנו בחלק ב' מדת הציונות דברי הנצי"ב מוולאז'ין רבו של הראי"ה קוק שלמומר יש דין רודף כלפי כלל ישראל מחמת מומרותו] הוא בדיוק כמו חפצו של היטלר ב"טובת האומה" שגם הוא סבר שמיטיב עם האומה היהודית לפי שיטתו ואף לפתרון הסופי שלו קרא "המתת חסד" ובשלמא שהציונים עצמם לפי כפירתם היו מפטפטים שרוצים בטובת האומה אבל שרב בישראל יגיד על הכופר בכל התורה כולה כי הוא חפץ בטובת האומה?! ועוד יותר מרבותינו גדולי ישראל?! היש לך דעות כוזבות מזה??!!

 

בברכה, יואל.