ליואל אלחנן היקר שלום,
שאלתי היא בקשר לביטוי "ישראל אף שחטא ישראל הוא" בכל פעם שאני מנסה להסביר למכרים חילונים/ציונים או מסורתיים (כלומר שמקיימים איזה מצוות שנוח להם) את הדברים שאני קראתי ב"דת הציונות" ושזה מוזר שהם קוראים לעצמם יהודים, למרות שלמונח הזה אין בכלל שום תוכן בחיים שלהם, אז משיבים לי "ישראל על אף שחטא ישראל הוא" שאלתי היא כיצד אנו אמורים להבין את הביטוי? במיוחד לאור מה שאמרו גדולי הדור כמו הרב אלחנן וסרמן זצ"ל
תודה רבה!
וישראל שכפר או שעבר להכעיס זה דבר אחר לגמרי. וכל חילוני מסורתי ושאר כינויים והגדרות צריך התיחסות לגופו האם הוא בכלל הכת הראשונה (ישראל שחטא) ואז נכלל עדיין בכלל ישראל והוא מפושעי ישראל או חלילה בכלל הכת השניה (ישראל שכפר/שעבר להכעיס) ואז יוצא משייכות לעם ישראל עד שיזור בו מכפירתו.
בברכה, יואל.
לא יעזור לו אפילו יתנצר או יתאסלם חלילה.
ואת זה הצורר הנאצי ימ"ש טרח להבין ולא הבדיל בין יהודי חילוני לחרדי בין אורתודוקסי לרפורמי אלא צווה להשמיד את כל מי שהוא מגזע ישראל..
מתוך המאמרים הארסיים נגד היהודים שפירסמו הרצל ומרעיו בעתונות האנטישימית.
ואילו,להבדיל אלף אלפי הבדלות בין טומאה לטהרה,דעת תורה היא כדברי רבי אלחנן זצוק"ל כמובא בתגובת צלפחד.
יש לי עוד מקורות אבל בינתיים זה:
"קשה דהא רבי יהודה הוא דאמר פרק החובל סומא פטור מכל המצות וא"כ אי איירי הכא בסומא אפילו ראה מאורות ונסתם נמי ומפרש בירושלמי דלא מיירי בסומא ממש אלא מיירי שהוא בבית אפל ועוד י"ל דמיירי שפיר בסומא והא דפטרינן התם סומא היינו מן התורה אבל מדרבנן מיהא חייב ואפילו נסתמא משנולד מ"מ חייב הוא מדרבנן שלא יהא כנכרי ולא יהא נוהג בו דת יהודי כלל דלא דמי לנשים דפטורים ממצות עשה שהזמן גרמא אפילו מאותן שאינן אלא מדרבנן שהרי בנר חנוכה ובארבע כוסות ובמקרא מגילה דלא הוו אלא מדרבנן לא מחייבי אלא לפי שהן היו באותו הנס התם היינו טעמא שאפילו נפטור אותן מכל מצות עשה שהזמן גרמא מ"מ עדיין יש להן מצות רבות אבל סומא אם נפטור אותו מכל מצות אפילו מאותן שאינן אלא מדרבנן א"כ יהא חשוב כנכרי" (מגילה כד. תוספות ד"ה מי)
מרן השו"ע או"ח סימן שפה סעיף ג: "ישראל מומר לעבודת אלילים או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן, הרי הוא כעכו"ם. ואם אינו מחלל אלא בצינעה, אפילו מחללו באיסור דאורייתא, הרי הוא כישראל ומבטל רשות"
"אפשר שימצאו אנשים שיתקשו בקצת דברים הנאמרין בזה, הלא מסור בידינו כי פושעי ישראל מלאים מצות כרימון (חגיגה כז.) וישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא (סנהדרין מד.), אבל השואל כן הוא שואל שלא מדעת, כי המאמרים הנ"ל ודומיהן הכל איירי במאמינים בעיקרי הדת, אלא שהם רשעים ובעלי עבירות להנאת עצמן, אבל בכופרים אי אפשר לאמר עליהן שהן מלאים מצוות כרימון ומכ"ש בעוברים להכעיס. וז"ל הרמב"ם בפירוש המשניות פרק חלק: וכאשר יאמין האדם ביסודי הדת הוא נכנס בכלל ישראל ומצוה לאהבו ולרחם עליו וכו' ואפילו עשה עבירות מחמת התאוה הוא נענש כפי חטאיו ויש לו חלק לעוה"ב והוא מפושעי ישראל, אבל כשנתקלקלה האמונה בעיקרי הדת יצא מן הכלל וכו' ומצוה לשונאו ולאבדו וע"ז נאמר "משנאיך ה' אשנא" (קובץ מאמרים מאמר 'אומר אני מעשי למלך' אות יב בקובץ מאמרים ואגרות נמצא בחלק א עמ' רסה-רסו)