בפרשת השבוע ראינו בתחילתה שליהושע הוסיף משה את האות י' לשמו ואילו כלב בן יפונה הלך להשתטח על קברי אבות ובסופה ראינו את אזהרת התורה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ודרשו חז"ל אחרי לבבכם-זו מינות ואחרי עיניכם-זנות, והנה יהושע בן נון היה מבני בניו של יוסף שנתנסה בנסיון הזנות שהוא לתור אחר עיניו ולכן הוסיף משה ליהושע את האות י' שהיא בחינת החכמה שהיא התרופה היחידה ליצר זה  שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מהחכמה (ובזה הצילו מהתפעלות ממראה עיניו) ואילו כלב היה מבני בניו של יהודה שזו בחינת המלכות (שההיפך שלה זה מינות) שהוא הנסיון של "אחרי לבבכם" והתרופה היחידה לזה היא להשתטח על קברי אבות דהיינו לזכור שהדרך היחידה לא להתפתות למינות היא להיות קשורים לקבלת אבותינו ולא לשנות ממנה מאומה כי דרכה של המינות היא לזלזל בתורת האבות ולבטלה על ידי תורה חדשה שבודים מן הלב. ולכן צריך להדגיש את חשיבות לימוד התורה מחד אך להדגיש את היסוד שבגדר "תורה" נכנס רק מה שקבלנו מאבותינו לאורך כל הדורות וכדאיתא בירושלמי שכל תורה שאין לה בית אב אינה תורה. ובזכות זה שנתחזק בלימוד התורה כנגד יצר הזנות ובנאמנות למה שקבלנו מאבותינו דור אחר דור כנגד המינות נזכה בעז"ה שהקב"ה יוציאנו מהרה מאפלה לאורה ומגלות לגאולה ונזכה מהרה לביאת משיח בן יוסף (כנגד יהושע בן נון) ומשיח בן דוד (כנגד כלב בן יפונה) אכי"ר