מקור האיסור 'התגרות' באומות ?

ההבדל בין התגרות למרידה...

עוד מקומות שמופיע הלשון התגרות באומות

בספר "חפץ חיים" על התורה (פרשת שמיני) איתא: בתורה שמטרת משלוח המנחה מיעקב לעשו היתה, בשביל כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני, ואח"כ אראה פניו, וזוהי פרשת הגלות, שכך היתה קבלה בידי חז"ל כמבואר ברמב"ן (פ' וישלח פ' לג פסוק מו) שבשעה שהיו צריכים רבותינו ללכת לרומא בחצר מלכי אדום על עסקי הצבור, היו מסתכלים בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ע"כ ברמב"ן. והנה לו חכמו ישכילו זאת שתדלני זמננו, לבלי להתגרות באומות ולא ללחום במו, אלא ללמוד מקודם הפרשה הלזו פרשת הגלות ואח"כ ללכת בעקבות הזקן החכם, כי אז היו מצליחים בדרכם להטיב מצב הכבשה בין שבעים הזאבים, כמו שמכנים חז"ל מצב עמנו הדל בין האומות. [הוספות המו"ל: והנסיון בתקופה האחרונה הראה, כי גדולי הדור העבר, העבירו בהשתדלותם כל הגזרות הרעות, יש שנסעו בעצמם לעיר הבירה לשפוך שיח ורחשי לבם לפני ראשי הממשלות, ויש ששלחו שלוחים עם הוראות מתאימית לדת התורה, ומעת שהפכנו את הסדר, ויצאנו למלחמה בחרבות וברמחים עשוים מנייר, עם שונאינו ומנדינו המזוינים בחרבות ותותחים ואוירונים עשוים ברזל עשת, לא רק שהגזרות לא בטלו, אלא שהחיה הטורפת פערה פי' לבלי חוק ומשפט, ומצב עמנו הדל הורע שבעתים]. עכ"ל.

הגה"ק רבי אלחנן וואסרמאן זצ"ל הי"ד מסביר:  מה הן שיטות התורה, שלש שבועות השביע הקב"ה את ישראל אל תמרדו באומות (כתובות קיא.) זאת היא אחת משלש השבועות, שיהודים לא יהיו מהפכנים, יירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב (משלי כד כא), התרו בנו אם מקיימים אתם את השבועות מוטב ואם לא הרי דמכם הפקר כדם צבי ואיל, השבעתי אתכם בצבאות ובאילות השדה. כך, אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל "|תתגרה" בו (ברכות ז:), לך עמי בא בחדריך (ישעיה כו כ), בשעה שאתה רואה השעה חצופה לא תעמוד כנגדה, אלא תן לה מקום, הסתכלו בי שהרי אני נתתי מקום לשעה שנאמר השיב אחור ימינו (ילקו"ש שמות רמז קסח). א"ר חייא, אם ראיתם אותו עשו שמבקש להתגרות בכם, אל תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמכם עד שיעבור עולמו, א"ר יהודה בר' שלום, אמרו לו ישראל, רבונו של עולם, אביו מברכו ועל חרבך תחיה ואתה מסכים עמו, ואומר לנו הצפינו עצמכם ולהיכן נברח, אמר להם הקב"ה אם ראיתם שמזדווג לכם ברחו לתורה, שנאמר סעו ופנו לכם צפונה, ואין צפונה אלא תורה שנאמר יצפון לישרים תושיה (דברים רבה א), כל המאמרים הנ"ל מכוונים לדבר אחד, ליהודים אסור לעמוד נגד רודפיהם. כלל זה הוא בהתאם למצב היהודים בגלות. עכ"ל. (מאמר "עוקבתא דמשיחא" מאות כז והלאה)

המשך להאמור

הדוגמא מהפסיקתא זוטרתא ומהרמב"ן...