שלוש השבועות
לגבי הציווי של אי-מרידה בגויים בהקמת המדינה, טוענים כלפי שוב ושוב, כי הצהרת בלפור והחלטת האו"ם מהוות את הסכמתם להקמתה, ולכן אין בכך שום פסול. האם זה אכן כך או שנצרכת הסכמה של כל הגויים, כולל הערביים, למשל.
באשר לשלש השבועות...
הצהרת בלפור אינה רלבנטית לדיון באשר לסוגית שלש השבועות מאחר והבריטים חזרו בהם עוד לפני סיום המנדט שלהם בא"י מעיקרי הדברים שנאמרו בה כתוצאה מהתגברות הסכסוך בין הערבים לציונים בא"י וכן כתגובת נגד לטרור הציוני שהופעל נגדם.
לגבי הרלבנטיות של החלטת האו"ם בכל הקשור לשלש השבועות ראה דברי ה"ויואל משה" מאמר שלש שבועות בסי' פו' (והתחיל דבריו שם בזה"ל: "ויש טפשים האומרים שיען שהיה בהסכמת רוב האומות אין כאן לא איסור שבועה ולא איסור העברה על הקץ").
וודאי שאם הקמת המדינה כרוכה במלחמה אפילו עם אומה אחת מקרי לכל הדעות "ביד חזקה" ולא משנה כלל מה אומרות שאר האומות עיי"ש בדבריו.
וכמובן שגם בלי איסור השבועות אין שום היתר הלכתי להקמת שילטון כלשהו על ציבור מישראל אשר מהותו הינה התכחשות לבורא העולם ולתורתו וכל השותפים להקמת שילטון זה נתנו, נותנים, ועתידים ליתן את הדין על כך!! והקב"ה יפקח עיני עמו ישראל לשוב בתשובה שלמה אליו ואל תורתו.
בברכה, יואל.
שאלה נוספת בעניין אחר, אך דומה, ברשותך.
בעקבות הצגת הדברים המופיעים הן בספר "דת הציונות" והן באתר זה בפני דת"ל, הגיבו לדברים בלגלגנות כלאחר יד (אופיינית יש לאמר, לאחר הזעם והטענות בדבר ביזוי ת"ח וכו'), בטענה כי גם לחסידות (ולרמח"ל) התנגדו בתוקף ואף רדפו את חסידיהם (של הרמח"ל, הבעש"ט וכו') ולכן אין להביא מכל הנידון שום ראיה שכן במהלך הדורות, כך נטען בפני, יתכן כי יחזרו בהם גדולי התורה מדעתם הכושלת (עפ"ל) כפי שכבר היה בעבר (כמש"כ לעיל לגבי הרמח"ל והחסידות וכיו"ב). האם אכן כך הם פני הדברים ואפשרית איזושהי הבנה הדדית וקבלה של הדרך הדת"ל ע"י עולם התורה ?
מחכה לתשובתך.
אין הנידון דומה לראיה...
ראשית, הההתנגדות לחסידות נבעה בעיקר מהחדשנות הבלתי מוכרת שבה שיצרה חשדנות כלפיה ואף התנגדות אליה ואח"כ בהדרגה נתקבלו הדברים בעוד שהציונות הדתית אינה חדשנות כי אם עקירה מהשורש של יסודות היהדות כמו מהותו של עם ישראל, מהותה של א"י, גלות וגאולה ועוד...
בנוסף-עם כל ההתנגדות לחסידות מקרב גדולי תורה היו גם מעיקרא גדולי תורה שתמכו בדרך זו מה שא"כ לגבי הציונות הדתית שכל גדולי הדור התנגדו אליה.
והכי חשוב- גם אם נניח שאכן לעתיד לבוא יגיעו כל גדולי ישראל כי יש איזו שהיא לגיטימיות לדעות הכוזבות של הצה"ד, האם ניתן לפי"ז לומר כבר עכשיו כי ישנה לגיטימיות זו?? לפי זה אפשר לומר כי כל רבני הצה"ד תמכו בגירוש גוש קטיף ומה שהביעו התנגדות זה על דרך שהתנגדו בהתחלה לרמח"ל ואח"כ קבלוהו באהבה...
ולפי זה אפשר לבטל גם את ההתנגדות לנצרות לאיסלאם, לרפורמים, לשבתאות...
מהרש"א כתובות קיא בדבר השבועות...
אומר שנחמיה שקרא לבנות חומת ירושלים לא עבר על השבועה שהיה ברשות האומות(כורש)עי"ש ותשכח.
האם אז לא היו מתנגדים וצוררים ערבים? על סנבלט שמעת אולי? (יעיין הקורא בספר נחמיה בבקשה),ועל כמה שומרים יהודים הנכונים להרוג באויביהם המקומיים אם אלה יתקפו כי ברשות כורש היה..
ומאתיים שנה אחריהם נשאל כיצד עברו החשמונאים על השבועות?
לא תפרסם אני יודע , אבל אשמח לקבל תגובה מרומזת בפורום בה תראה שאתה עונה לפחות לעצמיך.
בענין השבועות...
באמת שלא הבנתי מה קושייתך ונראה לי שאינך מבין כל כך את ענין ג' השבועות.
ענין ג' השבועות (בקצרה ממש) לא בא לומר שבשום מקרה אסור ליהודי להגן על חייו או לשמור על רכושו אלא שכל עוד כלל ישראל נמצאים בגלות עד ביאת משיח צדקנו אסורה כל פעולה שיראה ממנה כאילו "ידנו תקיפה" כי תקיפות ידנו אינה תוצאה של כח פיזי כזה או או אחר אלא של השראת השכינה עלינו וכשאנו בגלות ובמצב של סילוק השכינה אסור לנו להראות כאילו ח"ו גם בלי השראת השכינה אנחנו במצב של עליונות על הגויים.
ולכן- כל עוד אנו פועלים ברשות האומה שתחתיה אנחנו משועבדים כרגע אין כל בעיה של עבירה על השבועות כך שאין לקושייתך מספר נחמיה כל בסיס (ובפרט ששם היה הכל עפ"י נבואה).
ולגבי החשמונאים- שם היה מדובר על גזירות שמד וכשהגוי מבקש לעקור מהיהודי את האמונה באלקים ובתורתו ומכריחו על כך חייב להיהרג והותר להלחם כנגד הכופים אותו לעבור על התורה כדי לשמדו ולהביאו להמרת דתו וחלוקה ברורה זו מופיעה גם בשיר השירים רבה (ב', יד') שבשעה שאמר נבוכדנצר לחנניה מישאל ועזריה שישתחוו לצלמו אמרו לו: "מלכא נבוכדנצר-אם מלכא למה נבוכדנצר ואם נבוכדנצר למה מלכא? אלא כך אמרו לו אם למסים וארנוניות מלכא את, אבל להעבירנו על דת תורתנו לאו מלכא את אלא נבוכדנצר, את וכלבא שוין". נ.ב. באמת שאין צורך לסיומות כמו: "אני יודע שלא תפרסם" או "נראה אם יהיה לך אומץ לפרסם" וכד'. זה לא הפורום של "ישיבת" בית אל או "כיפה" ששם מצנזרים הודעות רציניות אבל כל אפיקורוס (אפילו כאלה שלדעת רבני ישיבת בית אל הם אפיקורסים) מקבל במה נרחבת להפצת הבליו וכפירתו. אם שאלת שאלה רצינית, בעז"ה היא תפורסם. בברכה, יואל.
ליואל
אתה כותב ש-'כל עוד אנו פועלים ברשות האומה שתחתיה אנו משועבדים כרגע-אין כל בעיה של עבירה על השבועות', וזה היה גם המצב בקום המדינה (כלומר מסוף מלחמת העולם הראשונה ועד קום המדינה), שעמ"י היה משועבד לאומות המאוחדות שהם נתנו לבריטים את המנדאט על א"י, והם (ולא הבריטים) החליטו לתת את השלטון בא"י לעמ"י, ולכן גם לשיטך אין בהקמת מדינת ישראל בשטחי 67' (ומה שנכבש ב-67' הוא לכאו' כנגד רצון האומות המאוחדות ויש בו מעבר על השבועה-לשיטתך, וראה בהמשך) מעבר על השבועות.
ומה שכתבת בסוגריים שאצל נחמיה הכול היה ע"י נבואה, מהמסופר בספר נחמיה ומדברי המהרש"א הנ"ל בכתובות נראה שיש כאן כלל שכל זמן שאתה פועל מכוח העם השולט (ובזמן נחמיה היינו פרס ובזמנינו היינו האו"ם) מותר לך להילחם כנגד עמים שרוצים לנשלך ואין אתה צריך להיכנע לדרישתם (בפשטות מכוח מלחמת 'עזרת ישראל מיד צר') וא"צ לנבואה. ורק אם האו"ם ידרוש מעמ"י לסגת מא"י יש לחוש לשבועות (לשיטתך, וראה בהמשך).
ומה שכתבת לגבי החשמונאים שנלחמו דווקא כנגד גזירות שמד, עיין בשו' הרב קוק הידועה במשפט כהן בסי' קמ"ד (ריש אות טו-א) שכתב:"הנה על המלחמה היסודית של החשמונאים, שהיתה ביחוד נגד השמד ושעת הגזירה של היונים, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ע"ז אין מה לשאול כלל, שהרי גם על מצוה קלה יהרג וא"י, ואיך לא תהי' רשות וגם חובה להתחזק במלחמה, כדי לבטל את כח השמד ולהעמיד את כללות הדת על תילה. ועל המלחמות הבאות אח"כ, שגם המלכים הכשרים שבהם נלחמו, אז הלא כבר היו מלכים מועמדים ע"פ הסכמת האומה". כלומר החשמונים נלחמו מלחמות מצווה מדין מלך, ולא חששו למעבר על השבועות. וזה כבר אומר שאפשר להילחם כנגד האומה השולטת עליך ממש (ובמקרה של החשמונאים - היוונים) וגם א"צ נבואה בשביל זה, וכן מצאנו גם אצל ר"ע שהוא ורוב חכמי ישראל תמכו בבר כוכבא (עיין רמב"ם מלכים פי"א ה"ג) שילחם כנגד הרומאים ששלטו ולא ראו בזה מעבר על השבועות. וכן גם היום כשעמ"י נמצא בארצו, יש עליו מצווה להקים שלטון בא"י (צריך לכאו' דווקא מלך יחיד וע"י סנהדרין ונבואה, אך במשפט כהן הנ"ל מבואר שגם כשאין סנהדרין ונבואה סו"ס מועילה הסכמת העם כדי שיהיה דין מלכות לענייני מלחמות מצווה) שילחם מלחמות מצווה כנגד כל אויבינו ואין להיכנע לדרישותיהם ואין בזה מעבר על השבועות.
נ.ב. אני עדיין מחכה שתפרסם את דברי בדיון הישן שלנו (בעמ' 98 בפורום), אני חושב שדברי רציניים...
צחי אינך צודק כלל...
ראשית, עם ישראל לא היה משועבד לאומות המאוחדות אלא משועבד לבריטים כאן בא"י (ועד כמה היתה נוכחותם של הבריטים מגובה או לא ע"י האו"ם זה לא נוגע לשיעבודנו תחתם).
אך גם אם נניח כדבריך האם הכרזת המדינה בה' באייר תש"ח היתה בצמוד להחלטות האו"ם?? אם תקרא את החלטת האו"ם המפורטת מיום 29 בנובמבר 1947 תראה שהכרזת המדינה היתה נגד החלטת האו"ם מכמה וכמה בחינות (למשל, עפ"י החלטת האו"ם לאחר נסיגת הבריטים צריכה להגיע לכאן ועדה של האו"ם שהיא זו שתעסוק בהקמת שתי המדינות העצמאיות הערבית והיהודית, ועפ"י החלטת האו"ם ירושלים אינה שייכת כלל למדינה היהודית ועוד...).
מעבר לכך, האם השבועה שלא ימרדו באומות פירושה "באומות המאוחדות"? ואם אומה אינה חברה בארגון האו"ם? האם אינה אומה בשל כך? ומה המקור לכך?
וחוץ מזה ארבע מתוך חמש המדינות שהציונים נלחמו עמהם היו מדינות החברות באו"ם שהתנגדו מפורשות להקמת המדינה בהצבעה על כך באו"ם. כיצד היה מותר למרוד בהן? בגלל שהן מיעוט? וכי מצינו דין רוב ומיעוט בעכו"ם (וכמו שכתב מרן הויואל משה: וכי הם סנהדרין??)
ומה שכתבתי שבזמן נחמיה היה מותר הוא מפני שעשו ברשות כורש (ומה שהוספתי שהיתה אז נבואה התכונתי שע"י נבואה יכלו גם לפעול בניגוד לרצון כורש אם היה כך בהוראת הנבואה ולא שהיה צריך גם רצון כורש וגם נבואה).
וחבל שאתה ממשיך לסלף את דברי הראי"ה קוק במשפט כהן ולכתוב שהסכמת העם מספיקה כדי להעמיד מלך למרות שבדבריו כתוב מפורשות שיחד עם הסכמת העם צריך גם הסכמת בית דין (שלא לדבר על כך שהשילטון שנבחר בה' באייר תש"ח (והלאה עד ימינו) אין לו שום קשר אפילו למושג "הסכמת העם" הן מפני שנתמנה ע"י נשים שאינן בעלות זכות בחירה למינוי בישראל והן בק"ו שנתמנה ע"י גויים ואפיקורסים הגרועים מגויים. אבל אתה ממשיך בשלך ואחרי זה טוען שאתה חושב שהדברים רציניים. דברים רציניים מבחינתי הם דברים המגובים במקורות חד משמעיים וכאלה לצערי הרב אני לא מקבל ממך, וחבל.
ואגב, אם קשה לך לראות את דברי הראי"ה...
תוכל לראותם בהדיא גם בדברי המלבי"ם בספר שופטים פרק כ' פס' א' שמדבר שם על התקבץ עם ישראל על שבט בנימין (בעקבות מעשה עינוי הפילגש בגבעת בנימין) ומסביר מדוע יצאו להרוג והרי על פי משפטי התורה לא היו חייבים מעני הפילגש מיתה וכתב שם וז"ל: "רק שישראל התקנאו על כי נעשה בקהל ובפירסום שבזה נידונים כדין כופרים, כי רבים המתאספים לנבלה גדולה כזאת בשאט נפש ועם כל הפרטים שנצטרפו במעשה זאת, הם קרובים לעיר הנידחת, ויכולים להרגם למגדר מלתא לפי צורך שעה וזה לא יוכל לעשות רק או מלך ישראל שיכול להרגם מדין המלכות או כללות ישראל עם הסנהדרין בראשיהם שעומדים במקום מלך ויכולים להרוג חברת הזדונים כמו המלך".
הרי לך ברור (ואם לא תתעקש לחינם תראה שגם ב"משפט כהן" זה ברור) שמה שכללות ישראל חשובים במקום מלך זה רק בצירוף סנהדרין ולא זולת. וגם משאר דברי המלבי"ם הנ"ל תוכל להבין בק"ו בן בנו של ק"ו מה דעת תורה על מדינה המורדת בכל חוקי התורה ובנותנה, ועד כמה רחוק מדעת התורה נמצא מי שחושב כי מרידה בכל התורה כולה לזכות תיחשב בה בשעה שעל עבירה אחת בפרהסיא כמעט אבדו שבט שלם מישראל!!!
בברכה, יואל.
בוא ונעיין בגוף דברי הרב קוק...
בתחילת דבריו, הר' קוק כותב: "דאם מלחמות ממשפט המלוכה הן, איך נלחמו החשמונאים כנגד חיילות סוריא בלא מלך"..., כלומר הוא בא לבאר בתשובתו איך היה מותר לחשמונאים להילחם, אם לא היה להם דין מלך, ומוסיף לבאר בהמשך דבריו (שציטטתי לך בפעם הקודמת) שהמדובר גם על מלחמות מצווה רגילות (כיבוש הארץ ועזרת ישראל מיד צר) ולא רק "נגד השמד ושעת הגזירה של היונים, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך".
והרב קוק מחדד שהקושי הוא שלא היתה נבואה בזמן החשמוניים. ומדברי הרמב"ם בהל' מלכים משמע שנבואה היא תנאי למלוכה (וכן גם סנהדרין אלא שסנהדרין היתה קיימת בימי החשמוניים, ואם כן אין בעיה אצל המלך של החשמוניים מצד הסנהדרין אלא מצד הנבואה בלבד).
ועל זה עונה הרב קוק שני תירוצים:
תירוץ א' - יתכן שכל דרישת הנבואה היא רק לכתחילה אך בדיעבד יש דין מלך גם בסנהדרין בלבד (וע"כ בפ"ה ה"א מהל' סנהדרין הרמב"ם הזכיר רק סנהדרין במינוי המלך). אומנם הרב קוק מתקשה בזה מאחר שבפ"א הל' ח' ממלכים משמע שנביא זה לעיכובא, אך מתרץ הר' קוק, יתכן שדווקא כאשר מולך מלך ברור מבית דוד או עכ"פ ידוע מי הוא זרעו של דוד הראוי למלוכה ובכ"ז רוצים להעמיד משהו אחר, אז צריך נבואה גם בדיעבד. אך בימי החשמוניים לא היה ידוע זרע בית דוד וע"כ היה אפשר למנות ע"י הסנהדרין בלבד. בהמשך דבריו מתייחס הר' קוק לדברי הרמב"ן בפי' עה"ת שהחשמוניים עברו איסור במה שמינו מלך שלא מבית דוד, ומנסה להסביר מדוע בדיעבד זה מה שהיתה הסנהדרין אמורה לעשות. עד כאן התירוץ הראשון, שעניינו הוא שבימי החשמוניים היה ניתן להעמיד מלך גמור גם ע"י סנהדרין בלבד ובלא נבואה. ובמילא מלכי החשמוניים יכולים להילחם מלחמות מצווה. כמובן שתי' זה אינו רלוונטי כיום כשאין סנהדרין.
תירוץ ב' - אומר הרב קוק כך: "וחוץ מזה נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיון שמשפטי המלוכה הם ג"כ מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכיות של המשפטים ליד האומה בכללה. ובייחוד נראה שגם כל שופט שקם בישראל דין מלך יש לו, לעניין כמה משפטי המלוכה, ובייחוד למה שנוגע להנהגת הכלל". כלומר משפטי המלך הקשורים לענייני הכלל, שייכים לעמ"י כאשר אין מלך, ובמילא אפשר להנהיג את ענייני הכלל הללו גם כאשר אין דין מלך.
וכאן הרב קוק כבר לא הזכיר צורך בסנהדרין, שהרי סנהדרין נצרכת דווקא כאשר באים להעמיד מלך ממש, אך ע"מ להנהיג את דיני המלוכה 'שנוגעים למצב הכללי של האומה', אין צורך בסנהדרין אלא את 'האומה בכללה'. ואם תעיין בלשונו של הרב קוק מתחלה ועד סוף, תראה שהוא הזכיר סנהדרין רק בתי' הראשון (שבא להסביר איך יש דין מלך ממש), אך בתי' השני (שבא להסביר רק איך אפשר להנהיג את משפטי המלוכה הנוגעים למצב הכללי של האומה) א"צ בסנהדרין, והרב קוק לא הזכיר כלל סנהדרין.
והרב קוק ממשיך לכתוב:"ומ"מ הסברא קימת, דלענין משפט המלוכה, שנוגע להנהגת הכלל, ודאי גם שופטים מוסכמים ונשיאים כלליים במקום מלך הם עומדים. (ע' המאירי סנהדרין נב: ומ"מ דיני המלכות קיימים בכל זמן, ואף בכל דור ודור יש רשות למנהיגי הדור, גדולי הארצות, לענוש ולהרוג דרך הוראת שעה וכו' וזהו שנרמז בתורה אל השופט אשר יהי' בימים ההם. ובדרשות הר"ן דרוש יא: כאשר לא יהיה מלך בישראל השופט יכלול שני הכחות, כח השופט וכח המלך). וסעד לדבר הוא לשון הרמב"ם בפ"ד דסנהדרין הי"ג: ראשי גליות שבבבל במקום מלך הן עומדים ויש להם לרדות את ישראל בכל מקום כו' ".
ונעיין בראיות שהרב קוק מביא:
א. המאירי בסנהדרין נב: כותב - "כבר ידעת שאין דנים דיני נפשות אלא בזמן שביהמ"ק קיים ושתהא סנהדרין קבועה במקומה...", ובכ"ז מוסיף לכתוב שאע"פ שכיום אין סנהדרין ואין דנים דיני נפשות בכ"ז - "ומ"מ דיני המלכות קיימים בכל זמן, ואף בכל דור ודור יש רשות למנהיגי הדור...". כלומר ברור שאע"פ שאין סנהדרין, יש דין מלך במשפטים הקשורים לענייני הכלל.
ב. הר"ן בדרוש הי"א כותב (אחרי שהסביר שסנהדרין דנה את משפטי התורה הרגילים ואילו המלך דן דברים שהם צורך שעה לתיקון הסדר המדיני) - "ואל תקשה עלי מה ששנינו בפרק נגמר הדין (סנהדרין מו א) תניא ר' אליעזר [בן יעקב] אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה וכו', שנראה ממנו שמינוי הבית דין הוא לשפוט כפי תיקון העת והזמן. ואינו כן, אבל בזמן שיהיו בישראל סנהדרין ומלך, הסנהדרין [הם] לשפוט את העם במשפט צדק לבד, לא לתיקון ענינם ביותר מזה, אם לא שיתן המלך להם כוחו. אבל כאשר לא יהיה מלך בישראל, השופט יכלול שני הכוחות, כח השופט וכח המלך...". כלומר גם כשאין מלך יש ל-'כח השופט', רשות לדון ב-'משפטי המלך'. ואומנם אותו 'כח השופט', אין הכוונה דווקא לסנהדרין, שהרי מדברי הגמ' (הנ"ל בסנהדרין מו.) לומד השו"ע בחו"מ סי' ב' שאפילו "טובי העיר שהמחום רבים עליהם", יכולים לדון בזמן הזה (כשאין סנהדרין) באותם 'משפטי המלך'. כלומר כוח המלך (בעניינים הכלליים) חוזר לעם לגמרי וא"צ סנהדרין.
ג. הרמב"ם בפ"ד דסנהדרין הי"ג: ראשי גליות שבבבל במקום מלך הן עומדים ויש להם לרדות את ישראל בכל מקום כו' ". ג"כ פשוט לחלוטין שא"צ סנהדרין בשביל לעמוד במקום מלך, שהרי דין זה הנלמד מהגמ' בסנהדרין ה. נפסק למעשה בשו"ע גם בזה"ז בסי' כ"ה סע' ב' (לגבי הכוח של ראשי גלויות, ואע"פ שהש"ך שם כתב שכיום דין זה אינו נוהג, זה דווקא משום שטכנית בזמן הש"ך לא היה לעמ"י ראש גולה או נשיא וכד', אך עקרונית גם הש"ך מודה שדין זה שייך בזמ"ז אע"פ שאין סנהדרין).
אתה מתכוון בגוף דבריך כנראה....
כי באשר לדברי הראי"ה- בדית דברים זרים מלבך שאינם כתובים כלל ב"משפט כהן". ראשית החלוקה שעשית בין התירוץ הראשון של הר' קוק לתירוץ השני לפיה בתירוץ הראשון אמר שצריך סנהדרין ובתירוץ השני ביטל את הצורך בסנהדרין היא חלוקה שאין לה בסיס, כי מה שלא הזכיר סנהדרין הוא פשוט משום דנכללים במה שאמר "האומה בכללותה" וכי סנהדרין אינם חלק מהמבנה הכללי של האומה? (אפיקורסים כמו הרצל ובן גוריון אתה מכניס לכלל ישראל ואת הסנהדרין אתה מוציא?!).
מלבד זאת הר' קוק מסכם את דבריו וכותב בפירוש (וזה אחרי התירוץ השני) וז"ל: "אבל כשמתמנה מנהיג האומה לכל צרכיה בסגנון מלכותי, ע"פ דעת הכלל ודעת ב"ד, ודאי עומד הוא במקום מלך, לענין משפטי המלוכה, הנוגעים להנהגת הכלל " ומה שפירשת אתה בדברים אלו שאין הכונה לסנהדרין אלא לסתם בי"ד הם דברי הבל משום שבדבר הנוגע לכלל האומה הבי"ד הרלבנטי צריך להיות בי"ד הנוגע לכל האומה והוא סנהדרין ולא סתם סנהדרין אלא סנהדרין של ע"א. וכל מה שניסית להישען על דברי רבותינו המאירי והר"ן (בדרושיו) אין בו ממש דלא אמרו כלל ששוים המלך המתמנה עפ"י נביא וסנהדרין לראשי גלויות שבבבל ולמנהיגי ישראל שבכל דור בכל דבריהם אלא בזה שבזמן שאין מלך ממלאים הם את תפקידו למיגדר מילתא גם מעבר לשורת הדין אבל לענין שבהם מתקיימות כל מצוות המלך זה דבר שלא אמרו בשום מקום (וכי ראשי גלויות שבבבל כתבו לעצמם ספר תורה שהיה כרוך עליהם כל היום?) ובטח שלא אמרו שריש גלותא יכול להוציא למלחמה כדין מלך ממש דהרי גם בזמן שיש מלך צריכים דברים נוספים מעבר למלך שאינם בעוונותינו בזמננו כלל וכמו שכתב הרמב"ם בהקדמה לס' המצוות (ראה בסוף השרש הי"ד והובאו דבריו ב"דת הציונות" וראה כאן באתר במאמר על סילוף דברי הרמב"ן במצות עשה ד' שהרמב"ן הסכים עמו בכל מה שכתב ואף הוסיף ספק נוסף לגבי אורים ותומים) וכן כתב מרן הג"ר משה פיינשטיין זצ"ל בהדיא וז"ל: "ענין מלחמה כיון שנוגע לפקוח נפש צריך ציווי מיוחד ואורים ותומים וסנהדרין אף במלחמת מצוה כמלחמת עמלק ומוכרח זה מהא דדוד ושלמה וכל מלכים הצדיקים לא יצאו להלחם בעמלק, וזה דבר ברור ומוכרח שלא שייך לפלוג ע"ז, ורק כשנפלו העכו"ם על ישראל כהא דאנטיוכוס מלך יון וכדומה דהוא להצלה עשו מלחמה בבית שני" (שו"ת אגרות משה חלק חו"מ ב' סי' עח'.).
וראה בספר "מנחת חינוך" שכתב בריש דבריו במצות מינוי מלך על כל פרטיה שאינו נוהג עד ביאת המשיח ורק כותב הדינים שינהגו לעתיד לבוא כשתחזור מלכות בית דוד [ולא דקה אחת לפני כן] ועיי' דברי הרמב"ם בפירושו על המשניות [סנהדרין פרק י' משנה א'] שכתב וז"ל:
"אבל ימות המשיח הוא זמן שבו תחזור המלכות לישראל, ויחזרו לארץ ישראל, ויהיה אותו המלך העומד מקום מלכותו ציון, ויתגדל שמו ויגיע לקצוי תבל יותר וגדול על ממלכת שלמה, ויכרתו עמו העמים ברית שלום, ויעבדוהו כל הארצות לגודל צדקו, ונפלאות יתגלו על ידו, וכל מי שיעמוד עליו יכריתהו ה' וימסרהו בידו. וכל פסוקי המקרא מעידים על אשרו ואשרינו בו, ולא ישתנה במציאות שום דבר מכפי שהוא עתה, זולתי שתהא המלכות לישראל". והרי לך ברור מדבריו דלא חשיב חזרת המלכות לישראל עד אשר נזכה לביאת מלך המשיח! ורק בדברים מאד מסוימים הנוגעים להנהגת הצבור גם בגלות למדו ממלך לגבי שאר מנהיגי הדור אבל בשום מקום לא מצינו שדִבֵּר מישהו מכך שמנהיגי ישראל שבכל דור הושוו למלך לגמרי והם דברים שבדית מלבך והיה עליך להביאם בשם עצמך ולא בשם הר' קוק. ומה שכתבת: "ואומנם בקום המדינה, הקמת המדינה היתה ע"ד רוב חכמי ישראל, שהם הרבנים שישבו במועצת הרבנות הראשית (ביניהם הרב עוזיאל, הרב הרצוג, הרב הדאיה, הרב עדס, הרב ראטה, הרב פראנק, הרב ראובן כץ ועוד) ורוב רבני אגו"י ובראשם הגאון ר' איסר זלמן מלצר. והם נתנו למוסדות המדינה את הכוח ההלכתי לדון במשפטי המלוכה הנוגעים לענייני הכלל".
הנה הפלגת לכתוב דברים חסרי כל אחיזה במציאות וגם כאן לא טרחת להביא כל מקור לדבריך. מועצת גדולי התורה של אגו"י בכלל לא התכנסה לדון בשאלת ההצטרפות למוסדות השילטון בתש"ח וכל שכן לא נתנה כח הלכתי למדינה בשום ענין. עסקני אגו"י שהחליטו להכנס למוסדות השילטון ולצרף את חתימתם למסמך הכפרני הנקרא "מגילת העצמאות" עשו זאת על דעת עצמם ובהתיעצות עם גדולי תורה בודדים [ראה על כך בהרחבה בספרו של הרה"ח צבי וינמן "מקטוביץ' עד ה' באייר" פרק ו']. ולגבי הרבנות הראשית בן גוריון וחבריו לא בקשו שום כח הלכתי מהרבנות הראשית ודעת הרבנות הראשית לא ענינה אותם כלל מהסיבה הפשוטה שלרבנות הראשית לא ניתנה שום סמכות מצד המדינה להתערב בכלל בשאלות מדיניות אלא בשאלות של "צרכי דת" וגם זה בכיוון ההפוך והיינו שהחילונים הם המחליטים עד היכן יגיע הכח ההלכתי של הרבנות הראשית ולא להיפך. [ומה שהבאת שם הפניה לדברי ה"ציץ אליעזר" כדי לגרום לחשוב שיש מקור לדבריך, הנה לא דבר שם בכלל על כח הלכתי מצד גדולי ישראל אלא על כך שרוב היושבים בא"י השתתפו בבחירות לשילטון המינים ורצו בשילטון זה וגם זה חסר ערך הן ממה שמבואר לעיל שמעבר לרצון העם צריך הסכמת הסנהדרין והן מחמת שכשהמועמד למלכות הוא פסול למלכות מצד הדין לא יועיל כלום רצון העם וכשהעם הסכים על מלכות אגריפס והיה פסול מצד דין תורה נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה על שהסכימו על מלכותו והיתה הסכמתם בכלל העוון החמור של חנופה], והן מצד שכשמדובר על רצון העם או רוב העם מדובר על רצונם של הנכללים בכלל ציבור ולא של הפורשים מדרכי ציבור וכל שכן לא של הכופרים והממומרים שהם היו רובא דרובא של הבוחרים את שילטון המינים וגם של הנבחרים לשילטון זה].
ומה שהזכרת "ובראשם הגאון רבי איסר זלמן מלצר" הוא שקר מוחלט שהרי שמו לא הופיע כלל אפילו בכרוז שנכתב ע"י ראשי הישיבות בבחירות לממשלה הראשונה בתש"ט.
ולגבי המלבי"ם: דבריו ברורים וחד משמעיים וגם כאן החלטת על דעת עצמך בלבד שכשאין סנהדרין אז גם סתם נבחרי ציבור הם במקומם...(מקור הלכתי??...).
וחוץ מזה לפי דבריך שהרבנות הראשית לישראל היא ממלאת המקום של הסנהדרין וראשי הממשלה האפיקורסים הם לא פחות מאשר "מלכי ישראל" כיצד מעזים רבנים שאינם בכלל הסנהדרין לצאת נגד המלך ונגד הסנהדרין ולפסוק לחיילי מלכות ישראל החדשה לסרב פקודה בניגוד להחלטת הרבנות הראשית [וכן בניגוד להחלטת הסנהדרין הצבאית] ומדוע אינך כותב חד משמעית שהר' שפירא והר' דב ליאור ושאר הרבנים שפסקו כן הינם מורדים במלכות ובסנהדרין?! אתמהה...
לסיכום- צחי, אנו שמחים לדון עם כל אחד הפונה ברצינות [ולמי שלא יודע צחי הוא האברך היחיד מקרב אברכי הציונות הדתית שטרח להיפגש עימנו אישית 3 פעמים לצורך דיון בסוגיות המועלות כאן ובספר "דת הציונות" ואנו בטוחים