---

הרמב"ן בעניין אורים ותומים

---

שלום!

כתבת במאמרך על סילוף דברי הרמב"ן בעניין מלחמת מצווה כך:

"בסוף מנין המצוות של הרמב"ן כשהוא מסכם איזה מצוות השמיט מחשבון הרמב"ם ואיזה מצוות הוסיף הוא לחשבון כותב הרמב"ן מפורשות וז"ל:  "ויש לי ענין מצוה מסתפק עלי והוא שייראה לי שמצוה על המלך או על השופט ומי שהעם ברשותו להוציאם לצבא במלחמת רשות או מצוה להיות שואל באורים ותומים ועל פיהם יתנהג בעניינם והוא אמרו ית' (פנחס כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני י"י על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה. יצוה ביהושע שהוא המושל הראשון אשר הוא פקיד על העדה שישאל בעניינם באורים ותומים ועל פי משפטם יוציאם ויביאם וכן בכל השופטים והמלכים לדורות. וכן אמרו בגמר ברכות (ג ב) ובסנהדרין (יו א) כשהיה דוד המלך מצוה לכו ופשטו ידיכם בגדוד ששואלין באורים ותומים. ומזה אמרו (יומא עא ב, עג ב, כלי המקדש פ"י הי"ב) אין נשאלין אלא למלך או לבית דין ולמי שהציבור תלוי בו שנאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא זה מלך וכל בני ישראל זה משוח מלחמה ומי שצורך הצבור תלוי בו וכל העדה אלו בית דין. ומן הלשון הזה נראה שהיא צואה דורית. ובשני שלשבועות (יו א) אמרו שתי בצעין היו בהר המשחה עליונה לא קדשה קדושה גמורה אלא עולי גולה קדשוה שלא במלך ושלא באורים ותומים ולא היו אוכלין שם קדשים קלים ומעשר שני. והנה הרב בעצמו כתב בהקדמתו למצות [רב: - ד.] כלשון הזה וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה וכהן גדול כמו שאמר ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני י"י. וזו היא באמת מצוה לא עצה בלבד והיא לדורות. ובראשון שלסנהדרין (יד א) כשהיו חוקרים על מאמרם שאין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין שלשבעים ואחד אמרו וכל העדה אלו סנהדרין ודילמא לסנהדרין הוא דקאמר רחמנא דלישאלו באורים ותומים ונשאר כן".ע"כ.

כלומר, לא רק שהרמב"ן מביא את כל דברי הרמב"ם בענין מלחמה בזמן הזה ללא שום הסתייגות אלא שמוסיף הוא ספק נוסף לגבי חיוב בשאלת אורים ותומים ונשאר בספק זה , מה שמשמיט את הקרקע מהלימוד של רבני הצה"ד בענין זה שכן לשיטתם הכריע הרמב"ן את הספק שהרי פסק שמלחמת מצוה נוהגת בדורנו ומשמע שלא צריך אורים ותומים וא"כ כיצד נשאר הרמב"ן בספק בהשגותיו??"

עד כאן מה שכתבת במאמר.

אני הבנתי את דברי הרמב"ן אחרת. לעניות דעתי הרמב"ן סובר כמו הרמב"ם שחייבים אורים ותומים ואי-אפשר לצאת למלחמה בלעדיהם.

הרמב"ן מסתפק רק אם השאלה באורים ותומים נחשבת מצווה מרמ"ח מצוות עשה או לא. במילים אחרות, כל הספק של הרמב"ן הוא, האם צריך להגיד :"הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה של שאילה באורים ותומים" או לא. אבל בעצם החיוב של שאילה באורים ותומים לפני יציאה למלחמה אין לרמב"ן ספק! ודוק.