שאלה שנורא חשובה לי.

לאחרונה נחשפתי לעיוותים, במילה גסה, ביסודות האידאולוגיה עליה נשענתי לא מעט זמן. כמובן שמדובר על האידיאולגיה הציונית. הבנתי, ואם אני טועה תתקנו אותי, שלא הייתה לנו זכות לבוא ולכבוש את ארץ ישראל, כשאנחנו לא מבערים עבדה זרה ממנה, ולא שומרים תורה ומצוות (וכאן אני מתייחסת כמובן לכלל, כי כמובן יש אנשים שכן שומרים תורה ומצוות) והמקור לך הוא בפרשת "אחרי מות" על פי פירוש הרמב"ן.

מתוך כך, ועוד פעם אם אני טועה תתקנו אותי, שעדיף היה לנו להשאר בגולה ולהתבולל, מאשר לעשות את זה באדמת א"י שאפשר לדמות אותה לארמון המלך.

כך שבעצם זו לא הייתה מצווה לחזור לארץ ישראל ולכבוש אותה ועדיף לעם היהודי להשאר בגולה ולהתבולל מאשר לעשות את זה בא"י.

כשהתייחסתי לטענות אלו, ואמרתי שעם כל הבעייתיות ההלכתיות, עדיין עדיף להשאר בתחום מדינת ישראל, ולא בגולה, כי בגולה היה בהרבה יותר קשה, עירערו את תשובתי, והגיבו שגם היום בארץ ישראל, ובמדינת ארץ ישראל, המציאות קשה מאוד, ואם מזכירים את השואה, שהיא זכרון כואב לעם ישראל בגולה, אפשר להגיב שגם בארה"ב היו יהודים והם לא נפגעו מהשואה כך שאין זה נכון שבגולה ספגנו דברים איומים, שאין כמותם במציאות היומיומית שלנו במדינת ישראל.

וכאן מגיעה טענתי. נכון, המציאות רחוקה מלהיות מושלמת, אנחנו עדיין סופגים התקפות, שנאה וכו', אך לא עדיף להיות בין יהודים, גם אם אינם שומרים תורה ומצוות, ולא להרגיש סוג ב', שגם היהודים בארה"ב זכו ליחס סוג ב', על אף שלא ספגו מרצח המוני ומהתקפות?!

אני חושבת שאכן מזל שאנחנו כאן, גם לצערנו שיהודים לא שומרים תורה ומצוות ולא רואים את האמת, ועדיין לא עדיף מהלשאר בגולה, ששם ללכת ברחוב היה עניין מסוכן. והבנתי מהארגון שכל עוד עם ישראל רחוק מלשמור תורה ומצוות זה לא משנה אם נשב פה, או שם.

ועל כך אני מאוד מאוד מאוד מתקוממת. אני שמחה שאנחנו פה ושיש לנו מדינה, ויש לנו צבא שמגן עלינו, (ואני מודעת לכך שהכל בידי ה', כך שאני לא "משתחווה" לצה"ל, אלא על עצם קיומו) כי פעם זה לא היה קיים, ואני ממש ממש רוצה להבין איך אפשר לטעון שלא משנה איפה נהיה, תמיד יהיה רע.

עובדה שכשאני מסתכלת על ההיסטוריה אני שמחה שאני פה, אני שמחה שלא מגדפים אותי על עצם היותי יהודיה, שבבית הספר אני לא מרגישה שונה מחברי לכיתה וכו'.

אני מאוד מאוד רוצה להבין את טענתכם, כי התשובות שקיבלתי לא נותנות לי מנוח.

תודה

שלום אלמונית...

בקשר לטענתך ש"שם ללכת ברחוב היה עניין מסוכן" ,אוסיף ואומר שכאן-במדינת ישראל,זהו המקום הכי מסוכן ליהודים! כמה תיאורי אנטישמיות שמעת בחו"ל?מה קורה ליהודים בחו"ל?האם שמעת שהורגים יהודים,שיש פיגועים רציניים?

כאן,בארץ ישראל-ארץ הקודש-מספיק שתעלי לקו אוטובוס תמים,ואדם יראה אותך מעט חשודה או עם מזוודה חשודה-מיד כולם ישאבו החוצה...בחו"ל אפשר ללכת ברחוב ומקסימום-לקבל סטירה מערבי.פה,אנשים יכולים ללכת ברחוב ולחטוף כדור בראש! ודווקא פה זה חייב להוכיח את עצמו.בורא עולם רוצה להראות לנו שעד שהיהודים לא יחזרו אל דרך התורה,דרך האמת-זה לא ייפסק,א"י תמשיך להיות מקום מסוכן-ודווקא ליהודים.וודאי שצריך לשמוח שאנחנו יושבים בא"י, ושאנחנו יכולים לקיים פה מצוות-אך זה לא לכתחילה!

לגבי צה"ל-אנו החרדים יודעים ובטוחים שאנו הצבא היחיד ששומר על קיומנו בממלכת חושך זו. בלעדי התורה אין עולם, כפי שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי". השם יתברך אומר במפורש שאילולא לומדי התורה יומם ולילה, הוא לא היה מאפשר את קיום העולם.
בעיה חמורה שיש בצה"ל היא חוסר הצניעות המוחלט. והרי צבא השם מוכרח להיות צבא קדוש. בצה"ל אין קידוש השם. פועלים בשבתות (גם שלא למטרת פיקוח נפש), מלבישים נשים בבגדי גברים ומלבישים עליהן נשק, מערבבים גברים ונשים יחד, באיסורי יחוד וגרוע מכך.
בתנ"ך הוזכר מספר פעמים שהיהודים היו פוחדים לצאת למלחמה, שמא החטאים שלהם יפגעו בהם בזמן קרב. רק הטהורים והקדושים ביותר היו יוצאים למלחמה. כאן המצב הוא הפוך רחמנא ליצלן. וחשוב לקחת זאת בחשבון. כמעט כל מי שהולך לצבא ניזוק ומתדרדר מבחינה רוחנית.

כמה עובדות שכדאי שתדעי על הצבא:

1. הצבא לא מתחשב כלל בחרדים, למרות שבחוקי היסוד של הצבא יש הוראה ברורה לכבד את השקפת עולמו של המתגייס, ולא לפגוע באמונתו ובדעותיו, הצבא כלל לא מקיים זאת, יש עדויות מסמרות שיער, מצולמות ומשוכתבות, של חיילים דתיים ששירתו בנח"ל החרדי,על כך שמפקדי הצבא זלזלו בהם, הכריחו אותם לחלל שבת , להפר את צום תשעה באב, ויש עדויות גם על הפרה של צום יום כיפור,

2.הצבא סובל מעודף כח אדם, הוא לא ממש זקוק לחרדים, הסיבה שהחילונים משתלחים בנו היא לצורכי תעמולה בלבד,

3. כפי שבודאי ידוע לך החרדים הם מיעוט באוכלוסיה, יש אותה כמות מספרית (ויש טוענים שאפילו יותר מהחרדים,) של חילונים שמשתמטים משירות צבאי, כמו לדוגמא אמנים שמאלנים 
וכן אנשים שלא משרתים בצבא מטעמי "מצפון" וכדומה, אך הם לא זוכים למתקפה כל כך ארסית כמו זאת המופנת כלפי החרדים,

4.הטענה כי השתמטות החרדים משירות צבאי לא מוסרית, מעלה את השאלה איך יתכן שהממסד החילוני הסכים להסדר זה, הרי הצעת החוק של פטור משירות צבאי התקבלה כבר בשנות החמישים כאשר המדינה נשלטה על ידי מפא"י, ולחרדים כלל לא היה כוח פוליטי, אם כן איך יתכן שמנהיג ומצביא כמו דוד בן גוריון שבודאי לא הצטיין באהבת הדת, הסכים להסדר של פטור משירות צבאי לחרדים?

הטענה כי אז האוכלוסייה הדתית הייתה קטנה בהרבה, אינה תשובה כלל, היות וגם האוכלוסייה החילונית הייתה קטנה, והיחס בין המתגייסים לבין המשתמטים בעבר,  הוא אותו יחס בדיוק בימינו אלה!
מסתבר כי את מה שהבין דוד בן גוריון, לא מבינים כלל  מנהיגי הציבור  החילוני היום.

שימי לב היטב:הרי הציבור הדתי לאומי  מתגייס לצבא ,אבל זה לא ממש עוזר לו כדי להיות "מקובל" אצל החילונים,הצבא והמדינה פגעו ברגשותיהם בצורה גסה ביותר כשפינו את חבל עזה וישובי גוש קטיף, והם לא מפסיקים להשמיץ את הציבור המתנחל בשטחים, למרות שמיטב החיילים והקצונה בצבא באים ממגזר זה.
כך שזה ממש לא משנה אפילו לדת"לים.הם רוצים להיות "בסדר" מכל הבחינות אבל יוצאים מבולבלים וחוטפים מכות.

זה כן מצווה לשוב לארץ ישראל !

ארץ ישראל, זה לא קשור עם המדינה הזאת שהיא רק בת 59 שנה. יהודים חרדים עלו לארץ מאה חמישים שנה לפחות לפני שהרצל נולד. אין לציונים החילונית מונופול על הארץ הקדושה שלנו. החרדים היו הראשונים ובנו את התשתיות והמושבות הראשונות, במטרה לשבת בארץ ולקיים כאן מצוות ה'. הרבנים הכי גדולים עודדו את יהודי אירופה לעלות. זה היה לפני שהחילונים ניסו להשתלט על הכל. ד"ר ישראל דהן השיג מכתב מהמלך אבדלה, שנתן ליהודים רשות רשמית להתיישב בארץ. אך הוא נרצח על ידי אנשי בן גוריון והמכתב נעלם. לו היה מצליח מדינה דתית הייתה קמה אז והייתה יכולה לקבל את כל יהודי אירופה שניסו לברוח מהנצים. לשוב לארץ זה עניין דתי, לא היה צורך "לכבוש" אותה, אלא דרך קיום תורה ומצוות.