(חלק מהדברים כבר ידועים-ונכתבו גם באתר זה, אך בסוף יש התבטאויות מפחידות ומסמרות שיער ממש)

 

 

ציונות תמורת נצרות (מתוך החוברת:"דעת לדעת")

 

בינימין זאב הרצל, כותב ביומנו האישי בתאריך 24.12.1896 (כתבי הרצל, כרך ב' יומן א' עמוד 14,הוצ' ניומן):"חפצתי לפתור את שאלת היהודים לכל הפחות באוסטריה, בעזרת הכנסייה הקתולית.ולהשיג על ידם ראיון אצל האפיפיור, על מנת להגיד לו "עזרו לנו מיד האנטישמים, ואני מחולל תנועה כבירה בין היהודים,שיעברו לנצרות באופן גאה וחופשי,חופשי וגאה במובן זה,שמנהיגי התנועה,בפרט אני נישאר יהודים, ובתור יהודים נטיף ללא בושת פנים,כמו שעשו יהודים עד אז,כי אם מתוך זקיפות קומה, ובפרט שהמנהיגים ישארו ביהדותם,אנו האמיצים נהיה דור התחומים.אנו נשאר באמונת אבותינו,אך את בנינו הצעירים נמיר עוד לפני הגיעם לגיל של החלטה עצמית".

 

כיהודי מתבולל בצורה קיצונית,לא הסכים הרצל אף למול את בנו הנס,שֶׁלְּיַמִים גדל והתנצר (ביום היארצייט העשרים למות אביו), וכך כתב ביומנו( דו שבועון "תמורה" מס' 2 עמ' 12-13):"הרב גלבהייז ביקר אותי ושאל:הנכון הוא שלא מלתי את בני הנס? עניתי לו: זה עניין משפחתי! הוא הוסיף בעיניים סגורות: לא,זה עניין לאומי! נכון הוא יהודים רבים אינם מלים את בניהם אך אין אלה מתיימרים להביא את הגאולה לעם ישראל".

כסובל מרגשי נחיתות אל מול העמים שהעריץ ומתוך שנאה לעם שבו גדל,המשיך הרצל להטיף בכל כוחו בעד ההתבוללות ככלל וההתנצרות בפרט וכך כתב במאמרו (מתוך הספר "הרצל" מאת עמוס איילון):"אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע ואין אני נרתע ממעבר פורמאלי לנצרות ואני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר.

לי יש בן הייתי מעדיף להתנצר היום ולא מחר כדי שתק' החברות שלו בנצרות תתחיל מוקדם ככל האפשר".

הרצל גם היה בז לכל מי שאינו נחשב בעיניו לתרבותי ונאור,כדוגמת המנהיגים הגויים שכה העריץ, עד שהגיע להפנים רעיונות אנטישמיים בליבו וכך המשיך וכתב ביומנו (דו שבועון "תמורה" מס' 2):"הכמרים הנוצרים הם ברום המדרגה מפני שאינם להוטים אחרי הכסף... הנוצרים הפשוטים טובים הם מכמרי היהודים".

הרצל סיפק נימוקים ואף עודד את הרדיפות האנטישמיות וכך כתב ביומנו(יומן א' עמ' 16):"אכן האנטישמיות שהיא כוח חזק ומושרש בתת ההכרה של ההמונים לא תזיק ליהודים. אני מוצא שהיא מועילה לבניית האופי היהודי,חינוך הקבוצה ע"י ההמון,חינוך שעשוי להוביל להתבוללותה!"

 

מקס נורדאו, מנהיג ציוני אחר,מגלה במכתב את מחשבותיו על ישו:"אדם זה הוא דמות יהודית אידיאלית טיפוסית! הדבר היפה ביותר שיצר איש האמונה מאז ומעולם...הוא נפש מנפשינו, כמו שהוא בשר מבשרנו.אדם זה משלנו הוא,לכבוד לעמנו ואנו רואים אותו כאחד מבניו...ואני מסכם-אנו רואים אותו כאחד משלנו, וכן גם את תורת "המוסר" שלו, ואת האוונגליון(ספר דת נוצרי)...קבל נא אב חביב ויקר את רחשי הכבוד של המסור לך ד"ר מ. נורדאו".

עמוס בן גוריון,מספר בראיון לעיתון "מעריב" (י"ד בתשרי תשמ"ז), כי כאשר החליט לשאת אישה נוצריה,ברכו אביו,דוד בן גוריון כי:"זה טוב לשבח את הגזע".במקביל לאהדה לנצרות הפנימו מנהיגים ציוניים גם מטבעות לשון שהשתמשו בהם האנטישמיים הגדולים ביותר.אפילו תוך כדי הענקת צידוק לאנטישמיות.

דוד בן גוריון:"לא רשע וסכל של הגויים אלא מעמדם המשונה שאינו הולם את את מסגרת חייהן התקינים של אומות העולם הוא בעוכרינו.והאנטישמיות מה היא כי נלין עליה".(במערכה פרק ד' עמ' 212)

י.ח. ברנר,סופר ציוני ידוע אומר כדלהלן:"הן עם של יהודים אין בעולם.יש בהולים מטומטמים ומופלגי תורה בליטא,טפשים ופראים בפולניה,הדיוטים ונבזים בגליציה,נרקבים ומעלי באשה בהונגריה ורומניה,גסים וכהים באנגליה ואמריקה,שנוררים ומזוהמים בפלשתינא,צבועים אנוסים ודשנים-כרסנים בגרמניה ובפרנציה ובאיטליה,וכולם כולם ספחת-הן לעמם ולעם אשר בתוכו הם יושבים".