הוספה קטנה לדברים המצויינים של צלפחד

בעניין מה שכתב ר' ברוך משקלוב בהקדמת אוקלידס ששמע מהגר"א "כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדים יחד"...

כבר כתב על כך הרב בצלאל לנדוי, (הגאון החסיד מוילנא עמ' ריז):

"ספק אם דברים אלה יצאו מפי הגר"א, ואין להמנע מלהביע חשש שהדברים לא הובנו ע"י השומע כל צרכם... משכילי הימים ההם ניסו כנראה לייחס השקפות וכן דברים שלא אמרם ולא עלו על לבו" כמו כן הדברים לא נזכרו על ידי איש מן התלמידים ששיבחו את הגר"א וידיעותיו בכל החכמות.

ר' ברוך היה קשור לתנועת ההשכלה, בהוצאת ספריו הוא נתמך ע"י המשכילים בברלין, בראש ספרו "יסוד עולם" מנויים כמה משכילים המשבחים את ר' ברוך ומגנים את הלוחמים בהשכלה.

בספר "בן פורת" מאת מרדכי פלונגיאן מראשי המשכילים בליטא, כתב על רבי ברוך "כי שאב ממעינות מנדלסון בברלין".

תשובת מרן ה"אגרות משה" בנידון...

הנה בדבר ת"ח הרוצים להתעסק בתורה ולהחכים בה בידיעת התורה בכמותה ואיכותה ונהנים לפרנסתם ממה שנוטלים פרס בכוללים וכן הרבנים הנוטלים פרס והמלמדים עם תלמידים וראשי הישיבות הנוטלים פרס לפרנסתם אם שפיר עבדי או שיש מה להרהר אחר זה ויהיה מדת חסידות שלא להתפרנס מזה אלא ממעשה ידיו. הנה ודאי שפיר עבדי דכן איפסק ברמ"א יו"ד סימן רמ"ו סעיף כ"א שאפילו בריא מותר ומותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה שעי"ז יכולין לעסוק בתורה בריוח. והש"ך סק"כ הביא אף מהכ"מ שפסק כן אפילו אם נימא שאין כן דעת הרמב"ם משום שכל חכמי ישראל קודם זמן רבנו ואחריו נוהגין ליטול שכרם מהצבור, ואף אם לדינא הלכה כרמב"ם הסכימו כן חכמי הדורות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שאילו לא היה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולין לטרוח בתורה כראוי והיתה התורה משתכחת מישראל ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה ויאדיר והוא לשון הכ"מ בפ"ג מת"ת ה"י בסופו. וכן הביא ממהרש"ל שכתב ואמת שאם לא כן כבר היתה בטלה תורה מישראל כי א"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה וגם להתפרנס ממעשה ידיו, ומסיק יותר דעון הוא בידו אם לא יקבל מאחרים אפילו יודע חכמה ומלאכה שיוכל ליגע בה ולהרויח כדי לפרנס את ביתו בוז יבוזו לו באהבת התורה ולומדיה כי א"א שיבטל מלמודו עיי"ש, ולכן הוא דין ברור ופשוט שנתקבל בכל הדורות אם מדינא אם מתקנה דעת לעשות לה' הפרו תורתך שמותר לעסוק בתורה ולהתפרנס מקבלת פרס או ממה שהוא מלמד תורה לאחרים או שהוא רב ומורה הוראה, ואין להמנע מזה אפילו ממדת חסידות. ואני אומר כי אלו המתחסדים מצד שיטת הרמב"ם הוא בעצת היצה"ר כדי שיפסיק מללמוד ויעסוק במלאכה ובמסחר וכדומה עד שלבסוף הם שוכחים אף המקצת שכבר למדו ואינו מניחם אף לקבוע זמן קצר לת"ת, כי אם הראשונים כמלאכים אמרו שא"א לעסוק בתורה ולהחכים בה כשיעשה מלאכה להתפרנס ממעשה ידיו, כ"ש בדורנו דור יתמא דיתמי וגם אין לנו הנשים צדקניות שירצו לסבול עוני ודחקות כבדורותם, שודאי א"א לשום אדם להתגאות ולומר שהוא יכול לעשות מלאכה ולהחכים בתורה. לכן לא יעלה על מחשבתך עצת היצה"ר שיש בקבלת פרס דלומדים בכוללים ופרס דרבנים ומלמדים וראשי ישיבה איזה חטא וחסרון מדת חסידות, שהוא רק להסית לפרוש מן התורה. ומי יתן והיו נמצאים אנשים מתנדבים לפרנס הרבה ת"ח היו מתרבים בני תורה גדולי ישראל ובעלי הוראה כרצון השי"ת שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. ידידו מברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין

(שו"ת אגרות משה יו"ד חלק ב' סי' קטז'')

תודה לידידנו ר' יצחק על ההפניה למקור.

בברכה, יואל.

הוספה חשובה בנוגע ללימודי קודש וחול !

ראיתי את הטענות הרבות של הדת"ל בנוגע לשילוב קודש בחול. במיוחד כאן באתר ובקונטרסים רבים שמוציאים רבניהם למינהם,  אם לכאורה כל מיני ראיות וטענות חזקות להצדיק את צדקת דרכם. ובכך מתעים את המון העם, לדרכם הקלוקלת.

אני כאחד המתגורר בשכונה דתית-לאומית או חרדלי"ת בנתניה. ויוצא לבוא בדו-שיח רב עם בחורים נערים ואף רבנים מהעיר אשר משתייכים למגזר הדת"ל. נתקלתי רבות במיוחד בנושא הזה של הקודש בחול.ובמיוחד מהטענה "החזקה" לכאורה. מדברי הרמב"ם.

על כן ראיתי לנכון לעניות דעתי לענות בצורה ברורה אשר חנני הבורא בנוגע לרמב"ם:"

עיין ברמב"ם בספר המדע הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ח: "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה וכו' ...חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר: והגית בו יומם ולילה.

וכן בהלכה י' שהבאת עיין שם בכסף משנה שהאריך בטוב טעם. וכן עיין לפניכן בהלכות ו'-ט'-מה כותב הרמב"ם בעיניין מעלת  לימוד תורה.

בנוסף לכך: עיקר הדגש של הרמב"ם זה שמא יתפרנס מן הצדקה. אין כוונתו לנוטל כסף עבור שיושב ולומד תורה. כי הרי ראינו כבר בתורה שהיה שותפות בין יששכר וזבולון. שהם היו עוסקים במסחר והם היו יושבים ולומדים תורה ובכך הפכו לשותפים. וכן כדברי דוד המלך: "עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר וכו'". אלא כוונת הרמב"ם היא: שאם אדם יושב ועוסק בתורה יום שלם (ללא שותפות) ובעצם גוזר על עצמו ועל משפחתו, שיצטרך לחזר על הפתחים ולבקש צדקה להאכיל את עצמו ובני ביתו. ועל זה אמר הרמב"ם שחילל את ה' וכו'. אבל בימינו שאברכי הכוללים מקבלים כסף מהמדינה וכן מתורמים רבים בחו"ל המפרנסים אותם. אז בזה הם מקיימים את שותפות יששכר וזבולון ונכללים בגדר 'תורתו אומנותו'.

דבר נוסף: הידעת שהרמב"ם כותב באחד מאגרותיו על הרבנים שהיו  בדורו וחלק מהדברים שכותב על הראב"ד. הוא כותב-שבגלל שהראב"ד רק למד תורה, אז הצליח לעקוף אותו בהשגותיו. אבל אילו היה הרמב"ם רק לומד תורה היה עוקפו.

וגם הרמב"ם בעצמו בהלכות ת"ת פ"ג ה"ג-"אין לך מצוה בכל המצוות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה, אלא תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן. שהתלמוד מביא לידי מעשה, לפיכך התלמוד קודם למעשה בכל מקום" / משמע: שגם אם יש מצוה לעסוק במלאכה התלמוד קודם ל הכל. {וכאן המקום להעמיד ולומר-שהתלמוד גם קודם לארץ ישראל וקודם להתגייסות בצבא}.

בנוסף לכך עיין התם בהלכה ט': "גדולי חכמי ישראל היה מהם חוטבי עצים, ומהם שואבי מים, ומהם סומין, ואעפ"כ היו עוסקין בתורה ביום ובלילה".

וכן בהלכה ה':  "לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ ישא אשה, שאם נשא אשה תחילה אין דעתו פנויה ללמוד וכו'. והגמרא בקידושין דף ל. אומרת-האב חייב בבנו למולו, לפדותו, ללמדו תורה ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו בנהר. מוכך מדברי הגמרא שגם על הצד שצריך למוד אומנות זה רק לאחר שנשא אשה. וראינו שנשיאת אשה זה רק לאחר שלמד היטב תורה. וא"כ גם על הצד שבימינו צריך ללמוד אומנות, הרי את הבגרויות עושים לפני החתונה. וא"כ הרי הסדר בברייתא שלימוד התורה קודם להכל. וגם במחלוקת של ר' יוחנן ור' יהודה זה לא לגבי אומנות. אז לכ"ע הלימוד תורה קודם לאומנות. וחוץ מזה שתורתו אומנותו. ורואים שם בגמרא בנוסף- שצריך ללמוד אומנות שמא ילסתם את הבריות אז שוב רואים שהכל מתבסס על אותה הטענה רק  שכשלומד הוא לומד ללא תשלום כלל.

וחוץ מזה: מי אמר שהאומנות של הגמרא זה לימודי בגרות אשר משולבים בחלק מהלימודים דברי אפיקורסות או דברים המיותרים ביותר לצורך הוצאת תעודת הבגרות. וזאת בנוסף לכל, שגם אם הוציא תעודת בגרות עדיין אין בידו מקצוע כי לשם כך יצטרך שוב ללמוד עוד שלוש שנים. ויוצא שבזבז הרבה מזמנו לריק. אולי האומנות שהגמרא והרמב"ם מתכוונים זה אותה אומנות כמו שעבדו האמוראים-שואבי מים, חוטבי עצים וכו'-עבודות ללא בגרות.  ואם תבוא ותאמר שהיום השתנו פני הדברים מהעבר. אשיב לך:שגם בעיניין תורתו אומנותו השתנו פני הדברים, והיום יש מסיייעים רבים שתורמים לכוללים שלא כבעבר. ואם כן אולי כשהרמב"ם כתב את ההלכה י' בתקופתו לא היו משלמים ללומדי התורה כבימנו.

דבר נוסף:    הרמב"ם התם בהלכה יב' כותב: "כיצד. היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכה שלוש שעות ביום, ובתורה תשע, ואותן התשע קורא בשלש מהן בתורה שבכתב, ושלוש בתורה שבעל"פ ובשלוש מתבונן בדעתו להבין דבר מתוך דבר וכו'. ור"ת בקידושין ל.{מובא בהגהות מימוניות} מפרש-"דתלמוד בבלי חשיב מקרא משנה ותלמוד כדאמרינן בסנהדרין כד. בבל בלולה במקרא  , בלולה במשנה, בלולה בתלמוד, ואין אדם צריך להשליש יותר אלא יעסוק בתלמוד בבלי".   ואם כן שואל יקר: הרי ידוע לכולנו שבדורנו כל מי שנכנס לעסק המסחר, הרי עיתותיו לתורה הם מועטים מאוד. ובנוסף לכך: שהיום גם לאלו שיש בידם מקצוע לא בטוח שיהא להם מקום עבודה. ניתן לראות בסקרים כמה מובטלים יש. כמה רופאים שלמדו לפחות שבע שנים בשביל תואר אחד. יושבים בביתם ומצפים לטלפון גואל שיסדר להם עבודה. והדברים והסיפורים הם לרוב. אז אנא שואל יקר חזק עצמך בבטחון בבורא עו