---

יש עוד אחים

---

נושא: יש עוד אחים





במשך שנים החרדים חוטפים את נחת זרועה של המשטרה ואיש מציבור המתנחלים לא הביע סולידריות. אז אולי במקום לרדוף אחרי החילונים הגיע הזמן לקואליציה חדשה. חגי סרי לוי

17/3/2006








הגיע הזמן לומר את האמת. היחס של רבים בציונות הדתית כלפי החרדים איננו רק מחלוקת אידיאולוגית עמוקה. למרות ששני המגזרים סובלים במידה כמעט שווה מיחס מתנכר ומשפיל, במקרים רבים מדי היחס לחרדים גדוש בהתנשאות, זלזול אטימות ואפילו תיעוב.

לדתי לאומי הממוצע ישנה תשוקה אובססיבית, לרדוף אחרי אחיו החילוני, לבקש את אישורו לקיומו, להראות כמותו, ולהוכיח לו שהוא עצם מעצמותיו. בו בזמן יושב בקרבנו מגזר שלם חובש כיפה וציצית, מתפלל איתנו באותן שעות ובאותו הנוסח, שומר את השבת בדיוק כמונו, ושרצים לא באים אל פיו. אלא שהזהות הזו איננה מעניינת חלקים ניכרים בציבור הדתי לאומי. הם יוצאים בקצף נגד חרדים משום שאינם אומרים הלל ביום העצמאות, אבל ישבו בנועם לקרב רחוקים, ששומן החזיר שאכלו בבוקר, עוד נוטף משפתותיהם.

הדתיים לאומיים כועסים עליהם בשל התבדלותם, ויחסם למדינה ולשירות בצה"ל. לדעתם, הם המקור לסלידת החילוניים מהדת. גם בקרב ציבור זה לא נדיר לשמוע תארים מלבבים בסגנון "דוסים מסריחים" "סחטנים" "פראזיטים" וכדומה. המעניין הוא שבמשעולי שינקין, רבים הם המשתמטים מצה"ל. זה פחות הפריע למי מהם.

הבעיה האמיתית היא שהחרדים מפריעים לאותו דתי לאומי להוכיח לישראלי החילוני, שהוא אמנם דתי אבל נאור, וציוני יותר מציוני. תסביך של מיעוט שצמא לאהדת הרוב השולט, ובדרך רומס את אחיו כדי לעלות למעלה. גם מחנה החרד"לים ונאמני ארץ ישראל כועסים עליהם על שאינם מביעים אהדה מספיקה לדעתם לעניין יישוב הארץ ושלמותה.

מצד אחד דורשים מהם לתמוך באינטרסים של המפד"ל והאיחוד הלאומי, אבל בלי להתבלבל, מקימים קואליציה יחד עם שינוי.

מתי השתתפו הדתיים בהפגנות של חרדים. האם מישהו תבע את עלבונם בעקבות הסתה אנטישמית מתמשכת? עכשיו כולם מזדעקים על אלימות המשטרה. בהפגנות החרדים בעשרים השנה האחרונות הוכו במרץ בחורי ישיבות באגרופים ובאלות גם בתוך בתי כנסת, וזקנים הדורי פנים נגפו תחת פרסות סוסים. האם מישהו מאיתנו הקים קול זעקה בדרישה לוועדות חקירה?

החרדים אולי אינם משתתפים על בסיס קבוע פעילים במאבקי הימין, אבל לבטח אינם צוהלים למראה צעירים בציציות מתנפנפות נחבטים עד זוב דם.

אינסוף מפגשים, ימי עיון, ותפילות משותפות מתקיימים בין חילונים ודתיים. בתי מדרש וארגונים לקירוב האחים הרחוקים עולים ופורחים. טוב הם עושים ושירבו כמותם. אבל מדוע לא נעשה דבר מכל אלה לקירוב החרדים?

אמת, נכון הדבר שגם הם אינם ששים לקראתנו. אבל לתשומת לבם כל אוהבי המפגשים והיושבים באוהלי הפיוס, גם השמאל החילוני לא ממש מעוניין בנו. האם דבר זה ריפה אי פעם את ידי העוסקים במלאכה?

החרדים שותפים לחלק גדול משאיפותינו. אך הם אינם עבדים שיגידו הן לצפיותינו תוך ניגוב הזקן מהיריקות שלנו. מי שדורש צריך גם לתת. עלינו להשתתף או לתמוך במאבקיהם שעם רובם אנו מזדהים. יש למחות תדיר על ההסתה הפראית נגדם, ובעיקר להתחיל סוף סוף להתייחס אליהם בכבוד והבנה.