הספר והאתר מוגשים באהבה לאחינו ואחיותינו בני ובנות
הצבור הדתי לאומי כחומר למחשבה בלבד, ואינם באים לפסוק
הלכה למעשה בשום ענין. בכל שאלה למעשה המתעוררת מקריאת
החומר בספר או באתר יש לפנות למורה הוראה שהוסמך ע"י גדולי הדור.
בחנות בבני ברק בבוקר יום שישי האחרון ראיתי אדם בעל זהות מאד יצוגית. (אח"כ התברר כי הוא מפקח של החינוך הממ"ד) הוא שוחח בטלפון (כמדומני עם רב מסוים מרבני הצה"ד) והיה נראה כי הוא שייך לתחום החינוך הממלכתי דתי. הוא ספר כי בקרו השבוע באולפנא ב"מעלה לבונה" ושוחח שם עם הבנות על מאורעות עמונה. כמעט כל הבנות שהיו בעמונה ספרו על מגע של שוטרים בהן ועל הרגשת אי נוחות מכך. אך כששאל המפקח מה יעשו באם יחזור שוב ארוע כדוגמת עמונה, השיבו הבנות כי ישתתפו בו שנית. כששאל בתדהמה כיצד יתכן הדבר לאור החומרה של התיחסות השוטרים אליהן שזה עתה התלוננו עליה הבנות, השיבו הבנות: "עת לעשות לה' "...
אח"כ ספר כי הר' יעקב אריאל דבר לפני הבנות והדגיש כי בכל מקרה אסור להשליך אבנים או כל דבר אחר לעבר השוטרים. לשמע דבריו קם הרב המקומי של "מעלה לבונה" (כמדומני שהזכיר את שמו כ"הר' שְחוֹר") ואמר: איך אתה אומר שזה אסור?! אני אומר שזה מצוה לזרוק עליהם!!
מפקחת אחרת בשם שרה מאיר בקשה מהבנות להגדיר את הרגשתן הכללית בימים אלה. התשובה היתה: "מבולבלות"...
ועם רבנים כאלה המפקירים את דמן וצניעותן של בנות ישראל ובני ישראל איך לא יהיו מבולבלות...
(אגב, מאד הצטערתי שלא ידעתי מהו תפקידו של האדם ששוחח בטלפון, אך בס"ד מיד לאחר השיחה נגש אליו אחד מהמוכרים בחנות שהיה חבוש כפה סרוגה ואמר לו בחיוך..נכון שהיית פעם המפקח של ישיבת כפר הרא"ה?" והוא השיב בחיוך ובחיוב.
נגשתי אליו ונתתי לו על פתק את כתובת האתר שלנו במדה ובאמת ירצה לפתור את מצוקתן של הבנות של מעלה לבונה ושאר חלקי הארץ, ולחלצן מבלבולן...
בברכה, יואל.