---

הרב קוק

---

והנה, קובץ מדברי גדולי ישראל אודות רבי אברהם יצחק קוק, כולם למעט אחד (דבריו של החפץ חיים זי"ע שאיני יודע ממתי הם) משלשת השנים לפני פטירתו: "נזדעזע ה"חפץ חיים" כלו, קם משלחן הנשיאות והכריז: "פגעו בכבוד רבה של ירושלים, מרא דארעא ישראל!" עזב מיד את אולם הכנוסים ולא הסכים עוד לטול חלק בועידה ורק קבל באכסניתו את פני הבאים אליו. כשבקשה גם המשלחת של אגדת ישראל הירושלמית לקבל את ברכתו, סרב להושיט להם ידו, "לאלה שמעליבים את רבה של ירושלים וארץ ישראל כלה, אינני נותן שלום". "סיפר האדמו"ר רבי פנחס מנחם, שבהיות הרבי (מגור) באניה בדרכו לארץ ישראל, באלול תרצ"ה, שמע על פטירתו של הרב, וגעה בבכיה בלתי רגילה. זה היה דבר נדיר מאוד אצל הרבי, שכמעט ולא בכה". הרב מ"י אושפזאי מספר כי הוא מסר לחזון איש פרטים על מחלת הרב (אשר ממנה הסתלק), וכששמע על חומרת המצב זלגו עיניו דמעות, הוא שיגר אח"כ שליח מיוחד אל הרב והודיע כי הוא רוצה לבוא לבקרו, אולם הרב השיב לשליח ואמר: "החזון איש הוא מן השקדנים היחידים שבדור, ואני חס על ביטול התורה שלו. אנא מסור לי שאני מבקש שיתפלל בעבורי". "מספר הרב יצחק גרשטנקורן; בשנת תרצ"ד, הוזמן הרב (קוק) לטקס הנחת אבן הפינה לישיבת "בית יוסף" (נובהרדוק) בבני ברק... בחגיגה זו...נאם הרב שעה ארוכה... ...כל עותה שעה שהרב נשא את דבריו -ישב הקהל בניחותא, בעוד ה"חזון איש" נותר עומד על רגליו, ושמע את דבריו של הרב בקשב רב, ורק משסיים הרב קוק את נאומו והתיישב על מקומו, ישב גם ה"חזון איש" על כסאו..." ומוסיף הרב צבי כגן: "כאשר נאומו של הרב התארך, הציעו לחזון איש שישב, אולם הוא סירב ואמר "התורה עומדת" ". כבוד ידידינו הגאון הגדול מופת הדור מו"ה אברהם יצחק שליט"א, רב ראשי לארץ הקודש. משתתפים אנחנו בצערו הגדול של הדרת גאונו על אשר יצאו צעירים נגד הדרת גאונו בחירוף וגידוף בדברים אשר ממש לא יאומן כי יסופר, ותצלנה אוזן משמוע. לדעתנו אין על הדרת גאונו לשים לב לזה כאילו פגעו בכבודו, באשר החרפה היא לאלה שיצאו הדברים המנוולים מאיתם מעטם. אכן, כולנו להתאונן על ההפקרות של איסור בזיון התורה ותלמידי-חכמים ועל חילול כבוד החרדים ושלומי אמוני ישראל שהתעטפו בטליתיהם, ורק זאת נחמתנו, שהעמשה הזה הוא רק מעשה צעירים אחדים שאינם אחראים למעשיהם. וה' ישפות שלום על ישראל. ידידיו מוקריו. משה מרדכי עפשטיין. איסר זלמן מלצר. (מתוך כרוז שנתלה ברחובות ירושלים בשנת תרצ"ג, כשנתיים לפני פטירת הרב קוק). כשנפרד האדר"ת זי"ע מפוניביז', בשנת תרנ"ד, הציע להם בדרשת הפרידה שיקבלו לרב במקומו את חתנו, ר' אברהם יצחק, וכה אמר להם "אני מעיד בפניכם שאע"פ שהוא איש קדוש, על כל זאת יוכל להחזיק מעמד ברבנות לא פחות ממני". (מספר ר' יעקב אליעזר הערשקאוויטש). "...הנה כי כן אמרתי אני בלבי לפנות עוד הפעם אל הדרת גאונו נרו יאיר...". (רבי ראובן זעליג בנגיס, באיגרת להרב קוק בשנת תרצ"ה, חודשים מועטים לפני פטירתו). "