---

ליואל אלחנן - דעתך בבקשה

---

יואל אלחנן,
אנא דעתך על המאמר, ואני מאוד מבקש דעת נטו בלי ציניות ובלי קטילות אלא דעה על דברי התורה הכתובים כאן.
בתודה מראש,

המאמר מאתר ערוץ 7,
האם משתתפי הגירוש כשרים למניין?
מאת הרב משה צוריאל

שאלה: חייל או שוטר שהשתתף בפינוי מתנחלי גוש קטיף וצפון שומרון ממקומם, האם הוא כשר לצרפו למנין עשרה מתפללים?

הצהרה: אין שום היתר לפגוע פיזית בשום שוטר או חייל ומאמר זה דן בנושא אחר.

הקדמה

אוי לנו שעלתה בימינו כך! למעלה מעשרת אלפים יהודים נודדים ממקום למקום, עקורים מבתיהם, נשדד כספם, כמעט כולם אין להם מקור פרנסה כי נותקו ממקום עבודתם. חלק גדול מהם יישארו עניים או (נתמכים ע"י נדיבי עם) לשאר ימי חייהם, כי כבר עברו גיל ארבעים וחמש ולא ישיגו מקור חדש להתפרנס ממנו. בעצם כאשר נשווה עוול ראשון של גירוש מבתיהם, לעוול השני שהמדינה לא הכינה להם דירות חילופיות, ולא בתי ספר לילדיהם, ולא מקומות פרנסה, נתבטא: "גדול עונש האחרון מן הראשון", (שבת קטו ע"ב). כי קשיחות הלב, ואטימת רגשות, מצד אנשי הממשל, ובתי המשפט, ואגודות "לטובת האזרח", וכמעט כל המפלגות הפוליטיות בישראל, יחס שפל זה זועק עד שמים. [היתה] "בת עמי לאכזר, כיְעֵנים במדבר" (איכה ד, ג).

הרי כולנו ראינו אותם היום נודדים מבית מלון לבית מלון, בלי ציוד אישי (כי כל חפציהם ארוזים ב"קונטיינרים", אי שם במדבר במחיר אחסנה של כששת אלפים ש"ח לחודש, ואין להם לא נעליים להחליף, ולא מכונת כביסה לכבס בגדיהם וכיו"ב). מה יתן ומה יוסיף שהייה בבית המלון המציע כל בקר מבחר בחירה של עשרה מיני גבינות, כאשר הם וכל ילדיהם צפופים בחדר אחד, בקומות הגבוהות של בתי המלון, מנוכרים מכל סביבתם? מחוסרי מעש ומחוסרי ספר וכל מצרך חיוני.

כל שכן גדול כים שברנו כאשר ידענו כי כמעט כל הגורמים הצבאיים טענו שלא תצמח שום תועלת מן ההתנתקות, אלא אדרבה יגבר הטרור. כך אמר הרמטכ"ל הקודם (יעלון), וכך אמר ראש השב"כ הקודם (אבי דיכטר). אלא ששניהם פוטרו על כך ממשרתם. כך גם טען ראש וועדת חוץ ובטחון בכנסת, וכך גם טענו ראש הפלשתינאים.

כעת כבר ברור לכל שהממשלה עשתה זאת לא למען השגת "שלום" אלא כדי לרסק את היישות של הציונות הדתית. ה"אליטיות" העדיפו למחוק כוחו של ציבור נאמן זה. ולכן לא הכינו להם יישובים חילופיים, אלא העדיפו שיתפזרו בארץ כל המשפחות אחת לאחת, ויתבטל כחם. ואוי ואבוי לנו. יחס השפל של המדינה לעקורים הללו, הוכחה היא למזימתם הנפשעת של המנתקים.

אבל "אין שליח לדבר עבירה". ברור שרה"מ עצמו, והשרים שנכנעו לתכתיביו, לא יוכלו פיזית לקיים הגירוש. ובכן כל חייל ושוטר שמילא איזה שהוא תפקיד בזה, הוא עצמו העובר עבירה. וזה חוץ ממעשה עון של מסירת חלקי א"י לידי עמים נכרים. ובכן, מה דין כשרותם של אותם חיילים ושוטרים?

אבל שאלה זו נראית כחקירה תיאורטית בלבד, כי הרי כבר נעשה מעשה. "מה שהיה, היה". משום מה לעורר כעת ענין כאוב זה? אלא שתי מטרות לנו בעיון זה. ראשית, כי סגן רה"מ אולמרט כבר הצהיר שיהיה המשך לפינויים ביש"ע; וכך גם הכריז משרד החוץ האמריקאי על המשך תנופת "מפת הדרכים" שכבר אושרה ע"י ממשלתנו. כן הערבים מאיימים שיפעילו טרור מוגבר אם לא נמשיך בפינויים בשאר יש"ע; וגם מפלגות השמאל מאיימים במשברים פוליטיים אם לא נמשיך בכך. ולכן יש לשוב להתריע ולהזהיר כל משתף פעולה בעבר, לבל ישוב בעתיד על איולתו. מטרה שניה בעיון זה, כיון שראש השנה ויום כפור נמצאים כבר בפתח, חייב כל יהודי לשוב בתשובה, לפני יום הדין, לבל ייענש חמורות ע"י ה'. ובאנו כאן לעורר לתשובה. [ואמנם לפי שדברינו כאן כתובים, הרבה מהדברים יובנו רק ע"י בן תורה. אבל עליו החובה להעביר "מסר" למכריו ולקרוביו החיילים והשוטרים. כל שכן אם הקורא הוא בן ישיבה שהיה שם חייל].

ראשי פרקים:
א. הגדרת דין "מוסר"
ב. מדוע עונשו כל כך חמור
ג. המוסר הוא פסול לשחוט, ולכתוב תפילין ומזוזות, ולעדות
ד. האם המוסר פסול להצטרף למנין עשרה? האם הוא כשר כש"ץ?
ה. מדוע אין להקל מפני דין "תינוק שנשבה"
ו. אין לימוד זכות בפי שוטר הטוען שיפטרו אותו ממשרתו ויישאר מחוסר פרנסה; או חייל הנרשם לקורס קצינים החושש שיוציאו אותו מהקורס ויפסיד "קידום" לקצינות גבוהה
ז. אין לימוד זכות עליו מפני שהיה סבור כי "דינא דמלכותא דינא"
ח. אין לימוד זכות עליו מפני שסמך על רבנים צעירים
ט. מה באמת דעתו של הגאון ר' צבי יהודה קוק
י. סיכום

א. הגדרת דין "מוסר"

כתב הרמב"ם: "המוסר ממון חבירו ביד אנס, חייב לשלם מן היפה שבנכסיו וכו' בין שהיה האנס גוי, בין שהיה ישראל וכו'. אע"פ שלא נשא המוסר ולא נתן בידו אלא הרגיל בלבד. במה דברים אמורים? בשהראה המוסר מעצמו, אבל אם אנסוהו גוים או ישראל להראות והראה, הרי זה פטור מן התשלומין וכו', שאם לא יראה לו יכהו או ימיתהו" (רמב"ם, הל' חובל ומזיק, פרק ח, הלכות א-ג).

למדנו מדבריו לעניננו, שאע"פ שהחייל והשוטר לא מסרו בידיהם את הרכוש לפלשתינאים, אלא מסרו לשלטונות מדינת ישראל (לענינו היא הנקראת "אנס") הרי הוא בגדר "מוסר". כי פקודה זו לגרש אנשים מבתיהם, לרושש אותם מנכסיהם (עשרת אלפים אנשים נהיו עניים בין יום, וחלק מהם ח"ו לא ימצאו מקור פרנסה כל שאר ימי חייהם, מפני גילם מעל חמשים וכיו"ב) פקודה זו היתה "בלתי חוקית בעליל". לבד מן צו המצפון שהיתה חובת כל חייל ושוטר להמנע מפעולה אכזרית זו, צו זה של הממשלה היה גם נגד חוקי התורה (כמו שיבואר להלן), אשר לפי הרמב"ם (הל' מלכים פ"ג ה"ט) אסור היה להישמע לו. ולכן נחשבת מסירת רכושם לידי השלטון מעשה "אנס". [עיין גר"א לשו"ע חו"מ שפ"ח ס"ק י"ב מה מקור הרמב"ם להחיל דין זה גם על אנס יהודי].

וגם למדנו מדבריו כי "אונס" הפוטר את ה"מוסר" הוא רק אם יכוהו או ימיתוהו. אבל עונש "מאסר" או אפילו שיביישוהו, אין בזה טענת "אונס". ולכן במקרה הגירוש אין שום חייל ושוטר היכול להתנצל שאנסוהו לכך.

ב. מדוע עונשו של ה"מוסר" חמור כל כך

דין הגמרא (בבא קמא קיז.; וכן ע"ז דף כו ע"ב) וברמב"ם (הל' חובל ומזיק פ"ח ה"י) וכן בשו"ע (חו"מ שפח סעיף ט) כי מותר להרוג את ה"מוסר", אפילו טרם עשה אלא רק מאיים למסור. אמנם ודאי כי בזמננו אסור להרוג "מוסר", כדברי ה"חזון איש" (יורה דעה, סי' ב, סוף סעיף ט"ז עיי"ש נימוקיו). חומרא זו בולטת כי לא היו צריכים לזה מעשה בית דין, וגם הרגוהו עוד בטרם ביצע את זממו (ודלא כבועל ארמית, אשר שם הורגים אותו אך ורק בשעת מעשה, לא לפני ולא אחרי). ובעניננו, ע"פ הדין התיאורטי (אשר למעשה אסור לעשות כך בימינו) פעם היה מותר להרוג אותו גם אחרי מעשה המסירה, אם הוא מוחזק לעשות כך, כלומר עשה כבר פעמיים (שו"ת תשב"ץ, ח"ב סי' כ"ו; שו"ת כתב סופר, יו"ד סי' קל"ז). ויש לחקור מדוע הענין כה חמור?

מהר"ל (חידושי אגדות, על ראש השנה יז ע"א) כותב "וכן המוסר ממון ישראל ביד גוי הוא מדרכי המינות, אשר אינו חס על ישראל בעל אמונתו, ומוסרו ביד הגוי" עכ"ל. כלומר הוא "פורש מדרכי הציבור".

אבל הרמב"ם ענה כי יצא ה"מוסר" מכלל ישראל. כי אחרי שהרמב"ם מונה עשר קבוצות שהן פסולות לעדות, מסכם: "המוסרין והאפיקורסין והמומרים לא הצריכו חכמים למנותן בכלל פסולי עדות, שלא מנו [בהם] אלא 'רשעי ישראל'. אבל אלו המורדין והכופרין פחותין הן מן הגוים, שהגוים לא מעלין ולא מורידין וכו' ואלו מורידין ולא מעלין ואין להם חלק לעולם הבא" (הל' עדות פי"א ה"י וע"ע דבריו בהל' ממרים פ"ג ה"ב). והרמב"ם עקבי להסברו בפירוש המשנה (על פרק "חלק") בסוף י"ג יסודות אמונה, לבאר מי הוא הנכלל בכלל ישראל, ומי כבר יצא מכלל ישראל. זאת אומרת, מאחר שה"מוסר" עשה מעשה מחפיר כזה, הוא כבר אינו נחשב יהודי. וזה מפורש שוב בדברי "נמוקי יוסף" להל' תפילין (של הרי"ף, נדפס בש"ס וילנא אחרי הרי"ף של מסכת סוכה, דף ז ע"א בדפי הרי"ף) "מסור: ישראל המוסר ממון חברו לאנסים, שהוא מאותן שמורידין כו' וכעכו"ם חשוב הוא" עכ"ל.


ג. המוסר הוא פסול לשחוט, ולכתוב תפילין ומזוזות, ולעדות

רמ"א (על שו"ע יו"ד סי' ב סעיף ט) כתב שהמוסר נחשב למומר לכל התורה כולה, ולכן שחיטתו פסולה (ואמנם יש חולקים עליו). לענין כתיבת ספר תורה, הוזכר הענין בטור (או"ח סי' לט ושאר פוסקים). ולענין עדות, הכולל עדות לחופה, הוזכר ברמב"ם (הל' עדות, סוף פי"א).

ד. האם המוסר פסול להצטרף למנין עשרה? האם הוא כשר כש"ץ?

אמנם לענין לצרף את ה"מוסר"

---

אכן מובאים כאן כמה וכמה דברי תורה..

---

בתגובה ל: ליואל אלחנן - דעתך בבקשה בנוגע לדין "מוסר", אך הקישור של הדברים להתנתקות והאשמת החיילים והשוטרים בדין מוסר הוא ליצנות לשמה ותו לא (מעבר לצביעות הגדולה שבכך).

אם מדינת ישראל היא "אנס" (בוקר טוב משה צוריאל, איך היו 57 שנות תרדמה??) אז משה צוריאל ושאר רבני הצה"ד הם מוסרים גמורים לשיטתם המוסרים ל"אנס" נפשות תמימות ומסכנות הן לחינוך השמד הממלכתי דתי, הן לשרות הלאומי, והן לצה"ל כבר עשרות שנים נגד דעת כל גדולי ישראל. ומי שמוסר נפשות מישראל ל"אנס" ומסגרותיו יפה לו השתיקה כשמדובר על מסירת ממון ישראל או קרקעות ישראל.

ועיין במאמר על 70 שנה לפטירת הר' קוק שם הגבנו לדברי הר' צוריאל ולגיבובי השטויות שכתב.

עכ"פ שאין כאן דברי תורה שצריך להגיב עליהם אלא עוד עדות על סילוק הדעת במלא עוצמתו מבית המדרש של הצה"ד.

בכ"ז באופן כללי בלבד אכתוב לך כמה דברים שמפריכים את דברי ההבל של הר' צוריאל:
א.בשו"ע הגר"ז בעל התניא חלק חו"מ סי' ו' סק"ג כתב וז"ל: "מלך אפילו נוכרי שכבש איזה מדינה במלחמה קונה אותה עם כל הנהרות והיערים שבה ואם מכר או נתן יער אחד ממנה לאחד מעבדיו נקנה להם קנין גמור אעפ"י שלא החזיקו בו לא הם ולא המלך ואין צריך לומר אם מכר או נתן ממדינתו לפי שזהו ממשפטי וחוק המלכות שכל הארץ כולה עם הנהרות והיערים היא ברשות המלך בין מדינתו בין מדינה שכבש במלחמה ומשפטי המלכות הם דין גמור כדין של תורה".(ואם כי הר"ן בנדרים כ"ח ע"א חילק עפ"י דברי התוס' ואמר שבמלכי ישראל (בא"י) אין הדין כן כי הארץ אינה שלו אלא של כלל ישראל, יש פוסקים שסברו שגם בא"י הדין כן אך לשיטת הר' צוריאל שסותרת את משנת הצה"ד מאז קום המדינה עד היום שמדינת ישראל היא "אנס" ודאי לא מדובר במלך ישראל אלא בנוכרי וא"כ הוא הדין בא"י)

ב. הנימוק של פקוח נפש דוחה את הלאו של מסירת קרקע לנוכרים (ואף אם אינך מסכים עם אריק שרון שכך היא המציאות, סוף כל סוף הסמכות ההלכתית של המדינה זה הרבנות החילונית הראשית ואף אחד מרבניה לא אסר בפירוש את ההתנתקות או אמר כי למבצעיה יהיה דין מוסר. כנ"ל לגבי דברי הרב הצבאי הראשי שהורה הלכה למעשה בפירוש לא לסרב פקודה ולבצע את ההתנתקות (ולמותר לציין שגם הוא מבוגרי מרכז הרב...).

ג. פינוי הישובים היה בעקבות החלטת הוצאת צה"ל מהרצועה. במקרה שכזה מבחינת מבטה של הנהגת המדינה (ולמרות שאין למדינה שום רצון בכך זו גם דעת ההלכה) להשאיר את תושבי גוש קטיף ללא כח צבאי פירושו הפקרת חייהם לכן חובה על המדינה לפנות אותם כחלק מההשתדלות לשמור על חיי אדם.

ד. במדינת ישראל כבר למעלה מ-57 שנים ישנן מאות כנסיות נוצריות על קרקעות ישראל המתוקצבות מממון של יהודים משלמי מסים שממונם נמסר לגויים עובדי עבודה זרה בלי שהר' צוריאל יצפצף נגד זה ובמרכז הרב חוגגים את היום שמדינה "מוסרת" זו קמה על רגליה תוך ציון כי זוהי ראשית צמיחת גאולתנו עפ"ל (ואח"כ מתפלאים שבתי המדרש בגוש קטיף שמפיצים את ההבלים האלה היוצאים ממרכז הרב נידונו לשריפה ולחורבן...) ד

ד. אני לא מכיר מקור הלכתי אחד האומר כי מדינת ישראל כישות שלטונית היא פחות נוכרית מהרשות הפלסטינאית או כל מדינה אחרת בעולם ואשמח אם אתה או הר' צוריאל תפנו אותי למקור שיוכיח את טעותי.

הרחמן יצילנו ממפיצי דעות כוזבות בתולים הבליהם בדברי רקודשם של רבותינו ז"ל וישיב המלכות לישראל במהרה ע"י משיח צדקנו אמן.

---

עיונים בפסקו של הר' צוריאל

---

בתגובה ל: אכן מובאים כאן כמה וכמה דברי תורה.. תמצית פסקו של הר' צוריאל הוא:
א. מעשה המפנים מגוש-קטיף הוא מסירה.
ב. עונש מאסר אינו נקרא אונס, כי הרמב"ם לא הביא דוגמה לאונס אלא אם יכהו או ימיתהו.
ג. בתינוק שנשבה הוא סובר כחזו"א שאין לו דין מורידין אבל חולק עליו ומחמיר לענין דינים אחרים, וכלשונו : אין מסקנתו נכונה.. ! לו נראה שהם פסולים לעדי קידושין וכו', וליתר שאת שאל על זה את הר' עובדיה שליט"א.

ולא זכיתי להבין:
א. מלבד מה שהביא יואל משו"ע הרב; שמא שיקול דעת החיילים לא היה כדעתו, וסברו שהפנוי הוא לטובת ישראל. למה לא להפוך בזכותם?
גם גדולי הפוסקים שליט"א ,אשר שמעו ראשי שני הצדדים, לא הוכרע הדבר בידם אם הפנוי הוא לטובה או לא.
ב. בשו"ע חו"מ שפ"ח סעף ב בהגה"ה מפורש שלא רק הכאות, גם יסורין הם אונס. ופשוט שזאת גם דעת הרמב"ם.
זאת ועוד, הר' אבינר פסק במדורו השבועי ברדיו כי סרבני הגיוס חייבים מיתה כמו שאמר ה' ליהושע (א יח) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת. והרי הרמטכ"ל בדורנו הוא כיהושע בן נון ! [אוי לאזניים כך שומעות] כאשר לחץ השואל מה דינם של החרדים שלא מתגייסים ענה הר' אבינר (אחר היסוס קל) זה באמת חייבים לשאול את הרמטכ"ל...
מעתה דילמא סברו החיילים להא דהר' אבינר ופחדו שלא יתחייבו מיתה ח"ו מחמת אי-ציות להרמטכ"ל, ונמצאו בגדר אונס גם לפי הבנת הר' צוריאל את דעת הרמב"ם.
ג. איך הר' צוריאל מסתייג בפתח דבריו מחיוב הריגת המוסרים והרי זה נוהג [שלא כדבריו] גם בזמננו (שו"ע שם סעיף כח). בזה הוא סומך על החזו"א (יו"ד ב סקט"ז). אמנם שם מדובר לענין כופרים אבל בסקי"ט הוא כותב להדיא שמסור כן מורידין אותו מחמת רודף.
לשיטתו שהם מוסרים, היה לו להר' צוריאל להיות הראשון לזכות בדבר מצוה, לקחת רומח בידו ולהורגם ,כדאמרי אינשי קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא !
שוב בסעיף ה שלו, הוא חולק על רבן של ישראל כי נראה לו שהחזו"א טעה בדבר משנה מחמת השמטת הצנזור, שבעצם אינה משנה כלום להבנת הרמב"ם כאשר יראה המעיין.
הוא כותב "מסקנתו [של החזו"א] אינה נכונה,הפוסקים הידועים לי לא הוציאו מהכלל תינוקות שנשבו. והוא מפני שנאמר דין זה רק לענין להמנע מהריגתו ולא לגבי דינים אחרים". והנה ביו"ד קנ"ט ס"ו דגם לענין ריבית דנינן ליה כשוגג.
תחת אשר רעדה ילבש בבואו להקשות על אחד מגדולי הדורות, הוא דוחה דבריו בקש, מהלכות מפורשות בהם לא נזכרו אלא מינים ואפיקורסים ולא תינקות שנשבו. וכי מחובת השו"ע לפרש שוב בכל מקום אם הם בגדר אלו או לא.

מעניין שלא גילה לנו את פסקו של מרן הר' עובדיה שליט"א, אשר בטח לא בושש לבא, מחמת חומר הענין , אם תפסו הקידושין בעדים כאלו וכו' וכו'

---

יישר כח והערה

---

בתגובה ל: אכן מובאים כאן כמה וכמה דברי תורה.. לרב יואל, שלום רב וכל טוב.

באופן כללי יישר כח על קנאותך לאמת, בירורי הדברים, והפצתם ללמד ולכוון יותר לדרך ה'.
בודאי עליך לשים לב, לברר כל דבר לאמתו ולדייק בו כפי שידך מגעת, כי דוקא בגלל חדות הדברים שאתה עוסק בהם, אתה יכול בקל גם לסטות ח"ו, ובפרט בכבוד ת"ח אמתיים. פעמים בהכללות שאינם נכונות, פעמים שמועות שאינם נכונות וכו'.
בפרטות רציתי לומר לך לגבי הרב משה צוריאל, שכבר זה כמה (איני יודע בדיוק) שדעתו על המדינה וה"ציונות" היא ברורה בלא קשר לגירוש, אלא דוקא מאותה הדרך שאתה מדבר אליה, וכך השקפתו בכללות. זו אחת הסיבות שהוא מאוד מרוחק מרבני הצד"ל. הוא ת"ח עצום שעמל ויגע בתורה שנים רבות, ומחפש את אמיתה בכל כוחו, שינה וחידד הרבה את דעתו, וישמח לכל בירור אמיתי ברצון ה'.

ד"א. בזמן האחרון יצאה חוברת של שיחות שלו בענין הערב-רב במשנת הרב קוק.

---

תודה על הערתך...

---

בתגובה ל: יישר כח והערה האמן לי שאין לי דבר אישי נגד הר' צוריאל או אף אחד אחר מרבני הצה"ד.

הסיבה שאני מגיב בחריפות היא כי הדברים יוצרים בלבול אצל אנשים רבים דוקא כי מובאים כאן דברים הלכתיים מובהקים עם קישור חסר בסיס לנושאים אחרים לגמרי, ובהתנערות מוחלטת מההשלכות של המסקנות לגבי ענינים אחרים. נשמח לקיים כאן דיון רציני עם הר' צוריאל על כל נושא ולחזור בנו מכל דבר שנכתב אודות דבריו הסוטה כהוא זה מן האמת.

בברכה,יואל.