מאת:
דוד
07:49 | 5/23/2014
האם אפשר תגובה לזה?
האים הרצל רצה לנצר את עם ישראל ? - חלק א'הרצל חשב בתחילת דרכו, לפני רעיון הקמת מדינה יהודית, שהפתרון נגד האנטישמיות הינה התבוללות בגויים ע"י התנצרות. מחשבה זו מופיעה ביומנו הפרטי אך הוא מעולם לא ניגש לביצוע מעשי, ולולא יומנו הפרטי, לא היינו יודעים כלל על מחשבותיו אלו.
יתרה מכך, הרצל חזר בו מרעיון ההתנצרות בצורה מפורשת וכתב שרעיון זה היה בשעת "נטיות עמומות שבחולשת נעורים",[1] "והרי הם יהיו חסרי ערך לחלוטין"[2] "לאחר שזנחתי את המחשבה הזאת",[3] ועבר לרעיון הקמת מדינה יהודית שזו היא דרך הפוכה מהטמעות בגויים.
אחרי השינוי, אנו מוצאים התבטאויות קשות של הרצל כנגד יהודים מתבוללים ומתנצרים: "היהודים, מוגי הלב שהתבוללו והתנצרו, ישארו כאן [ולא יעלו לארץ]",[4] "איתנו ילכו רק אלה שאינם רוצים להתבולל במקומות מושבותיהם – כלל זה נקוט בידנו".[5] על נורדאו שהתנצר, הרצל כותב ביומנו: "והשגחתי שהוא מעלים איזה רגש בושה, כמדומה, שהוא בוש על שהמיר את דתו, בראותו ובשומעו כמה מחזיקים אנו ביהדותנו".[6].
למרות כל זאת, ישנם גורמים חרדים שלא מפסיקים להזכיר ולהבליט את דעתו הראשונה הרצל ביומנו הפרטי.
---------------------------------------------------
[1] הרצל, כתבי הרצל, כרך 2, היומן א', עמ' 12.
[2] שם, שם.
[3] שם, עמ' 15.
[4] הרצל, כתבי הרצל, כרך 2, היומן א', עמ' 35.
[5] הרצל, כתבי הרצל, כרך 3, היומן ב', עמ' 176.
[6] שם, עמ' 148.
האים הרצל רצה לנצר את עם ישראל ? - חלק ב'
הרצל, אחרי שזנח את רעיון ההתנצרות, הוא החל במספר שלבים לשוב אל יהדותו והגה את רעיון מדינת היהודים.
הרצל מעולם לא ניסה להסתיר את מוצאו היהודי, תמיד נהג בגילוי-לב, וישר היה עם עצמו ועם העולם.
ביומניו, במאמריו ובנאומיו אנו מוצאים מאות ביטויים על חשיבות היהדות לעם ישראל, ולהלן מספר דוגמאות:
1. "גיליתי אגב את השקפתי על האלוהות. רוצה אני לחנך את ילדי על האלוהים ההיסטורי, כביכול. אלהים, זוהי בשבילי מילה עתיקה, יפה וחביבה, שאני רוצה לשמור עליה".[3]
2. "אין אומתנו אומה אלא באמונתה".[4]
3. "אנו מכירים את הקשר שלנו כמעט אך ורק באמונת אבותינו... האמונה מאחדת אותנו".[5]
4. "רק בדת אבותינו עוד נכיר כי בנים אנו לעם אחד... האמונה היא הקשר המאחדנו".[6]
5. "אלוהים לא היה מקיים את עמנו זמן רב כל כך, לולא נועד לנו ייעוד כלשהו בתולדות האנושות".[7]
3. "באמרי אלוהים אין ברצוני להעליב את החפשיים בדעותיהם [= חילוניים]".[8]
4. "אלי, שלח את משה שנית, לנחות אחיו האספסוף אל ארץ הברכה".[9]
5. "בכל רגשות הכבוד שאני רוחש לאמונת אבותי, אין אני מהיראים ושלמים...כי אין בליבי לעשות שום דבר נגד הדת – להיפך – מתברר מתוך רצוני ללכת עם הרבנים, עם כל הרבנים".[10]
6. "אני רוצה לכבד את אמונת אבותי, לפחות כאמונת אחרים".[11]
7. יום לפני פתיחת הקונגרס הראשון, הרצל הלך לבית הכנסת ברגל בשבת ועלה לתורה. בנאום הפתיחה שלו בקונגרס הראשון הוא הודיע: "הציונות היא שיבה אל היהדות, עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים".[12]
8. אחרי הקונגרס, הרצל כותב ביומנו : "וכאשר עליתי על הבימה [של ספר התורה בבית כנסת], הייתי נרגש יותר מאשר בכל ימי הקונגרס. המלים המעטות של הברכה העברית חנקו את גרוני מהתרגשות יותר מאשר נאום הפתיחה [בקונגרס הראשון] ונאום הנעילה וכל ניהול הדיונים".[13] חשוב לציין שהרצל לא היה אדם דתי, גם בהיותו מנהיג ציוני, וכוונתו היתה לכבד אמונת עמו ולקיים את חוקי הדת בפרסיה. בקונגרס הציוני הראשון הכריז הרצל: "יכול אני להבטיחכם שציונות אינה מתכוונת לשום דבר שיש בו כדי לפגוע באמונתו הדתית של כל כיוון שהוא בתוך היהדות"[14] וקיבל תשואות סוערות על כך. במושב הנעילה של הקונגרס השלישי, ערב שבת, הרצל זירז את התנהלות הדיון "כדי לא לקרב יותר מדי את שעת נעילתו של הקונגרס אל הזמן, שהוא צריך להיות מוקדש למנוחה", והוא מוסיף "כי הציונות והאנשים המייצגים אותה אין בלבם שום כוונה העלולה לפגוע באיזה צורה שהיא ברגשות הדתיים".[15] שלום בן חורין, ציר אחר לקונגרס הציוני הראשון, העיד שהרצל היה מעשן מושבע ונמנע מלהדליק סגריה ביום השבת כדי שלא לפגוע ברגשות הצירים האורתודוקסים.[16[
---------------------------------------------
[1] ראה 'הרצל – קריאה חדשה', יצחק וייס, עמ' 67.
[2] שם, עמ' 116.
[3] שם, עמ' 174.
[4] הרצל, כתבי הרצל, כרך 2, היומן א', עמ' 49. ראה מאמר 'אין אומתנו אומה אלא באמונתה', שלמה הרמתי, בתוך כ"ע האומה 178, תש"ע, עמ' 21.
[5] שם , עמ' 21.
[6] הרצל, ת"י, מדינת היהודים, בספר: כתבים ציוניים, ת"א, ניומן, תש"ה, עמ' 65. 'אין אומתנו אומה אלא באמונתה', שלמה הרמתי, בתוך כ"ע האומה 178, תש"ע, עמ' 21.
[7] הרצל, כתבי הרצל, כרך 2, היומן א', עמ' 80.
[8] שם, עמ' 77.
[9] שם, עמ' 166.
[10] הרצל, כתבי הרצל, כרך 2, היומן א', עמ' 12. ראה גם 'הרצל – קריאה חדשה', יצחק וייס, עמ' 106, הערה 6.
[11] שם, עמ' 207.
[12] כתבי הרצל, כרך 7, בפני עם ועולם א, עמ' 113. ראה גם 'הקונגרס הציוני הראשון', הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ח 1978, עמ' 7. ראה 'אין אומתנו אומה אלא באמונתה', שלמה הרמתי, בתוך כ"ע האומה 178, תש"ע, עמ' 21.
[13] ראה 'הרצל – קריאה חדשה', יצחק וייס, עמ' 75. ראה גם ב'כתבי הרצל', כרך 3, היומן ב', עמ' 28.
[14] כתבי הרצל, כרך 7, בפני עם ועולם א, 130. ראה גם 'קונגרס הציוני הראשון', הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, תשל"ח 1978, עמ' 189.
[15] שם, עמ' 86, הערה 299.
[16] שם, שם.