האם המושג "כל ישראל ערבין זה לזה"...

חל גם על חילונים ? מדוע שנהיה ערבים לאלה שבחרו להיות גויים ואין להם, למעט איזה רגש "מסורתי" שולי, שום קשר אמיתי ליהדות ?

ומדוע שנהיה ערבים לדתיים המשנים את התורה כאוות נפשם וכרצונם בוקר וערב ? האם דתיים אלה הם בגדר "ישראל" שאנו מחוייבים להשיבו אל דרך האמת ? אחרי הכל, יש ספרים והם יכולים לעיין בהם ולחזור אל דרך האמת אם רצונם בכך, הלא כן ?

תשובה לגבי ערבות והשבה לדרך האמת...

אכן הבאנו ב"דת הציונות" חלק א' את דברי בעל ה"אבני נזר" בחלק יו"ד סי' קכו' שם כתב בהדיא שאין ערבות כלפי מומר (וודאי שרגש מסורתי, לאומי או דתי וכל שאר רגשות הם הבל אם מפקיע עצמו מחובת קיום המצוות בפועל).

כ"כ בחלק ב' של "דת הציונות" הבאנו תשובת הגאון רבי שמואל דוד הכהן מונק זצוק"ל בשו"ת "גרגרים בראש אמיר" לגבי ההגדרה ההלכתית של "דתי לאומי" (ולאו כל הדתיים הלאומיים הם מקשה אחת בכך עיי"ש בדבריו הנפלאים) אבל אין זה משנה כלל, כי גם אם ישנו דתי לאומי שפקעה חובתנו כלפיו מדין ערבות אין לזה שום קשר להשבה אל דרך האמת והם שני דברים שונים לגמרי. ערבות פירושו שיש לי אחריות כלפי המעשה של ישראל אחר וכיון שכך כל חטא של ישראל משפיע על כלל ישראל מדין ערבות. והשבה אל דרך האמת היא שלמרות שיצא מגדר "אחיך" או "עמיתך" או "עמך" ואפילו לגמרי מכלל ישראל סוף סוף הוא חסר כרגע בקומה הכללית של עם ישראל (זולת אם הוא מערב רב) וודאי שישנה מעלה להשיבו אל דרך האמת אם הדבר אפשרי ובמלוא הזהירות וכבר כתב מרן החזו"א ביו"ד סי' ב' כי נראה בעיניו שכיום שהאמונה נתרופפה ונחלשה מאד יש להשתדל להציל גם את הכופרים (על אף שדינם הפשוט הוא מורידין ואין מעלין) ולקרבם לאמת כמו שכתב הרמב"ם (בהלכות ממרים פרק ג') לענין תינוק שנשבה (וודאי שלאו כל אחד מוכשר לזה ויש כאלה שהוא סכנה גדולה עבורם וודאי גם שכלל הציבור צריך לשמור מרחק מכופרים ומרשעים גם אם כפירתם ורשעותם היא מחמת אונס כזה או אחר). ומה שכתבת שאחרי הכל יש ספרים והם יכולים לעיין בהם ולחזור לדרך האמת אם רצונם בכך אינו פשוט כלל כי במוסדותיהם מלמדים אותם לגשת לכל הנושאים האלה עם הרגש ולא עם השכל והבנין אב לכל שיטתם בזה היא כתביו המעורפלים של הראי"ה קוק שאין בהם שום מראה מקום אחד שיוכלו לעיין בו ואחריו ברא כרעא דאבוהיה הרצי"ה שאין ממנו שום שיעור בעיון לא בש"ס ולא ברמב"ם ולא בפוסקים. רק שיעורים שבהם פלט את כל ספרי המינות שמלא מהם כריסו במסוה של שיעור ב"כוזרי", ולא מעזים לחשוף אותם למקורות החרדיים בנושאים אלה אלא רבותיהם מדובבים להם את דעת החרדים "מתנגדי הגאולה" ו"שונאי ארץ ישראל" ולא מכניסים לישיבותיהם ספרים כמו עקבתא דמשיחא של הגר"א וסרמן (אפילו לא למדף של ספרי נעמי שמר וביאליק) שהרי הם ספרים של "קטרוג על עם ישראל" ואת "דת הציונות" מחביאים מהם עד כמה שניתן שרק לא יקראו בו בטעות  בטענות שקריות ובדויות (כמו למשל הטענה שבדת הציונות כתוב שהדתיים הלאומיים המציאו מצוה חדשה (ישוב ארץ ישראל) דבר שלא כתוב בשום מקום בספר.

בברכה, יואל.

ראשית, יישר כח על התשובה המנומקת

שאלתי לגבי עניין הערבות הייתה ככל שהדבר נוגע  למעשים של כתות הדתיים השונות ואם יש לנו אחריות כלפי מעשיהם. לי נראה שאנשים הכופרים ברעיון שנקרא גאולה בידיי משיח אינם נקראים ישראל ויחסנו אליהם הוא כאל גויים וגרוע מכך כי חלקם הם ערב רב ממש ורודפי הדת.

לגבי ההשבה אל הדרך האמת הרי אפשר לטעון שגם גויים גמורים עלינו לקרב ליהדות בדור הזה וייתכן שזהו רעיון טוב אולם אינני יודע מי האיש המסוגל להפיץ את היהדות בקרב אומות העולם...

פירוש ענין הערבות...

הינו שאחרי שישנה תפיסה שוה בדעת אצל ראובן ושמעון אחראים שמעון וראובן זה על זה שיתנהגו בהתאם לתפיסת הדעת הזו.

אך כשאצל ראובן מדינת ישראל היא מלכות של מינות המחללת שם שמים ומורדת בגלוי בבורא עולם ובתורתו קבל עם ועולם ואצל שמעון מדינת ישראל היא "ראשית צמיחת גאולתנו" ודאי שאין ראובן ערב למעשיו של שמעון כי דעתו של ראובן ודעתו האפיקורסית של שמעון הן שתי דעות שונות בתכלית.

לגבי ערב רב אין בזה שום נפק"מ לדינא עבורנו ורק לעתיד לבוא יזהה המשיח את אלו שמקורם בערב רב ואם אינם שומרי תורה ומצוות ילכו לאבדון יחד עם כל העכו"ם ולא יזכו לכל יעודי ישראל ולעוה"ב. לגבי מה שכתבת לי נראה וכו'-לא אומרים בכהאי גונא דברים מהשערת הלב בלבד אלא על פי גדרי ההלכה וכמו שעשה הגרש"ד הכהן מונק בתשובה הנ"ל בשו"ת גרגרים בראש אמיר, עיי"ש שוב בדבריו.

בברכה, יואל. 

ועוד דבר שרציתי להוסיף...

אל תתן לשנאת הציונות לקלקל את השורה...

צריך מאד להזהר ולא להסחף אחר הרגש ולהגיע למשוואות כמו שנאת ציונים=אהבת ערבים או גויים...

יהודי וגוי אינם תארים מקריים המצטרפים לפלוני או אלמוני באופן שנוכל לומר שפלוני הגוי מתאים יותר להיות יהודי ופלוני היהודי גרוע מגוי. יהודי זה דבר עצמי ושרשי וגם גוי זה דבר עצמי ושרשי. ומה שבהלכה מצינו שיהודי נכנס לגדר של "עכו"ם לכל דבריו" או אפילו גרוע מעכו"ם במקרים מסוימים בא לבטא כי מידת התרחקותו/התנתקותו משרשו מחייבת אותנו להתייחס אליו בהתאם אבל סוף כל סוף התנתקותו של יהודי משרשו מחלישה את כל הכלל כולו ומהוה חיסרון לכלל ישראל וכמו שאמר מרן החפץ חיים על האפיקורסים "איברים מתים באומתנו המרקיבים את כל הגוף" והעובדה ששייכים לאותו השרש שכולנו שייכים אליו היא המחייבת אותנו לקרבם (בסייגים הנ"ל בתשובה הראשונה)  וכן להיפך מה שאיננו מקרבים את הגוי למרות שנראה לנו כי הוא מוסרי והגון או פתוח לשמוע את האמת וכד' הינו מפני שבמהותו הוא מחיילות הס"א ואין לנו חפץ בקיומו כלל כך שלא ההתנהגות החיצונית היא המכריעה בזה אלא המהות הפנימית.

בברכה, יואל.

שוב פעם, יישר כח על המענה

שעשה לי קצת סדר בדרך החשיבה.

רציתי להבהיר שאני משתדל שלא להגרר אחרי הרגשות אולם הציונים באמירותיהם ובמעשיהם גרמו לי שנאה קשה. ולכן יחסי אליהם הוא כאל אויב. אולם אני מקבל את ההסבר ההלכתי המנומק ושוב פעם, יישר כח.

ומדובר בעניין שהצטבר אצלי עם השנים..

וגם חשוב לי להוסיף עוד דבר...

גם אני לא התכוונתי כלל בדברי...

כי צריכה להיות לנו שנאה כלפי גויים אלא שצריך להיזהר מאהבתם וכמו שבאה על כך אזהרת "לא תחנם" בתוה"ק שאחת ממשמעויותיו הינה האיסור שגוי ימצא חן בעיני יהודי כמבואר בגמ' (עבודה זרה כ' ע"א) דאסור לומר "מה נאה עובדת כוכבים זו" וכל שכן לא לדבר בשבחם בצד גנותן של ישראל והיכא שצריך להזכיר גנות המינים והמסיתים והמדיחים ולציין שגרועים הם מעכו"ם ודאי שבזה אין בעיה וכמו שכתב זאת בהדיא הרמב"ם בפרק י"א מהלכות עדות הלכה י' וז"ל: "המוסרין והאפיקורוסין והמומרים לא הצריכו חכמים למנותן בכלל פסולי עדות שלא מנו אלא רשעי ישראל אבל אלו המורדין הכופרין פחותין הן מן העכו"ם שהעכו"ם לא מעלין ולא מורידין ויש לחסידיהן חלק לעולם הבא ואלו מורידין ולא מעלין ואין להן חלק לעולם הבא:" אבל אין ראוי להזכיר שבח הגויים לעומת גנות ישראל שהרי

 גם במוסרים ואפיקורסים שיצאו מכלל ישראל נזהר הרמב"ם מלנקוט בלשון שהעכו"ם טובים מהם ולא נקט אלא בלשון השלילה שהאפיקורסים פחותים מן העכו"ם.

בברכה, יואל.