---

שאלה לגבי עניין "מצדה"

---

רציתי לשאול מהי דעת תורה לגבי מה שעשו אנשי מצדה (כידוע, הם שחטו האחד את השני במקום להכנע לצבא הרומאי). האם בריונים עמדו מאחורי פעולה זאת ? אני שואל זאת מהטעם שכיום הציונים מנצלים אירוע זה לצרכי תעמולה פוליטית ומעלים לשם חיילים ותיירים מחו"ל. הם רואים בסיפור מצדה סמל ל"גבורה" אולם לי נראה שדעה זאת הינה מעוותת ככל הדעות הנפסדות שלהם ואין פה שום עניין של גבורה אלא להיפך עוון גדול כי אדם שיש לו אמונה בה' היה סומך על הקב"ה שיעזור לו גם בשבי הרומאי ובוודאי לא היה שופך דמים ומאבד עצמו לדעת. 

---

תשובה לצופר

---

תראה אינני בא להגיד מה  צריך לעשות בכה"ג כי אינני מוסמך לכך, רק רציתי להגיד לך שזה לא כל כך מופקע מה שהם עשו וכבר מצאנו כעין זה אצל שאול המלך שביקש שיהרגוהו כדי לא ליפול בשבי ויענוהו ביסורים,

מה שאני מסכים איתך במאה אחוז הוא שהאיסטוריונים החילוניים יש להם דעת מעוותת , כשעל פי רוב את המציאות עצמו ממה שקרה מעוותים וגם על הדברים שבאמת קראו מבינים ומסבירים לא נכון

---

תגובה ליוסי...

---

אכן מצינו בגמרא מסכת גיטין (דף נז:): "תנא 

מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים אמרו אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא דרש להן הגדול שבהן אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים מבשן אשיב מבין שיני אריה אשיב ממצולות ים אלו שטובעין בים כיון ששמעו ילדות כך קפצו כולן ונפלו לתוך הים נשאו ילדים קל וחומר בעצמן ואמרו מה הללו שדרכן לכך כך אנו שאין דרכנו לכך על אחת כמה וכמה אף הם קפצו לתוך הים ועליהם הכתוב אומר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה" ובתוס' שם (ד"ה קפצו) הקשו מהגמ' בע"ז שכתוב "מוטב יטלנה (היינו את הנשמה) מי שנתנה" ותירצו שהיכא שחושש שיענו אותו שאני עיי"ש.

 

ושם במצדה לא היה הענין שחששו מעינויים דכל רצון הרומאים היה רק שייכנעו אלא שהעדיפו להיהרג ולא להיכנע שזה ודאי נגד דעת תורה ונגד הוראת גדולי הדור אז.

 

ולגבי שאול,כמדומני שלא מחמת חשש עינויים בקש שיהרגוהו אלא מחמת כבוד מלכות.

 

בברכה, יואל.

---

על שאול המלך

---

ים של שלמה מסכת בבא קמא פרק ח

 

אם מתיירא שלא יענו אותו על יהודים אחרים. ויאבדו ח"ו כמה נפשות מישראל. כמו שיש מקצת מושלים על דבר שקר, שמענין יהודי אחד על הכלל. ואחד יאבד בעו"ה הרבה, מותר להרוג בעצמו, ואולי שאול ע"ה כיון על זה שנפל על חרבו (ש"א ל"א, ד'). שסבר אם יפול חי בידם יתעללו בו, ויענו אותו. ומסתמא בני ישראל לא יכולים לראות ולשמוע בצרת המלך, ולא יעמדו על נפשם מלנקום נקמתו ולהצילו. ויפלו כמה רבבות מישראל. והוא כבר ידע שנגזרה עליו הגזירה, שלא ימלט מהם. ועל זה אמר קרא, פן יבואו הערלים ודקרני, כלומר, שבסוף ידקרוני, וממיתים אותי, ויתעללו בי קודם מיתה, ולפקוח נפש אחרים מותר לחבול בעצמו. וגם אפשר משום כבוד מלך משוח ה'. שאין ראוי שימות בידי הערלים, ויעשו בו מיתת עינוי ובזיון, והוא חילול ה' בדת אמונתנו.

---

תחת שאול המלך ליהודים הייתה מלכות

---

והמלחמה נגד האויב הייתה לגיטימית. לא כן בזמן מצדה כאשר הבריונים סרבו לקבל את גזירת הגלות והמלחמה שלהם נגד רומא הייתה ביטוי לכפירה ולמעשה מרד נגד הקב"ה.

---

תשובה ליואל אלחנן

---

שלום, האמת מאוד שמחתי על מה שכתבת לי מהתוס' , כי לעשות מה שאני עשיתי שזה להביא ראיות מפסוקים או מעובדות היסטוריות זה מאוד מסוכן, כידוע, (וכמו שעשו תמיד רודפי הדת שתמיד מוצאים איזה "ראיה" מהכתובים, ) וח"ו להוציא הלכה מהכתובים אלא רק ממה שכתוב בפוסקים,

אבל בכל זאת כתבתי את העניין של שאול כי רציתי להגן על אנשי מצדה שחשבתי אותם ליראי ה',

עיינתי במפרשים בשמואל א-לא פ"ד , והרלב"ג והמצודות דוד אכן מסבירים שחשש לעינויים, אמנם הרד"ק מסביר שחשש לנקמה וביזיון, תודה רבה ומאוד אשמח אם תעלה את העובדות הנכונות ממה שהיה שם באמת וההשקפה האמיתית בעניין

---

הרעה החולה של מצדה מלווה אותנו...

---

עד עצם היום הזה ומי יודע אם הגלות האחרונה לא באה כעונש על היהירות וחטא הגאווה והכי חמור -חוסר האמונה בהשגחה. כפי שכתבתי מקודם, מה שהם עשו מוכיח כי לא היה להם אמונה בה' ולא סמכו על כך שה' יעזור להם בשבי הרומאי. וגם השאירו דוגמה שלילית לדורות הבאים, כי לא רק שפכו דמים לחינם ואיבדו עצמם לדעת אלא שלחו מסר לדורות הבאים, ממנו משתמע כאילו כל תכלית חיינו עלי אדמות

הינה למלחמות ונצחונות ולהיות אדוני הארץ ואם הקב"ה גוזר אחרת עדיין הגאווה העצמית מכריעה הכל.

---

כדי להבין טוב את הנושא של מצדה...

---

כדאי לקרוא ביוספון אודות התקופה בכללותה ולראות כי ההנהגה השלטת כאן בארץ (מקרב היהודים) היתה הנהגה של פריצים ובריונים שהטילה אימתם על הציבור כולו וגם על גדולי התורה. אגב מעניין לראות שלאט לאט ניתן לראות הנהגה זאת גם בציבור החרדי כיום (אלא שהיום הפריצים הבריונים מתהדרים בשמות כמו "חבר כנסת", "משב"ק", "דובר החצר", "אנשי ביתו", "מקורבו" "עורך עיתון פלוני..", "מנכ"ל מוסדות" וכד') וב"ה שמתחיל גם להתקיים בהם "פיזור לרשעים הנייה להם והנייה לעולם" ויהי רצון שבעקבות פיזור הרשעים יחל כינוס הצדיקים ודעת תורה ברורה תישמע ברחובותינו ללא מיסוך הבריונים והעסקנים הנ"ל.

 

כמדומני שראיתי בקונטרס מאמרים של הרב ירחמיאל קראם שליט"א כמדומני שנקרא "אהל רחל ולאה" מאמר בנושא היחס ההשקפתי למצדה. אשתדל למצוא ולהעלותו לאתר.

 

בברכה, יואל.