סליחה שאני שואל את השאלה הזו

ויכול להיות שכבר שאלתי אותה:

יש טענה כזו אצל המיזרחיסטים שהרבנים החרדים לא עשו כלום להצלת חסידיהם\תלמידיהם אלא רק דאגו לברוח בעצמם. אני יודע שהציונים לא עשו והיו יכולים אבל זה לא משנה לי כרגע חשוב לי יותר מה הרבנים התיחסו בזמן השואה להצלת תמידיהם, ולמה?

אשמח לתשובה מפורטת. ואני בטוח ומקווה שיש.

מה מקום לטענות אלו?

הפסול של הציונות הדתית היא משום שהיא נוגדת את התורה.ומאחר שכן מה עוזרות לה הטענות האויליות הללו.בכוחן להכשיר את מעשיה ודעותיה?

ואם  טענות כאלו הם הסיבה להפניית עורפם לחרדים,איך לא געלה נפשם בציונות משום עמידת ראשיהם מנגד ביום חרון אף ה' ?

כמה מקוֹמֵם הזלזול של רבני הצה"ד בתבונת תלמידיהם.היעלה על דעתם להחשיד צדיקים קדושי עליון בעבירה על לא תעמד על דם רעיך?! או שמא עד כדי כך הצליחו 'רבנים' אלו להנמיך את קומת הצדיקים הקדושים בעיני תלמידיהם המסכנים?!

וכמה מקוֹמֵם איך הצליחו להעלים מהם את מאמציהם הבלתי נלאים להושטת עזרה של האדמו"רים הקדושים הרבי מבלז והרבי מסטמר זי"ע. ומי אירגן האסיפה הדחופה בחורבת רבי יהודה החסיד? לא הרבי מבלז והרבי מגור?

מי עמד בראש ההצלה, לא רבי מיכאל דוב ויסמנדל זצ"ל?[אשר גם מלאך רע כגדעון האוזנר הזכירו במשפט אייכמן כ'איש האציל'} מי אירגן-נגד מדיניות הממשל האמריקאי ומול הפרעות מחניפיהם היהודים- משלוחי המזון למחנות? לא צעירי אגודת ישראל של אמריקה? [ראה על כך מאמר יהודה מלאכי 'על השואה ועל ההצלה']

הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל שהגיע בערב פסח בעירום ובחוסר כל נרתם באותו יום לעבודת ההצלה מבלי לדעת איפה יחגוג את ליל הסדר.ואף העיז אז לנזוף בהשר מורגנטאו על עמידתו מנגד ביום צרה,עד שעזר קצת בהצלה.

מי היו הרבנים של מצעד הרבנים המפורסם לקפיטול? לא הרבנים החרדים?

או שמא גילו לתלמידיהם את חלק רבם הגדול בהצתת חרון האף של המופתי שיעץ לו לאותו רשע ימ"ש איך להכחיד יהודים,הי"ד.

ועל מה שכואב להם כי הרבי מסטמאר זי"ע ניצל ראה 'רכבת של הסוכנות?' ומאמרי.

רבותינו הקדושים כנביאי האמת בשעתם התריעו ואף הזעיקו שלא תבוא עליהם הרעה מפני עזבם את התורה כמו מרן הגה"ק רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל והי"ד (ראה כמה ממאמריו פה במדור המאמרים) ואיתו עמו ברוחו שיננו את לקח עונש השמים האדמו"ר מסטמאר,הגה"ק מסטייפלא,הרב ש"ך ועוד ועוד;זכר צדיקים וקדושים לברכה.

אך 'רבנים' אלו האם מלאו את חובתם ולימדו את תלמידיהם את דברי הרמב"ם (הלכות תעניות פרק א הלכה ג) : "אבל אם לא יזעקו ולא יתריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות".(ראה כאן). או שמא הוסיפו חטא על פשע בהחדרתם את השנאה לרבותינו?!

ה' ישמור אותנו מהם ומסילופיהם ויקרב קץ משיחינו בגאולה האמיתית בב"א.

אני שואל על לפני המלחמה...

אם היו מגישים נגדכם תביעת דיבה

הייתם מפסידים לא רק בדין תורה, אלא בכל בית משפט רגיל בחו"ל ואז (אולי..) הייתם מבינים שאסור להטיח דברים בלא יסוד עובדתי (מנהג נפוץ מאד במדינה).

כיצד תאשימו את גדולי ישראל בהפקרת תלמידיהם ערב המלחמה, כאשר מבחינה היסטורית ועובדתית כל האומות (כולל אמריקה) סירבו לקבל אליהם פליטים יהודיים מאירופה, כולל א"י אליה ניתן היה להיכנס רק באמצעות סרטיפיקטים/ויזות מיוחדות שהונפקו ע"י שלטונות המנדט ורק במקרים יוצאי דופן (המדיניות הזאת התקבלה שנים רבות לפני שפרצה המלחמה). 

אגב, אולי תציין מיהם אותם רבנים ש"ברחו" והורו לתלמידיהם להישאר ומהו הבסיס העובדתי עליו אתה נשען ? 

אם היית טורח קצת לקרוא את תשובתו...

של יצחק ב לשאלתך היית מבין כי אחרי תשובתו שאלתך היא שאלת "שואל שלא מדעת" בין אם היא נשאלת על "לפני המלחמה" ובין אם היא נשאלת על "פריצת המלחמה". עצם ההוה אמינא שיהודי כשר בכלל וגדולי ישראל בפרט יהיו שותפים למעשה שיש בו סרך של אדישות כלפי יכולת הצלתו של יהודי ויעדיפו על פניה "לקבל עליהם את הדין ולמות" היא הוה אמינא שריח חריף של מינות ושנאת חכמי ישראל נודף ממנה. מעניין שעל חלקם הודאי והמגובה במסמכים רשמיים של ראשי הציונות באדישות נפשעת כלפי חיי יהודים בשעה שניתן להצילם בנקל הם לא מעזים אפילו לרמוז בכל ספרי ההיסטוריה שנלמדים ב"ישיבותיהם" ו"אולפנותיהם" ורק כלפי גדולי ישראל לבם מלא טינא אבל אין חדש תחת השמש...כדרך שהתנהג רבם (הראי"ה קוק) כך התנהגו הם-טינא בלב, טענות בפה, ודיכוי במעשה כלפי החרדים-ולעומתם- הערצה בלב, תמיכה ועידוד בפה מלא ושיתוף פעולה מלא ללא סייג כלפי אפיקורסים ופורקי עול (שהאפיקורסים הם כמובן בראש והראי"ה קוק ועמו הנמשכים אחרי דמיונותיו והזיותיו כזנב הלטאה המפרכס מדמיינים כי הם מוליכים את העם אל הגאולה...להיות בני חורין מגדולי ישראל והנהגתם ולקבל באהבה עול מלכות הרצל ובן גוריון עליהם...).

בברכה, יואל.