---

החינוך לבינוניות של המזרחי

---

"נהירנא שפעם אחת ריננתי אחר אחד מבאי ביתו של רבנו החזו"א שאינו מדקדק במצווה קלה כבחמורה, אז אמר לי שלא זכינו לכך שכל ישראל יהיו צדיקים גמורים ואין לרחק גם את אלה שהם במדרגה של בינוניים, אז מצאתי מקום לטעון: מה היא איפוא ההתנגדות החזקה למזרחי ? הלא גם הם בכלל הבינוניים ומה חרי האף הגדול הזה ? על זה הסביר לי שההבדל הוא בזה, שמציאות הבינוניים אינה מהווה שיטה מיוחדת לכשלעצמה, וגם הבינוני מכיר ויודע שמוטב להיות צדיק גמור וכי יש לשאוף לכך שכולם יהיו צדיקים גמורים, רק אין לו אפשרות לכך בגלל אי-יכולתו לכבוש את יצרו ולעמוד בנסיון או סיבות אחרות, אולם לעומת זאת המזרחי מהווה שיטה של "בינוניות" השואפת לכך שבני ישראל יהיו דווקא בינוניים ולא יותר וגם העמידו את שיטת החינוך שלהם על זה ומתייחסים בשלילה אל הצדיק הגמור, מבלי לראות בו את האדם השלם, ובזה טמונה סכנה גדולה."

 

(המקור לדברים: הרב שלמה כהן).

 

והדברים אקטואליים במיוחד דווקא היום.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

---

הדוגל בשיטה הבינונית - לא מאוהבי ה' הוא

---

אחרת מדוע ירצה למעט ולא להדר בעבודת הבורא יתברך (קו"ח אם זה אצלו עניין שבאידיאולוגיה) ? ייתכן כי מסיבות אובייקטיביות כאלה ואחרות האדם לא יוכל להקפיד על קיום חלק מן המצוות ויצטער על כך, אולם כיצד ייתכן שאדם יבוז לאלה שכן מקפידים בקיום המצוות ויגנה אותם על כך במקום (לכל הפחות) להזדהות עמהם ?      

---

עוד הערה לגבי בינוניות ויראת שמים

---

נתאר לעצמנו מצב בו אדם צריך לעבור ניתוח. האם אותו אדם יבחר לעצמו מנתח "בינוני" שיעשה עבודה "בינונית" (נניח יתפשר בנושא ההגיינה), או שילך למנתח מצויין שיעשה עבודה מצויינת ויקפיד על כל פרט ופרט, כאילו מדובר בבנו ? התשובה מתבקשת מאליה...

 

אם כך בנושאי הגוף, מדוע כאשר מדובר בכבוד ה' מותר להיות פשרן ו"בינוני" ??  

 

   

---

ציטוט חשוב!! אפשר את המקור?

---

הודעה זו ללא תוכן

---

המקור

---

עפ"י המלצת מרן החזו"א זצוק"ל תירגם הסופר החרדי החשוב רבי משה שנפלד ז"ל את הקונטרס 'עקבתא דמשיחא' מאת מרן הג"ר אלחנן וסרמן זצוק"ל והי"ד מאידיש ללה"ק.

במהדורה השלישית צירף רבי משה אוסף דברי גדולי ישראל על הציונות והדתיים הלאומיים והכתירו בשם 'ילקוט דעת תורה'.

עדותו הנ"ל של תלמיד החזו"א הותיק רבי שלמה כהן ז"ל (יו"ר מערכת סדרת 'פאר הדור' על החזו"א) נמצאת באות מ"ב.

 

יצויין כי רעיון החזו"א הנ"ל נמצא כבר בספר 'שערי תשובה' לרבינו יונה ז"ל בשער ראשון אות ו וז"ל:

ועתה בינה שמעה זאת, כי הוא עיקר גדול. אמת כי יש מן הצדיקים שנכשלים בחטא לפעמים, כענין שנאמר (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אכן כובשים את יצרם מאת פניהם, ואם יפלו בחטא פעם אחת לא ישנו לו, ונקוטו בפניהם, וחוזרים בתשובה.

אך כל אשר אינו נזהר מחטא ידוע ואינו מקבל על נפשו להשמר ממנו, גם אם הוא מהעונות הקלים, אף על פי שהוא נזהר מכל העבירות שבתורה, קראוהו חכמי ישראל (חולין ד:) "מומר לדבר אחד", ואת פושעים נמנה, וגדול עונו מנשוא. כי אם אמור יאמר העבד לרבו: כל אשר תאמר אלי אעשה זולתי דבר אחד - כבר שבר עול אדוניו מעליו, והישר בעיניו יעשה, ועל הענין הזה נאמר (דברים כז, כו): "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם" - ביאורו, אשר לא יקבל על נפשו לקיים כל דברי התורה מראש ועד סוף, ויורה על זה "אשר לא יקים לעשות", ולא אמר "אשר לא יעשה אותם":

הכותב

---

מקור נוסף חשוב בענין זה ממרן החזו"א...

---

כשם שהפשטות והאמת הם שמות נרדפות, כן הקיצוניות והגדלות שמות נרדפות. הקיצוניות היא ההשתלמות של הנושא. הדוגל בהבינוניות ומואס בקיצוניות חלקו עם הזיפנים או עם חדלי תבונה. אם אין קיצוניות אין שלמות, ואם אין שלמות אין התחלה. ההתחלה היא בקושיות ופרכות מתמידות, והתמימות היא התרצן החריף המכונן דבר דבור על אפנו ועל אמתתו. רגילים אנחנו לשמוע בחוגים ידועים כמכריזים על עצמם שאין חלקם בין הקיצונים, ומשאירים בכל זה לעצמם זכות ישראלי נאמן באמונה מספקת לתורה וד"ת, ומרשים אנחנו לעצמנו להגיד מנקודת משפטי, כמו שאין באוהבי חכמה אהבה למיעוטה ושנאה לרב חכמתה, כן אין באוהבי תורה ומצוה אהבה לאמצעיות ושנאה לקיצוניות. כל יסודי האמונה י"ג העיקרים והמסתעפים המה תמיד בסתירה נמרצת על המושכלות הקלות ושטף החיים המפותחות תחת השמש, והכרתם הבהירה והמתורצת והמושיטה דוקנות יתירה באמונתם היא נועם הקיצוניות, ואלה שמעידים על עצמם שלא טעמו מתק קיצוניות מעידים יחד עם זה שהם חדלי אמונה בעיקרי הדת לפי כח עיוני ורגש נפשי, רק בחבלי יחוס - מה הם מתיחסים אליה, והקיצונים לעמק נפשם בכל רצון היותר כביר לחמלה על חדלי הקצה, לא ירחשו כבוד ויקר לאלה מתנגדיהם, והתהום המפסיק ביניהם כאשר נפגש במעשים ממשיים המחוללת בהכרח טבען מריבות וקטטות, יוסיף את הקרע לאין מרפא. הבינוניות שיש לה זכות הקיום היא מדת הבינונים האוהבים את הקיצוניות ושואפים אליה בכל משאת נפשם ומחנכים את צאצאיהם לפסגת הקיצונות, אבל מה עלובה הבינוניות הסואנת בוז לקיצונות. חובת חינוכנו לקיצונות! הזיון של החינוך הוא לטעת בוז וגיעול נפש להמתעוללים בקיצונות. אמנם, לרוח הרותח בלב הנוער, לא יבצר להוציא משפט מרותח על האישים בפרטיים של המתעוללים, ובמדת ההפרזה. אך התפתחות הנוער לאהבת תורה באמת, הדרושה להתפעלות נפשי ונעימות שמימי, לא יתן לתת מעצורים על דרך החיים המוליכים ליושבים בעטרות ונהנים מזיו. אלה המכוננים בתי חינוך ממוצעים לא הצליחו בשביל הזיוף שיש באמצעות, ולב משכיל הולך ומזניח את הזיוף, החינוך שלהם נותן את הצדק להחניך לפנות עורף להחוקים המושלכים עליו שלא לרצונו, ולהאמונות המעיקות לבו נגד זרם החיים, ואת סוד הקיצונות גזלו ממנו בהתעולל בה גם הוריו ומוריו.

(קובץ אגרות חזו"א-חלק ג'-אגרת ס"א)

תגובה ליואל אלחנן